שעון הלחימה בבור חטיבת המבצעים בשבועיים האחרונים מלמד על קצב פעילות די מטורף: תקיפות רציפות בתימן – מחיסול צמרת הממשלה ועד תקיפת תשתיות ויעדים, ניסיון סיכול צמרת חמאס בקטאר, בלבנון תקיפה שישית תוך שנה של המתקן לייצור טילי קרקע-קרקע של חיזבאללה, וגם בסוריה – תקיפות אמל"ח. אך שתי זירות שיעסיקו אותנו במיוחד הן עזה – עם הרחבת המבצע בעיר עצמה – ויהודה ושומרון שמתחממת בשבועות האחרונים. ויש, כמובן, את זירת החוץ – פעולות נקמה של גורמים שספגו מהלומה ישראלית: איראן, חות'ים או חמאס, כנגד יעדים ישראליים בארץ ובחו"ל, ולכן תוגברה האבטחה על אישים בכירים ומטרות ישראליות בעולם.
עזה ויהודה ושומרון קשורות זו בזו: ככל שצה"ל ילחץ יותר בעזה, ההערכות הן שנראה יותר פיגועי השראה, גם אם לא הייתה הכוונה לכך, כפי שהתרחש השבוע בירושלים. המוטיבציה של ארגוני הטרור ביהודה ושומרון היא להוכיח שהם "שותפים במערכה". חמאס והג'יהאד האסלאמי, יחד עם פיגועי השראה של מחבלים ללא עבר ביטחוני, מעוניינים להצית חזית נוספת כדי להפעיל לחץ על ישראל.
מחרתיים ניכנס לשבוע שלפני ערב ראש השנה וחגי תשרי, וברקע עצרת האו"ם ואיתה הדיונים על הכרה במדינה פלסטינית. אירועים אלה עלולים לעורר ציפיות בציבור הפלסטיני. צה"ל תיגבר כוחות גם בגזרה הזו. סנונית נוספת, מעבר לפיגוע שבו נרצחו ששת האזרחים, נראתה אתמול בפיגוע מטען בטול-כרם שהונח על רכב צבאי באזור שנוקה ממטענים בחודשים האחרונים. הפעולה הסתיימה בפגיעה קלה בשני חיילים, אך יכולה הייתה להסתיים גם אחרת.
נתוני השב"כ מלמדים שהטרור לא נעלם מיהודה ושומרון – רק מתחילת השנה סוכלו כמעט 1,000 פיגועים. פעילות ההתקפית מצליחה בינתיים לשמור על רמה נמוכה של פיגועים קטלניים בהשוואה לשנה שעברה, אך כל זה תמיד עלול להשתנות.
מה שעלול להחריף את המצב הוא התקיפה הישראלית בקטאר, שבוצעה בלחץ השב"כ וראש הממשלה בנימין נתניהו. הצבא, אגף המודיעין וחיל האוויר, יחד עם הרמטכ"ל, תמכו בעצם הפעולה – אך לא במועד כעת, בזמן המשא ומתן לעסקת חטופים. לפי ההערכות, בכירי חמאס לא חוסלו במבצע. אבל הציפייה ל-100 אחוזי הצלחה תמיד, היא מוגזמת במציאות כזו. השאלה היא לא רק ההצלחה או הכישלון, אלא העיתוי שאליו היו מי שהתנגדו במערכת הביטחון.
מה שעלול להחריף את המצב הוא התקיפה הישראלית בקטאר, שבוצעה בלחץ השב"כ וראש הממשלה בנימין נתניהו. הצבא, אגף המודיעין וחיל האוויר, יחד עם הרמטכ"ל, תמכו בעצם הפעולה – אך לא במועד כעת
המבצע היה "על המדף" לפחות שנה. ראש השב"כ רונן בר דחף את היוזמה, ובהמשך הצטרף ראש אמ"ן שלומי בינדר. היו הזדמנויות לבצע את החיסול עוד לפני מבצע עם כלביא, אך החשש היה שפעולה כזו תשבור את אלמנט ההפתעה במכה הראשונה באיראן. מאז התקיפה, בכירי חמאס נמנעו מלהתכנס מחשש לחיסול. נכון לרגע זה לא ברורות התוצאות המדויקות, והאופטימיות שנשמעה אחרי התקיפה בתימן לא קיימת. ייתכן שהחימושים היו במצב נמוך או שראשי הארגון היו בחדר אחר, ולכן ההישג מוגבל.
הקטארים עדיין המומים. הם מקיימים הערכות מצב ומתלבטים אם לחזור לשולחן המשא ומתן. בשלב הראשון הם עלולים להכריז אחרת. בישראל עוקבים גם אחרי איחוד האמירויות ומוטרדים מהתגובות, כולל האיסור שהטילו על החברות הביטחוניות הישראליות להציג בדיון האווירי הקרוב.
יוסי יהושועולגבי האמריקאים, קיימות גרסאות שונות לגבי מה הם ידעו ומתי. ההערכה של חלק מהגורמים מארצות-הברית וישראל, שאליה נחשפתי בכנס MEAD בוושינגטון, היא הנשיא טראמפ קיבל שיחה מישראל, עידכן את וויטקוף, שטען שיצר קשר מיד עם ראש ממשלת קטאר שלא ענה, ואז העביר את המידע מפורם אחר – אך כבר היה מאוחר, שכן הפצצות נחתו בדוחא. ככל הנראה מדובר בגרסה שמטרתה להרגיע את הקטארים. בפועל, סביר שישראל לא הייתה יוצאת לפעולה כזו ללא עדכון הסנטקום, במיוחד כאשר אדמירל ברדלי, המפקד החדש, היה בביקור בקריה כאורחו של הרמטכ"ל.
ההשלכות: קטאר עלולה לסגת מתפקיד המתווכת, או שחמאס יסרב להמשיך במשא ומתן. חלק מהגורמים בישראל ובארצות-הברית סבורים שפעולה זו עשויה דווקא להחזיר את הצדדים לשולחן, אך סביר יותר שהיא עלולה להקשות על שחרור החטופים ולהוביל את נתניהו להורות לצה"ל לזרז את הפעולה בעזה, תוך סיכון חייהם של החטופים.
