ביום אחר, בטור אחר, היה נדרש לפתוח בדברים שאמר הנשיא טראמפ ל"פוקס ניוז" בלילה שבין רביעי לחמישי. טראמפ סיפר שהוא שוחח עם ראש ממשלת ישראל זמן קצר אחרי חתימת ההסכם עם חמאס, ונתניהו אמר לו שהוא לא מאמין, אבל כולם אוהבים אותו עכשיו.
"אותו" זה את נתניהו. כלומר, מיד אחרי חתימת הסכם שמחזיר הביתה 48 חטופים חיים וחללים, ברגע הכי דרמטי ומרגש בשנתיים האחרונות, נתניהו עסוק קודם בעצמו. טראמפ, לדבריו, השיב לו: "יותר חשוב, עכשיו הם יאהבו את ישראל. ישראל לא יכולה להילחם בעולם". במילים אחרות: טראמפ, מכל האנשים, מלמד את נתניהו מה באמת חשוב, ואת ההבדל בין אהבת עצמו לבין אהבת עמו.
ביום אחר, בטור אחר, אפשר היה לעשות מזה מטעמים. לא רק כמה נתניהו עסוק בעצמו, לא רק כמה חשובה לו אהבת העולם שהוא מעמיד פנים כאילו הוא בז לו, כי הרי אנחנו סופר-ספרטה, אלא גם מה עבר במוחו ברגעים של חתימה על העסקה ובעת השיחה הדרמטית עם מי שבזכותו הגענו אליה.
אבל זה לא יום אחר, זה לא טור אחר. אנחנו בלילה הזה, ביום הזה, בימים שלהם ייחלנו והתקשנו להאמין שיגיעו. ימים שבהם עומד להתרחש מה שאנחנו מחכים לו כבר שנתיים. החזרה הביתה. אין כוונה או רצון "להחמיץ", תרתי משמע, את רגעי האושר העילאיים האלה של רוב הציבור. זו היתה ציפייה חוצה מחנות, חוצה עמדות, חוצה אידיאולוגיות. להחזיר אותם הביתה, עכשיו, זה מה שרצו אזרחי ישראל. ולסיים את המלחמה.
יום רביעי, כמה דקות לפני השעה 2:00 בלילה. אלה הרגעים שבהם מתפרסמת הידיעה שהעסקה לפני חתימה ושהמלחמה עומדת להסתיים, שהוציאה לרחובות בספונטניות ישראלים רבים, שעד שלשום היו מוכנים לחתום שזה לא יקרה. שכמו תמיד, יהיה מי שיסכל, ידחה, ימצא שוב נימוקים, עילות, תירוצים או תואנות, כדי להכשיל את העסקה. אפשר להבין את כל מי שחשב כך. שפחד להאמין. שפחד לשמוח. ביניהם גם אנשי ימין, שהאמינו שהמניע של נתניהו בהימשכות המלחמה הוא פוליטי. שהוא רוצה לשמור על שלטונו ועל הקואליציה שלו, ויעדיף להכניס חיילים לעזה מאשר להוציא שותפים מממשלתו.
אלמלא שם טראמפ את כל כובד משקלו וסמכותו על עסקה כזאת, זה יכול היה להימשך עוד חודשים רבים. למזלנו יש בארה"ב נשיא שהוא, איך לומר, קצת משוגע, וכשהוא ננעל על משהו, הוא מסוגל להפוך הרים. הפעם זה עבד לטובתנו.
איך הגענו לעסקה? הסיפור שנתניהו ושופרותיו אוהבים לספר הוא שחמאס נלחץ כל כך מההפצצה בקטאר, שהם זעקו: "די, נלך על עסקה, רק תפסיקו". השופרות קוראים לזה בלעג "המתקפה הכושלת המוצלחת בהיסטוריה". אלא שהאמת כנראה הפוכה
איך הגענו לעסקה? הסיפור שנתניהו ושופרותיו אוהבים לספר הוא שחמאס נלחץ כל כך מההפצצה בקטאר, שהם זעקו: "די, נלך על עסקה, רק תפסיקו". השופרות קוראים לזה בלעג "המתקפה הכושלת המוצלחת בהיסטוריה". אלא שהאמת כנראה הפוכה. ההפצצה הכושלת בקטאר הגדישה את סאת טראמפ, שעד אז נתן לישראל חבל להמשיך בעזה. הוא החליט להשפיל את נתניהו ולהעניש את ישראל. העונש: ברית הגנה חסרת תקדים לקטאר. תקיפה נגד קטאר תגרור תגובה אמריקאית. 20 שנה ביקשה קטאר בדיוק את זה, וארה"ב סירבה. נתניהו הגשים לקטאר את החלום. מעכשיו קטאר יכולה להמשיך לארח טרוריסטים ולממן פיגועים, וישראל כבר לא תוכל לפגוע בה.
וההשפלה? נדמה לי שמיותר לפרט. נתניהו נאלץ לשבת כמו תלמיד נזוף ולקרוא התנצלות בשם מדינת ישראל בפני שליט קטאר, ספונסר של הטרור הגדול בישראל.
ויש מי שבכלל נותנים קרדיט לשר דרמר. שר בליכוד טוען שדרמר צדק כשטען שמה שיכול להביא את החטופים זה הסכם עם האמריקאים, ולא עם חמאס. צריך, אמר דרמר, לקבוע פרמטרים שאנחנו יכולים לחיות איתם ולהעביר אותם לאמריקאים כדי שיהפכו את זה לתוכנית. דרמר, לדברי אותו שר, בנה עם נתניהו תוכנית שניתן למכור לאמריקאים, שהבסיס שלה היו ההחלטות שהתקבלו בקבינט. סדר הפעולות היה, להחליט מה התנאים שלנו לסיום המלחמה, ובו-זמנית להמשיך להפעיל לחץ צבאי חזק על חמאס. שני הדברים האלה ביחד, כוחו של המעשה המדיני והפעלת הכוח, הם שהביאו לעסקה.
איך מתכוון נתניהו למכור תוכנית שכבר הבשילה לפני שנה, ואם הייתה יוצאת לפועל הייתה חוסכת חיים יקרים?
כמו שהוא יודע הכי טוב: לעשות גזלייטינג לאירועי 7 באוקטובר, תאריך שהוא הצליח לשבש כבר כמה פעמים. השבוע הוא טעה במספר החטופים: 40? 46?
סליחה, אבל האם יש בישראל ילד שלא יודע שיש 48 חטופים? אבל לא נתניהו. ככל שהעובדות יוצאות מפיו כאילו היו אבני חצץ שמתגלגלות בפיו – כך הוא מאמין שיצליח לעמעם את האירוע. גם יום השנה השני לטבח, שחל השבוע, לא היה קיים מבחינתו, עד שכל ערוצי התקשורת פירסמו שנתניהו מתעלם לחלוטין מהתאריך – רק אז נזכר להוציא הודעה בה הוא לא שוכח לשבח את עצמו.
הימים הבאים אמורים להיות שמחים. ימים מלאי התרגשות ודמעות. אולי גם אכזבות. ציפיות שיתבדו. מראות שיזעזעו. נתניהו ינסה להפוך אותם לניצחון המוחלט שלו. כבר השבוע הוא התחיל בכך שניכס לעצמו ניצחונות והישגים.
מותר וצריך להודות לכל כך הרבה אנשים. מהלוחמים והלוחמות בסמטאות עזה ועד ללוחמי המחאות ברחובות תל-אביב וירושלים. למרות הכל, הם הצליחו להשפיע. אולי לא על האיש שאליו התכוונו, על נתניהו, אבל על האיש החשוב באמת
מותר וצריך להודות לכל כך הרבה אנשים. מהלוחמים והלוחמות בסמטאות עזה ועד ללוחמי המחאות ברחובות תל-אביב וירושלים. למרות הכל, הם הצליחו להשפיע. אולי לא על האיש שאליו התכוונו, על נתניהו, אבל על האיש החשוב באמת. טראמפ הודה שאהבתם של אנשי המחאות ריגשה אותו. ואם זה מה שזירז את ההסכם – הרי שהם עשו את שלהם.
אבל גם לכל מי שמרגיש צורך להודות לנתניהו על שאיפשר לזה לקרות, מאוחר מדי, מעט מדי, בייסורים רבים מדי, אסור לשכוח את החשבון הכולל של מלחמת 7 באוקטובר. את המחיר הנורא ששילמנו. 1,200 נרצחים, 250 חטופים. 900 נופלים מלוחמי צה"ל והמשטרה. 1,000 מחבלים ורוצחים משוחררים. ישראל מצורעת בכל העולם. רבבות חיילי צה"ל שיירדפו בעולם עוד שנים קדימה. אלפי נכים, רבבות פגועי נפש. אנטישמיות בכל העולם, חרמות על מוסדות ישראליים. ירידה של מוחות מהארץ, אובדן של תמיכת הדור הצעיר באמריקה.
כי גם בתוך השמחה, בתוך ההתרגשות, בתוך ההודיה: לא נשכח, לא נסלח.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.10.25
