בניגוד לתפיסה הרווחת כי חמאס אמר "כן אבל" לתוכנית טראמפ, בחינה של ההודעה הרשמית לפחות של הארגון מעלה כי גישתו הולמת יותר לתיאור "לא, אבל". חמאס בעצם הסכים לסעיף אחד, מהותי ומשמעותי שנוגע לעסקה לשחרור החטופים, לפי המתווה שהציע הנשיא האמריקאי - כלומר של כל החטופים, החיים והמתים, בתוך 72 שעות.
חמאס מבין כי הספירה של 72 השעות תתחיל בעצם רק מהרגע שתתקבל הסכמה לפרטים הטכניים השונים ולשמות של 250 אסירי עולם שישוחררו מהכלא הישראלי. גם אז ספק אם יוכל להחזיר בתוך שלושה ימים את כל הגופות של החטופים שיש עדיין בעזה. אולם מעבר לסעיף הזה, חמאס מתנגד, ובתוקף, לרוב הסעיפים המשמעותיים האחרים. לדוגמה, חמאס מסרב לדון בכלל בסעיף פירוק הארגון מנשקו והבהיר זאת בצורה חד-משמעית בהתבטאויות של בכיריו.
לפי חמאס, הדיון על פירוקו מנשקו אינו רלוונטי כעת ויקרה רק לאחר הקמת מדינה פלסטינית, לא פחות. בנוסף, הוא גם שולל כניסה של כוח בינלאומי או שליטה של גוף זר ברצועת עזה כפי שדורשת תוכנית טראמפ
לפי חמאס, הדיון על פירוקו מנשקו אינו רלוונטי כעת ויקרה רק לאחר הקמת מדינה פלסטינית, לא פחות. בנוסף, הוא גם שולל כניסה של כוח בינלאומי או שליטה של גוף זר ברצועת עזה כפי שדורשת תוכנית טראמפ. חמאס יסכים (אולי) לכניסה של הרשות הפלסטינית ואמר, כפי שהצהיר בעבר, כי הוא מוכן להעביר את השליטה בעזה לידי ממשלת טכנוקרטים עצמאית. הסירוב של חמאס לסעיפים אלה משמעותי ויקבע בעצם אם פני הרצועה למלחמה או לא, לאחר שחרור החטופים.
אך גם אם "רק" סעיף שחרור החטופים יתבצע על פי מתווה טראמפ, הרי שמדובר בעסקה מצוינת לישראל, ואת זאת כנראה הבינו היטב הנשיא טראמפ וצוותו. זו הצעה שספק אם מישהו בישראל העז אפילו לפנטז עליה. כל החטופים, כמעט בפעימה אחת, בלי הפסקת אש ברורה ומוגדרת לעתיד וללא נסיגה ישראלית מוחלטת מהרצועה כפי שדרש חמאס. "את כולם עכשיו", כבר לא נשמע כמו סיסמה אלא בפעם הראשונה הפך להיות יעד ריאלי ובהישג יד. מכאן השאלה מה קרה הפעם שחמאס כן הסכים למשהו ששלל בעבר? אפשר לשער, שפה כנראה היו אלה המתווכים הקטארים והמצרים שמצד אחד הפעילו לחץ על חמאס, ומצד שני העבירו אי אלו ערבויות לחמאס, כי במקרה של שחרור כל החטופים ארה"ב לא תאפשר לישראל לחזור ללחימה.
מנגד אפשר לשער שלישראל הובטח שאם חמאס לא יסכים לתוכנית טראמפ, כלומר לפירוקו מנשקו, אז ישראל תוכל לחזור לתקוף בשטחי הרצועה. וכך ייתכן שהנשיא האמריקאי הצליח לייצר שינוי והישג: להוביל את שני הצדדים, חמאס וישראל, להסכם שלאו דווקא חפצו בו.
צריך לומר, בדומה לנתניהו שניגש למהלך הזה בחשש גדול לעתיד ממשלתו, כך גם בחמאס מבינים שהמהלך הזה יכול להוביל לאסון מבחינת הארגון. אם הפסקת האש שתוביל לשחרור החטופים, תסתיים בחידוש האש בהסכמה או בעצימת עין אמריקאית, הרי שחמאס כשל לחלוטין במטרות המלחמה שלו וישראל ניצחה. בכירי הארגון ברצועה, בהם עז א-דין אל–חדאד וראא'ד סעד, הובילו בחודשים הראשונים של המלחמה קו פחות קיצוני בהשוואה לזה של האחים סינוואר, מוחמד ויחיא. הם אף ניסו לטעון בפניי הנהגת חמאס בחו"ל, שהמהלך של האחים סינוואר מוביל את הרצועה ואת חמאס לאסון, לא פחות. השאלה הנשאלת היא מה עמדתם כעת. הם אלה שמקיפים עצמם בבני ערובה ישראלים והחשש שלהם הוא שעסקה לשחרור החטופים תוביל בתוך זמן קצר לחיסולם הפיזי.
קושי נוסף שהמדינות המתווכות, בעיקר קטאר ומצרים, יצטרכו להתגבר עליו, הוא חוסר האמון שיש להן עצמן כלפי הצד הישראלי. אין מדובר רק בתקיפה בדוחא, אלא דווקא בפיצוץ של העסקה הקודמת, מלפני קצת יותר מחצי שנה
קושי נוסף שהמדינות המתווכות, בעיקר קטאר ומצרים, יצטרכו להתגבר עליו, הוא חוסר האמון שיש להן עצמן כלפי הצד הישראלי. אין מדובר רק בתקיפה בדוחא, אלא דווקא בפיצוץ של העסקה הקודמת, מלפני קצת יותר מחצי שנה, בחודש מארס 2025. ישראל לא עמדה אז בהתחייבויותיה השונות בעסקה ההיא - לא נסוגה משטחים שמהם אמורה הייתה לסגת וצוות המו"מ הישראלי (ראש המוסד דדי ברנע וראש השב"כ רונן בר) שאמור היה לצאת לשיחות המשך לאחר 16 ימים, פוטר מהצוות והשרביט הועבר לשר רון דרמר.
בשורה התחתונה, אלה שעות וימים דרמטיים וקריטיים לגורל החטופים ולעתידה של מדינת ישראל, ואסור יהיה לפספס את ההזדמנות יוצאת הדופן הזאת להחזיר את החטופים הביתה ולסיים את המלחמה עם הישגים משמעותיים.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.10.25
