אפשר להיות בטוחים שבזמן שאנו חוגגים את שחרור 20 החטופים והחזרתן של ארבע גופות חללים, בחמאס כבר נערכים לשלב הבא של העימות מול ישראל.
אך עוד לפני כן, ואת זה אפשר היה לראות בעזה בימים האחרונים, חמאס מפגין משילות ומחזיר לעצמו את השליטה באותם מקומות בודדים שהצליחו להפוך לסמי-אוטונומיה. "החזרת המשילות" כוללת מפגני זוועה שנפוצו גם ברשתות: הוצאות להורג, עינויים ומכות לכל מי שנחשד בשיתוף פעולה או העז להרים את ראשו נגד חמאס. הארגון, שאומר בכל הזדמנות שהוא מוכן לוותר על השלטון בעזה לטובת הרשות הפלסטינית, פועל בשטח כמי שיעשה הכל כדי לא לוותר עליו. גם כאן צריך להבהיר נקודה חשובה. חמאס מוכן אולי לוותר על השלטון המנהלי בעזה כפי שאמר מאז תחילת המלחמה, אך הוא אינו מוכן להתפרק מנשקו. בשבועות הקרובים חמאס יגייס אלפי חיילים חדשים ויהיו כאלה בשפע בעזה שירצו להצטרף לשורות הארגון. הוא יצייד אותם בכלי נשק קלים וינסה, מן הסתם, להחיות את מערך ייצור הרקטות שלו וכלי הנשק האחרים.
השאלה מה תעשה אז ממשלת ישראל, לאחר שהנשיא טראמפ הודיע שהמלחמה בעזה הסתיימה. האם תשמור לעצמה חופש פעולה ותתקוף שוב יעדי חמאס, או שמא תחזור לאשליית 6 באוקטובר שחמאס הוא נכס, שחמאס מורתע ואולי אפילו תאפשר העברה של כספים קטאריים לרצועת עזה עבור "מטרות הומניטריות" בלבד.
לאחר עסקת גלעד שליט, שבה שוחררו 1,027 אסירים ואסירות פלסטינים, חמאס צבר תמיכה עצומה בציבור הפלסטיני – בגדה ובעזה כאחד. העתיד של עזה והגדה נראה ירוק מאוד. דגלי הארגון הירוקים התנופפו לכל עבר והארגון ידע למנף את השחרור של יחיא סינוואר והאחרים כדי להדק את אחיזתו בעזה, לשפר את יכולותיו הצבאיות ולהפוך לצבא גרילה מאומן ומאורגן היטב.
צבא גרילה מסוכן
אם תוכנית טראמפ לא תצא לפועל גם בהקשר של פירוק חמאס מנשקו והחלפת השלטון בעזה, בעוד כמה שנים במקרה הטוב או בעוד כמה חודשים במקרה הרע, אנו נפגוש צבא גרילה מסוכן לא פחות. השאלה הנשאלת היא האם ממשלת ישראל תדע למנף מדינית את המצב החדש שנוצר כרגע בשטח בעקבות המלחמה הממושכת. הזרוע הצבאית של חמאס חלשה מתמיד, מנהיגי הארגון חוסלו ברובם והציבור העזתי צמא להנהגה פלסטינית אחרת. שלל מדינות ערביות ובכלל זה בנות הברית של חמאס – טורקיה וקטאר – כבר הודיעו על תמיכתן בתוכנית טראמפ, קרי פירוק חמאס מנשקו והקמת שלטון חלופי שם. אך גם הן רוצות בהכנסתו של כוח פלסטיני שיישען על הרשות הפלסטינית לתוך עזה, כדי להחליף את חמאס שם ולפעול לפירוקו מנשקו.
ממשלת ישראל צריכה לנצל את הקונצנזוס הערבי הזה ולשתף פעולה עם הרעיון של הכנסת כוחות של הרשות הפלסטינית ולא להתנגד לו. אחרת נמצא עצמנו מהר מאוד שוב בתוך עזה, תרים אחר "הניצחון המוחלט" שנתניהו וחבריו דאגו לשווק לנו לשווא.
ממשלת ישראל צריכה לנצל את הקונצנזוס הערבי הזה ולשתף פעולה עם הרעיון של הכנסת כוחות של הרשות הפלסטינית ולא להתנגד לו. אחרת נמצא עצמנו מהר מאוד שוב בתוך עזה, תרים אחר "הניצחון המוחלט" שנתניהו וחבריו דאגו לשווק לנו לשווא
ביום שלאחר שחרורם של 20 החטופים אפשר לחייך, אפשר לשמוח, ועדיין החגיגות אינן שלמות. 2,000 ישראלים נהרגו ונרצחו בשנתיים האחרונות, לכולם יש משפחות, בנות ובני זוג, חברים וחברות והמחיר הוא כבד, כבד מאוד. לא כל החטופים החללים חזרו וחמאס כבר מושך את הזמן בהחזרת הגופות. צריך גם להודות: חזרנו ל-6 באוקטובר, במישור הפנים ישראלי ובהקשר של עזה. חמאס חזר לשלוט ברצועה, אין הסדר בינו לבין ישראל ובממשלת ישראל יש כבר מי שמוכר לנו שחמאס מורתע מתמיד, בזמן שבחמאס כבר מתכוננים למערכה הבאה. אלא שמה שמדאיג לא פחות הוא הקרע הפנים-ישראלי שאינו מתאחה בעקבות המלחמה. להפך, עושה רושם שהוא רק החמיר בעקבות הימים האחרונים, והדבר הזה צריך להדיר שינה מעיני כולנו. הכרזתו של יריב לוין על ההפיכה המשפטית בינואר 2023 הביאה לשבר חסר תקדים באחדות הישראלית, שלא חמק מעיני אויבנו. כל מי שהיו עיניים בראשו אז הזהיר את ראש הממשלה שהמשך הקרע גורם לאויבים של מדינת ישראל להריח את הדם במים: איראן, חיזבאללה וחמאס. זה התהליך שצפוי לנו גם הפעם.
אבי יששכרוףצילום: יובל חןתחושת האחדות ביום השחרור של החטופים, הערבות ההדדית ואפילו ניצחון הרוח במלחמה הזו, התמונות המרגשות שהגיעו מכל עבר של מפגש המשפחות עם החטופים וכמובן מפגן התמיכה בהן בכיכר החטופים, הסתיימו בחלוף כמה שעות. יו"ר כנסת דורסני במיוחד טרח שלא להזמין את נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית ואת היועצת המשפטית גלי בהרב-מיארה למליאה המיוחדת לרגל נאום טראמפ, כדי להמשיך להראות שכללי הטקס, או יותר נכון חוקי מדינת ישראל, פחות מעניינים אותו ושהציבור היחיד שאליו הוא פונה הוא של מצביעי נתניהו.
כן, כדי להגיע לפיוס אמיתי בעם ישראל, חובה עלינו לחקור ולבדוק מה השתבש ב-7 באוקטובר ובשנים שלפני כן. לכן צריכה לקום פה ועדת חקירה ממלכתית שתיתן לציבור כולו דין וחשבון על הכישלון של מדינת ישראל ומערכת הביטחון באותו יום ארור.
