לא צריך להתארח בין קירות מוחו של נתניהו כדי לנחש מה הוא יאמר היום, יום שישי, בנאומו בעצרת האו"ם. אחרי הסחף בתחילת השבוע של הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית, עוד "הישג" מדיני של נתניהו, כשמרכז הכובד של הנאום יעסוק בנושא הזה, תוך כדי האשמות על הפרס שניתן לחמאס.
אין מה לומר, אחרי תקופה ארוכה שבה כמעט ננטש רעיון המדינה פלסטינית, הצליח נתניהו בכישרונו להעלות אותו לראש סדר היום. אם יש מישהו שהעם הפלסטיני יהיה חייב לו את היווסדה של מדינתו, זה יהיה נתניהו. בנימין נתניהו, חוזה המדינה הפלסטינית העצמאית.
אפשרות כינונה של מדינה כזאת תהיה האיראן החדשה של נאומו, למרות שאין מצב שהאויב, זה שסביבו בנה נתניהו קריירה, לא יופיע באחת המערכות מעל בימת האו"ם כמי שמוביל את ציר הרשע, תוך הדגשת הקרדיט על החלטתו לתקוף אותה וסופרלטיבים וליקוקים למכביר על תרומתו של הנשיא טראמפ להצלחת המבצע. נתניהו ידבר, והרבה, על הצביעות של האו"ם. זה הרי הפורטה שלו: לעמוד על הבמה כשהקיר הירוק והמכוער מאחוריו ולדבר על המדיניות הצבועה נגד מדינת ישראל, תוך שהוא ממצב עצמו כמגן האנושי שלה.
לדבר הוא יודע. האנגלית שלו עושה תמיד רושם עז על שומעיו. המעמד המדיני הנמוך שאליו הגיעה ישראל, שפל שכמותו לא ידענו, לא יוזכר שם. רק ההצלחות וההישגים מול עולם צבוע ואנטישמי. השאלה היא, כמה זה ישפיע על מדינות העולם (שרוב נציגיהן, כמו תמיד, כבר יעזבו את העיר), אלה שעוקבות אחרי הנעשה בעזה, תמונות שישראל לא רואה ולא רוצה לראות.
בגלל שהנאום יהיה לפני פגישתו עם נשיא ארה"ב, אפשר לשער שנתניהו לא ייצא בהכרזות על ריבונות ישראלית, אלא יחכה להבין מטראמפ מהו מרחב התמרון שלו. גם על הסדר ביטחוני עם סוריה, נתניהו כנראה ידבר רק במילים כלליות שנועדו בעיקר לאוזניהם של אזרחי ישראל, שמסתכלים בעיניים כלות על התרחבותו והתעצמותו של הבידוד הבינלאומי שנכפה עליהם. נתניהו לא יחמיץ אזכור של הסדר כזה: הנה, העולם הנאור אמנם מבודד אותנו, מחרים אותנו, מפנה לנו עורף, אבל בואו, יש לנו את סוריה של א-שרע, עד לא מזמן אל-ג'וליאני, האיש שהחל את דרכו בארגון אל-קאעידה, הפך לג'יהדיסט ומנהיג איסלמיסטי סוני, שעל מיטתו חרותים קורבנות טבח העלווים וטבח הדרוזים. אז מה אנחנו מתלוננים – ראיתם איזו קבלת פנים מכובדת חיכתה לרוצח הזה באו"ם, כשהגיע כמו כוכב רוק הדור בחליפה, כשמנהיגי העולם נוהרים בהמוניהם כדי ללחוץ את ידו.
המגעים עם סוריה יימשכו ממש עד לפגישת נתניהו עם טראמפ, שכפי שלמדנו בשבוע האחרון – מקדם הסכם להפסקת אש בעזה. על פי המתפרסם, פרטי ההסדר מתכנסים תחת הסכמות הקבינט וכוללות את ירידת שלטון חמאס ופירוקו מנשקו, נסיגה הדרגתית של ישראל מהרצועה, כניסה של מדינות ערביות מתונות לשליטה בעזה ולשיקומה ושחרור החטופים. לא ברור מה תהיה העמדה של ישראל לגבי נסיגה מכל שטח רצועת עזה ומה יהיה גורלם של סלע קיומנו, ציר פילדלפי והפרימטר.
טראמפ לא ממהר להיכנס לפרטים, אולי בגלל שהוא כן ממהר לצאת מהם. לא ניפול מהכיסא אם נגלה שבפגישתם הקרובה, במקום שטראמפ ישפיע על נתניהו, זה יהיה נתניהו שישפיע על טראמפ
טראמפ לא ממהר להיכנס לפרטים, אולי בגלל שהוא כן ממהר לצאת מהם. לא ניפול מהכיסא אם נגלה שבפגישתם הקרובה, במקום שטראמפ ישפיע על נתניהו, זה יהיה נתניהו שישפיע על טראמפ. מה שעוד לא ברור מתוך פרטי ההסדר שהתפרסמו, הוא מידת המעורבות של הרשות הפלסטינית, שעל פי הפרסומים יש "מקום מסוים" לרשות ביום שאחרי.
כמעט שנתיים אחרי טבח 7 באוקטובר, אפשר להגיד שהיעדים הושגו במלואם. רק שאלה לא היעדים שלנו. בשנתיים האלה נתניהו הצליח לממש חזון. רק שזה לא החזון שלו אלא של סינוואר.
כשיצא לדרך באותה שבת אל יישובי העוטף, היו לסינוואר כמה משימות. הראשונה, לרצוח כמה שיותר יהודים. נדמה שהוא עמד בזה מעל המצופה. במתקפה נרצחו כ-1,195 אזרחים ישראלים וזרים, בהם תינוקות, ילדים, נשים וקשישים. המחבלים חטפו 251 אנשים, רובם אזרחים. כך שאם המשימה השנייה של סינוואר הייתה לערער את הביטחון של אזרחי ישראל – היא הצליחה במלואה. גם היום, אחרי מבצעים מפוארים בלבנון ואיראן, אפשר להגיד שהביטחון האישי של אזרחי ישראל התערער לגמרי ואיתו נסדקו גם האתוסים שעליהם גדלנו, לפיהם מה שלא יקרה, צה"ל יגן עלינו וישראל תחלץ ישראלים מכל מקום בעולם שבו הם יזדקקו.
בינתיים התברר שאתוס ההגנה קרס כשמחבלים נכנסו ליישובים ועשו בהם במשך שעות רבות כרצונם, ושאתוס החילוץ עבד יותר כשהיה מדובר באזרחית ישראלית-אמריקאית שנעצרה במוסקבה בדרך מהודו לישראל כשבמזוודה שלה כמה גרמים של קנביס. אז הגיעו בני משפחת נתניהו למוסקבה במטוס כדי להחזיר אותה לארץ. במנהרות חמאס נמקים כבר שנתיים כ-20 חטופים חיים, ועדיין לא נעשה מספיק, בטח לא כל מה שאפשר, כדי לחלץ אותם.
גם את היעד השלישי סינוואר השיג, גרירת כל האזור למלחמת התשה מול ישראל. כי הרי מה זה מה שישראל עוברת, אם לא מלחמה כזאת? אפילו עיר הנופש אילת נהייתה זירת קרב.
סינוואר רצה בידוד כלכלי של ישראל? הוא קיבל. מספרים גדולים מכפי שאנחנו משערים של חברות מסחריות, חקלאיות, האקדמיה, ההייטק, חווים חרמות והדרות
סינוואר רצה בידוד כלכלי של ישראל? הוא קיבל. מספרים גדולים מכפי שאנחנו משערים של חברות מסחריות, חקלאיות, האקדמיה, ההייטק, חווים חרמות והדרות. סינוואר רצה בידוד בינלאומי? הוא קיבל בריבוע. מי היה מאמין שאחרי המלחמה הכי צודקת שהייתה כאן, ישראל תגיע לשפל המדיני שבו 153 מדינות יצביעו על הכרה במדינה פלסטינית.
אין מה לומר, צריך כישרון מיוחד, שככל הנראה יש לנתניהו, להפוך את הקערה על פיה, ולהפוך את חזונו למימוש חזונם של הפלסטינים. להיות ראש ממשלת ימין מלא-מלא, שבגינו, בגללו, בזכותו – תקום המדינה הפלסטינית העצמאית.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.09.25
