המשא ומתן שייפתח בשארם היום או מחר מבטיח להתנהל כמו רכבת שדים בדיסנילנד: המסלול חשוך, הקרונות מתזזים ימינה ושמאלה, ובכל פנייה קופץ שד ענק ומפחיד את הנוסעים. בצד החיובי, המאוד חיובי, הרכבת שועטת סוף סוף קדימה. בכל מה שנוגע להשבת החטופים ולהפסקת המלחמה יתכן שהגיעה לנקודת האל-חזור.
אם זאת תהיה העסקה - דיינו; אם בנוסף לה ייכון ברצועת עזה משטר שלא ירצה ולא יוכל לאיים על ישראל זה יהיה בונוס. אם ישראל תשתלב במזרח-התיכון של טראמפ, הבונוס יהיה כפול. אבל אנחנו בתחילת הדרך.
יש מנהיגים שמתחילים את קבלת ההחלטות שלהם מלמטה. לאחר שהם מוודאים את הפרטים הם מגיעים להחלטות. יצחק רבין היה כזה; יש מנהיגים שמתחילים את קבלת ההחלטות מלמעלה: פותחים בהחלטה, משווקים אותה כעובדה מוגמרת ואת הפרטים מניחים לאחרים. דונלד טראמפ הוא מנהיג מהסוג השני.
במקום לשכנע את הפרטנרים שלו לרדת מהעץ הוא מפיל עליהם את העץ. הוא לא מבקש, לא מנמק, לא מתמקח: הוא מכתיב להם את דעתו, ומאיים מייד בגיהנום אם לא יקבלו אותה. ייתכן ששיטת טראמפ היא אסון לאמריקאים, לדמוקרטיה שלהם, יתכן שהיא קשקוש גמור בעיני הרוסים, האוקראינים, הצפון-קוריאנים, הסינים, אבל במזרח-התיכון היא השיטה היחידה שיש לה סיכוי לעבוד. לא רק פרס נובל לשלום מגיע לו - גם פרס נובל לכימיה. הוא מצא דרך לכופף את הדי-אן-אי של שליטי אחד האזורים הרעילים ביותר בעולם.
במבט לאחור זה נראה כל כך פשוט, שקשה להבין מדוע קודמיו לא נהגו כמוהו. חמאס הוא ארגון טרור שתלוי בכסף, בתמיכה הפוליטית ובאירוח הנדיב של מדינות מוסלמיות כמו קטאר, טורקיה, מצרים, סעודיה, האמירויות. כל המדינות האלה תלויות בביטחון שלהן בארצות-הברית. חלק מהן (סעודיה, קטאר, אמירויות) מושקעות במיליארדים בטראמפ ומשפחתו, והוא מושקע בהן. זאת השקעה שהן לא היו רוצות לאבד. בבחירה בין נשיא ארצות-הברית למה שנותר מחמאס הן יעדיפו את נשיא ארצות-הברית.
ישראל תלויה בארצות-הברית עוד יותר: בניגוד להן, אין לה אלטרנטיבות, לא בסין, לא ברוסיה, לא באיראן. גם באמריקה אין לה אלטרנטיבות: נתניהו והמלחמה פגעו פגיעה אנושה בתמיכה של הדמוקרטים בישראל ובתמיכה של חלק חשוב מתנועתו של טראמפ והמפלגה הרפובליקאית. זה מה שקורה למדינה ששמה את כל ביציה בסל כתום אחד.
בפעם הראשונה ישראל תנהל משא-ומתן עם חמאס בלי מנוף של אש. המנוף היחיד שנותר הוא טראמפ: מנוף מאוד חזק, אבל לא בידינו
טראמפ לא מאיים על נתניהו: הוא מצווה עליו. הלילה בין שישי לשבת המחיש את מצב הדברים לכולם. נתניהו כינס דיון בטחוני בתקווה להציג את תשובת חמאס כשלילית ולהמשיך את התקדמות הכוחות בעיר עזה. טראמפ צייץ שפני חמאס לעסקה, ומייד התהפך הכל. הרמטכ"ל הורה מייד לכוחות ברצועה לעצור במקום, לעבור להגנה ולחדול אש. לא בטוח שנתניהו היה מרוצה מהמהירות שבה עברה הפקודה של טראמפ לשטח, אבל העובדות נקבעו: בפעם הראשונה ישראל תנהל משא-ומתן עם חמאס בלי מנוף של אש. המנוף היחיד שנותר הוא טראמפ: מנוף מאוד חזק, אבל לא בידינו.
גם חמאס, גם ישראל, לא יכולות להיות מאושרות מהצרת מרחב התמרון שלהן. זה המכנה המשותף בין ממשלת נתניהו להנהגת חמאס.
בשארם יתדיינו ישראל והמתווכות על הפרטים, אבל במצב שנוצר המשא ומתן האמיתי יתנהל במישור אחר: ישראל מול טראמפ; המתווכות מול טראמפ; הוא הבוס.
הנאום שנשא אמש נתניהו בערוצי הטלוויזיה נועד לשכנע את הישראלים שהכל נעשה בדברו: לאחר שנתיים של נצחונות הוא מתקרב אל הניצחון הסופי בעזה. מי שהאמין לו קודם ימשיך להאמין לו אחרי הנאום. מי שלא האמין לו קודם לא ישנה את דעתו
הנאום שנשא אמש נתניהו בערוצי הטלוויזיה נועד לשכנע את הישראלים שהכל נעשה בדברו: לאחר שנתיים של נצחונות הוא מתקרב אל הניצחון הסופי בעזה. מי שהאמין לו קודם ימשיך להאמין לו אחרי הנאום. מי שלא האמין לו קודם לא ישנה את דעתו. גם אלה וגם אלה מבינים שהניצחון, אם יהיה ניצחון, הוא של טראמפ. ישראל מסיימת את המלחמה, אם היא מסיימת, פצועה, מנודה ומובלת. למרות הישגיה הצבאיים, מעמדה שונמך. קטאר, שרק לפני ימים נתניהו קרא לה מדינה נאצית, שודרגה למעמד של בעלת ברית. טורקיה נוקתה מחטאיה. סעודיה היא היהלום שבכתר. ישראל היא האח הקטן שהאח הגדול מכריח את הילדים לשחק איתו. ככל שזה נוגע ליחסים בין אמריקה לישראל, ימי הבריון השכונתי תמו.
משפחות החטופים צודקות כשהן מתייחסות בספקנות לבשורות מירושלים. דבר אחד הן יודעות: ההפגנות בכיכר החטופים וההשתקפות שלהן בערוצי הטלוויזיה האמריקאים שכנעו את טראמפ שצריך לעשות מעשה. גם, להבדיל, הסרטונים הקשים מעזה. ההפגנה אמש הייתה ענקית. אין למשפחות ברירה אלא להגביר את הלחץ.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.10.25
