מחר, ערב שמחת תורה, שנתיים בדיוק לפי הלוח העברי מאז אסון 7 באוקטובר, צפויים לשוב לביתם 20 חטופים חיים ומספר לא ידוע עדיין בוודאות של חטופים חללים. טוב עשתה ממשלת ישראל בראשות נתניהו שהסכימה לתוכניתו של הנשיא האמריקאי טראמפ להחזרת החטופים, על אף המחיר הכבד - ויש מחיר. החזרתם של החטופים החיים והמתים מהווה צעד קריטי לתהליך החלמתה של המדינה מהטראומה של 7 באוקטובר, כמו גם של משפחות החטופים עצמם. לא משנה כמה פעילי חמאס היה צה"ל הורג או כמה מבכירי הארגון היה מחסל, ובטח לא משנה כמה בתים ובניינים היו נהרסים בעזה - ללא שובם של החטופים הביתה, דבר לא יכול היה לרפא את פצעיו של עם ישראל. ומכאן שאפשר כבר להתחיל לברך: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
ועדיין, צריך לומר, המטרות של המלחמה שאליה יצאה מדינת ישראל בשבועות שלאחר 7 באוקטובר רחוקות מהשגה. כבר בסוף השבוע נראו חזרה ברחובות העיר עזה ובמקומות אחרים ברצועה שוטרי חמאס בלבוש סמי-צבאי עם כלי נשק, אפודים, מסכות וכובעי בייסבול של "ביטחון הפנים". הם לא רק הפגינו נוכחות, אלא חזרו להטיל אימה על התושבים. הם עינו תושבים וירו באחרים, כאלה שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל או שהשתייכו לאחת החמולות שיצאו נגד חמאס. נתניהו הכריז שוב ושוב כי ישראל לא תאפשר את המשך שלטון חמאס ברצועה, אולם ההסכם שעליו חתמה מאלץ אותה לבלוע את הצפרדע המאוד קשה לעיכול הזו. יתרה מכך, חמאס מצהיר תחת כל עץ רענן שאין בכוונתו להסכים למטרה אחרת של ממשלת ישראל - פירוק חמאס מנשקו. בכירי הארגון כבר הבהירו שלא יסכימו לנוכחות של כוח זר שינהל את הרצועה במקום ישות פלסטינית כזו או אחרת. במובן הזה חמאס נוהג כחמאס: הוא מוכן לכך שהרשות הפלסטינית תנהל את הממשל בעזה, אך אינו מוכן להתפרק מנשקו.
זה אינו הניצחון המוחלט שהבטיחו נתניהו וכמה ממעריציו. רחוק מזה. אך זו הפשרה הכואבת שהמדינה הזו הייתה חייבת להסכים לה, לפחות בשלב ראשון. זו המציאות הקשה שאנו צועדים אליה בהחלטת ממשלת ישראל, מציאות שאליה הגענו בין היתר בגלל סרבנותו העיקשת של נתניהו לדון באלטרנטיבה שלטונית לחמאס ברצועה או בסוגיות "היום שאחרי". צה"ל, ועימו מערכת הביטחון, הבהיר כבר בשבועות הראשונים של המלחמה שיהיה צורך ב"רגל מדינית" כדי לסיימה - אך נתניהו המשיך במדיניות לא עקבית ולא ברורה לכל אורכה, שמנעה כל הישג מדיני שהיה משנה את המציאות בעזה.
חמאס שרד את הסופה
חמאס, בינתיים, יכול לנשום לרווחה. הוא שרד את הסופה, את האסון שהמיט על תושבי הרצועה. אמנם כמעט כל הצמרת של הארגון חוסלה, אך כבר קמו להם מחליפים, ועל אף שאלפים רבים מבין פעיליו חוסלו - יקומו גם להם מחליפים, הרבה יותר מהר מכפי שניתן לדמיין. מדובר בארגון ג'יהאדיסטי מסוכן, שמסתכל על הזירה במשקפיים אחרים. עבור חמאס, הבניינים שנהרסו בעזה ייבנו מחדש, עשרות אלפי ההרוגים והפצועים רק ילבו את השנאה כלפי ישראל, וכל זה יהווה קרקע פורייה לגיוס הדור הבא של הלוחמים.
אסור למדינת ישראל לחשוב לרגע שההרתעה חזרה ופני חמאס אינם להסלמה - זו הטעות שעשינו בעבר, ושילמנו עליה מחיר יקר מאוד
מי שמוכר כעת לציבור הישראלי שהאיום בפעולה קרקעית של צה"ל בתוך עזה הוא שעשה את ההבדל וגרם לחמאס להסכים להמשך נוכחות ישראלית בתוך שטח הרצועה, רחוק מלדייק. נזכיר, בסוף אוקטובר 2023 יצא צה"ל למבצע כיבוש של העיר עזה, שהסתיים בחלוף כמה חודשים. כל סמל שלטוני של חמאס הושמד, פעילים רבים נהרגו בעוד רבים אחרים נמלטו דרומה. עזה כבר נכבשה על ידי צה"ל, וחמאס לא נכנע אז. מה שעשה את ההבדל מבחינת חמאס במקרה של עסקת טראמפ ואיפשר הסכמה להישארות כוחות צה"ל בחלקים מהרצועה גם לאחר שחרור כל החטופים החיים היה הלחץ של בנות הברית של חמאס, קטאר וטורקיה, על צמרת הארגון, בעקבות לחץ אמריקאי כבד עליהן. דוחא ואנקרה יעשו כעת הכל כדי להבטיח את הישרדותו של חמאס ואת השמירה על עצירת הלחימה, בגלל הברית האידיאולוגית שיש ביניהן ובגלל רצונן בהחלשת ישראל. לכן, אסור למדינת ישראל לחשוב לרגע שההרתעה חזרה ופני חמאס אינם להסלמה - זו הטעות שעשינו בעבר, ושילמנו עליה מחיר יקר מאוד.
רגע לאחר שחרור החטופים תיאלץ ישראל להתמודד עם סוגיות קשות ונוקבות. למשל, כיצד לפעול אם חמאס ינסה לשקם את הזרוע הצבאית שלו (והוא ינסה), או מה לעשות אם חמאס ינסה לייצר רקטות, מנהרות, לגייס פעילים ועוד (אפשר להיות בטוחים שהוא עושה זאת ברגעים אלה ממש). ישראל, למרות הבטחות לממשל האמריקאי שלא לחדש את הלחימה לאחר השלמת העסקה, תהיה חייבת לשמר לעצמה חופש פעולה במקרה של איום ביטחוני - ואיום ביטחוני חדש מצד חמאס על ישראל הוא לא שאלה של אם אלא של מתי, בטח כל עוד אין חלופה שלטונית בעזה שתפעל לפירוק הארגון מנשקו.
אבי יששכרוף צילום: יובל חןאבל סוגיה חשובה לא פחות תהיה ההכרה בכך שצריך לבדוק ולחקור את אירועי 7 באוקטובר ומה שקדם להם בצורה עמוקה ודקדקנית. ועדת חקירה ממלכתית קוראים לזה. אפילו דבריו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בראיון בסוף השבוע למוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", על כך שבשעה 12:00 ב-7 באוקטובר עוד היסס הדרג המדיני לשלוח כוחות דרומה מחשש שמדובר בתרגיל שנועד לסלול את הדרך לפלישה של חיזבאללה מצפון, מהווה עוד הוכחה לנחיצותה של אותה ועדת חקירה. אמנם לחלק מהשרים ומאנשיו של נתניהו נוח יהיה לשמר תיאוריות קונספירציה עלובות על "בגידה מבפנים", אך כדי להשלים את תהליך החלמתה של המדינה, על הוועדה הזו לקום - ועל כל האחראים לכישלון לשלם את המחיר.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.10.25
