במשך שנתיים ארוכות של מלחמה ניסו בצה"ל ובמערכת הביטחון לחלץ שבויים וחטופים מידי חמאס. למול התנגדות קשה של ארגון טרור אכזרי, יזמו בצבא פעולות לא מעטות. חלקן יצאו לפועל והביאו להצלתם של חטופים - כמו במבצעים לחילוץ אורי מגידיש או במבצע ארנון, שבו ניצלו נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו; חלקן היו על סף ביצוע - ונעצרו בדקה ה-90, מחשש לפגיעה בחטופים או בכוח הלוחם; וחלקן - אכן בוצעו, והסתיימו במותם הטראגי של חטופים שלא חולצו.
תיעוד ממצלמות הקסדה של הלוחמים במבצע ארנון
(צילום: דובר צה"ל)
לחלק מהמבצעים שיצאו לפועל הייתה התנגדות של משפחות חטופים. למשל, לפני מבצע "יד הזהב", שנגמר בחילוצם המוצלח של לואיס הר ופרננדו מרמן, "חלק מבני המשפחה ביקשו שלא נסכן את הלוחמים, כי להערכת המשפחות השניים גם כך ישוחררו כנראה בעסקה, בגלל גילם המבוגר", כך מספר גורם ביטחוני בכיר.
"בסופו של דבר הייתה שם סכנה של ממש", הוא מספר, "אבל תגובה הרואית של הלוחמים והתנהגות מדהימה של לואיס ופרננדו הביאה להצלתם. הם הסתתרו במרפסת, בזמן שבמשך שמונה דקות יש מעל ראשיהם חילופי אש כבדים בין המחבלים לכוח הימ"מ שהיה בבניין ממול. חילופי האש נמשכו ובצה"ל שלחו מסוק קרב של חיל האוויר, שפגע באופן מדויק במחבלים – 10-15 מטרים בלבד מלואיס ופרננדו, שיצאו ללא פגע".
בעוד שהחטופים המתים חולצו בעיקר ממנהרות ולרוב ללא מגע עם מחבלים, שנמלטו מהאזור לפני כן - החטופים שחולצו בחיים היו במבנים על הקרקע. הסיבה לכך לא הייתה טכנולוגית: צה"ל החזיק בכל האמצעים לראות, לשמוע ולנוע במנהרות. אך הסכנה שמחבלים יפוצצו את המנהרות בחומרי נפץ ומטענים כבדים, גברה על הסיכוי למבצעי חילוץ מוצלחים במנהרות.
אחד המבצעים שלא יצאו לפועל ומתפרסם כאן לראשונה, קדם בהרבה למבצע ברפיח. בחודש הראשון לאחר השבת השחורה, עוד לפני עסקת שחרור החטופים הראשונה בנובמבר 2023, הוכן מבצע לחילוץ של כמה ילדים ואישה שהיו אז בשבי ברצועת עזה.
המבצע ההוא הוכן בהתראה קצרה מאוד, של ימים בודדים, בשלב בו התמרון הקרקעי ברצועה היה בראשיתו - ובחלקה הצפוני של רצועת עזה בלבד. ההכנות של הכוח המיוחד הגיעו לשלב מתקדם, אך בסופו של דבר הוחלט בצמרת צה"ל לבטל את תוכנית הפעולה - הסיכון לחטופים שהיה סיכוי גבוה שישוחררו בעסקה (היות שלא מדובר ב"גברים בגיל לחימה", כהגדרת חמאס).
את תכנון-העל והובלת המבצעים הובילה המפקדה המטכ"לית שהוקמה מיד לאחר 7 באוקטובר, בראשות אלוף במילואים ניצן אלון, שפיקד בעבר על סיירת מטכ"ל. שם, בקומות הגבוהות של מגדל בגבול בני ברק-רמת גן שנשכר לטובת משימת הכאוס שהתפרצה, התקבלו ההחלטות המבצעיות הגורליות ביותר. קצוות של מודיעין נסגרו וגובשו לכדי המלצות לרמטכ"ל ולדרג המדיני האם לבצע או לא לבצע, פאזלים הורכבו לעיתים תוך שעות אחדות וגם כישלונות שהסתיימו במוות של חטופים.
כך היה למשל במבצע לחילוץ החטוף סהר ברוך - שבו היו, מסתבר, כמה טעויות מודיעיניות. הכוח מסיירת מטכ"ל הגיע בצורה שקטה וחשאית למבנה שבו הוחזק החטוף בחאן יונס בדצמבר 2023. הלוחם הקדמי ביותר הניח מטען קטן ומדויק במבואת הבית, שהתפוצץ כפי שציפו הלוחמים. אלא שהמחבלים במקום הגיבו במהירות והשליכו רימונים רבים שהתפוצצו בזה אחר זה, פצעו מספר לוחמים, גם באורח קשה, ועיכבו את הפעולה. ברוך נהרג בחילופי האש, והמחבלים הצליחו לברוח עם גופתו.
"היו מבצעים שהחלטנו בסוף לא לבצע ובדיעבד טוב מאוד שלא עשינו, כי לא ידענו בהתחלה שחמאס רוצח חטופים אם הוא מזהה כוחות מתקרבים", תיארו במערכת הביטחון.
בגוף בפיקודו של אלון, כחלק מהאחריות המרחיבה, לקחו על עצמם מעורבות גם בקבלת ההחלטות על הפצצות חשובות של חיל האוויר בלחימה הארוכה - כדי לוודא שאין בקרבת היעד חטופים שעלולים להיפגע כך. גם זה לא תמיד הצליח: סמ"ר תמיר נמרודי ז"ל, החייל שנחטף בחיים מבסיס ארז ב-7 באוקטובר, נהרג ככל הנראה מהפצצה של חיל האוויר על מנהרות בצפון הרצועה, שבהן הסתתרו בכירים בחמאס.
כך נהרגו גם כמה חטופים אחרים - אף שלא במתכוון ולא בידיעה מוקדמת: "היה לחץ, בעיקר מהדרג הפוליטי, לפעול מהר ובמקסימום עוצמה, בעיקר בחודשים הראשונים של המלחמה", נזכר בכיר ביטחוני, "להביא הישגים ולחסל כמה שיותר בכירים. אלא שקצינים בכירים כמו ניצן אלון היו אלו שביקשו לחכות לפעמים. הוא אמר: לא יקרה כלום אם נמתין כמה ימים לדייק עוד קצת את המודיעין, לשנות מעט את הפצצה או החימוש שיוטל כדי להקטין הסיכונים לחטופים".
לדבריו, "המודיעין על מיקומם ומצבם של חטופים אף פעם לא היה 100 אחוז, ויכול היה להשתנות לרעת החטופים 10 דקות לפני הפצצה כזו או אחרת. היו חטופים שנהרגו בגלל ההפצצות הללו, אך במקרים אחרים לא מעטים הושקעו מאמצים אדירים לעמוד בהישגים הנדרשים ולא לסכן חטופים אחרים - וכך היה".
פורסם לראשונה: 00:00, 17.10.25
