אם לא יירשמו הפתעות יוצאות דופן, בתוך מספר שבועות ייצאו שוב כוחות צה"ל למבצע קרקעי נרחב בתוך העיר עזה, וייתכן שגם באזורים אחרים כמו מחנות המרכז (אל-בורייג', אל-מע'אזי, נוסייראת) ודיר אל-בלח. בעיר עזה יירשם הרס ניכר, בדומה לערים אחרות כמו רפיח וחאן-יונס. פלסטינים רבים ייהרגו, חלקם מחבלי חמאס, אחרים חפים מפשע, חיילים ישראלים למרבה הצער ייפגעו וכנראה גם חלק מהחטופים.
גם לאחר עוד פעולה קרקעית בתוך העיר עזה (צה"ל כבר פעל בתוך העיר, למי ששכח), חמאס לא צפוי להניף דגל לבן. הוא ישלח עוד ועוד מאנשיו להיהרג ויקווה לפגיעה מסיבית ככל הניתן של ישראל באוכלוסייה האזרחית – כמו זו שהתרחשה אתמול בחאן-יונס. ממזמן חמאס רואה בפגיעה באזרחים הפלסטינים ככלי במאבק נגד ישראל, עוד הרבה לפני המלחמה הנוכחית. ייתכן שבשלב מסוים של מבצע אגרוף הברזל או מרכבות גדעון, או כל שם אחר שיישמע לוחמני מספיק עבור הבייס, חמאס יאותת על כוונתו לעסקה חלקית, ממש כפי שהוא עושה כעת. אך הוא אינו צפוי להיכנע. הוא יתחפר בעוד מנהרה ועוד מנהרה, ממש כפי שעשה בשנתיים האחרונות, בכל שכונה שצה"ל יפעל בה הוא ייסוג למקום אחר, ובכל שכונה שצה"ל ייצא ממנה אנשי הארגון ישובו אליה.
חשש מהיום שאחרי
המבצע הקרקעי הנוסף בעיר עזה לא יוביל להתמוטטות חמאס, כפי שמבטיחים לנו אנשיו של נתניהו, אך כן יסייע להישרדות הקואליציה. ובסופו של דבר עסקה כוללת לסיום המלחמה ושחרור החטופים לא צפויה בעקבות המבצע, מסיבה פשוטה: ממשלת נתניהו וארגון חמאס אינם רוצים בעסקה שכזו. שניהם חוששים מהיום שאחרי, בעזה ובישראל, שניהם רועדים מהדין וחשבון שיצטרכו לתת לציבור שלהם, ושניהם מבינים שבמקרה של עסקה כוללת הם ייאלצו להיפרד מעטיני השלטון. ואולי מה שמפחיד את חמאס ונתניהו, כל אחד בתורו, זה שסיום המלחמה יחזיר לציבור שלהם את התקווה לעיניים, תקווה לעתיד טוב יותר באזור.
לפתע מה שמתפרסם כל הזמן בסקרים בא לידי ביטוי גם ברחוב, בציבור: רוב גדול של אזרחי ישראל רוצה עסקה לשחרור החטופים גם במחיר של עצירת המלחמה עכשיו. זה לא הופך אף אחד מהם לבוגדים, גם לא לתומכי חמאס, להפך
התחזקות המחאה בישראל בשבועיים האחרונים בעד עסקה לשחרור חטופים עוררה מחדש את התקווה בקרב אלו שרוצים בעסקה גם במחיר הפסקת המלחמה. ומכאן נראה שנולדה ההיסטריה של תומכי הממשלה, שהובילה להתבטאויות המחפירות נגד ההפגנות והשביתות, כולל נגד בני משפחות חטופים. השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, שחשה כנראה שמקומה בכנסת הבאה מוטל בספק, ניגשה לטנף שוב על המחאה נגד ההפיכה המשטרית וכינתה את אירועי 7 באוקטובר "טבח קפלן". סילמן, בייאושה הרב, מנסה לשכנע את הבייס לא לשכוח אותה – ומה יעיל יותר מהסתה פרועה נגד ציבור של מאות אלפי אזרחים?
אבל סילמן היא רק דוגמה לירידה מהפסים. שרי הממשלה ומעריציו של נתניהו, שניסו בכל דרך אפשרית "לקלל" את ההפגנות והמפגינים, יצאו בסופו של דבר מברכים. לא רק שהניסיון לתאר את המפגינים כבוגדים, סייעני חמאס וכיו"ב לא מנע מאזרחי ישראל לצאת מהבתים, זה אפילו דירבן אותם – וכל מי שהיה בהפגנות האחרונות יכול להבחין בכך. אלה לא רק המספרים יוצאי הדופן, אלא בעיקר האנרגיות וזהות המפגינים. לאחר חודשים רבים של היעדרות, הצעירים שבו לרחובות – חברי תנועות נוער, סטודנטים, חובשי כיפות וגם מילואימניקים. בעזרתם האדיבה של נתניהו, סמוטריץ' ואחרים שתקפו את המפגינים קרה הדבר הכי מפחיד מבחינתה של הקואליציה הנוכחית: לאחר חודשים ארוכים של ייאוש, של כמעט הרמת ידיים, פתאום יש תקווה.
אבי יששכרוף צילום: יובל חןלפתע מה שמתפרסם כל הזמן בסקרים בא לידי ביטוי גם ברחוב, בציבור: רוב גדול של אזרחי ישראל רוצה עסקה לשחרור החטופים גם במחיר של עצירת המלחמה עכשיו. זה לא הופך אף אחד מהם לבוגדים, גם לא לתומכי חמאס, להפך. הם אזרחים מודאגים שמבינים שהאומה הזו לא תדע מרפא, שהעם הזה לעולם לא יצליח להשתקם, מבלי שהחטופים יחזרו הביתה. ורובם מבינים גם את האמת השנייה הקשה: ממשלת נתניהו תעשה הכל כדי לא לעצור את המלחמה הזו, ותטרפד עסקה מלאה.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.08.25
