המבחן של מדינה הוא לא בשאלה אם במהלך מלחמה בוצעו פשעי מלחמה. משום שאין מלחמה בלי פשעי מלחמה. המבחן הוא האם המדינה חוקרת פשעי מלחמה. רוסיה לא חוקרת. סודן לא חוקרת. חמאס לא חוקר. בריטניה חוקרת. ישראל חוקרת. בפרשת שדה תימן נעצרו תשעה חיילי מילואים מכוח 100, בחשד שהתעללו בעציר פלסטיני. עדיין לא ברור כיצד יסתיים המשפט. נמתין. אבל עצם העובדה שנפתחה חקירה מוכיחה דבר אחד: ישראל לא מטייחת. ישראל בודקת וחוקרת. זו לא סיבה לביקורת על מערכת המשפט הצבאית. זו סיבה לגאווה.
עד שמגיעים לזירת השקרים של הקהילה הבינלאומית. ב-13 במארס השנה הוגש למועצת זכויות האדם של האו"ם דוח של ועדה בראשות נאווי פילאי, שונאת ישראל ידועה, על פגיעות מיניות בפלסטינים מאז 7 באוקטובר. 13 פעמים מופיעה פרשת "שדה תימן" בדוח של פילאי. משום שלא היה לוועדה שום דבר רציני להיאחז בו. אבל כיצד דווקא המקרה שנחקר על ידי ישראל, הוא הוכחה למדיניות ישראלית של פגיעות מיניות בפלסטינים? אם זו הייתה מדיניות – לא הייתה נפתחת חקירה. ואם נפתחת חקירה – זו בוודאי לא מדיניות.
מדובר בדוח מופרך. דא עקא, שכדי להוכיח את הטענות נגד ישראל, מציג הדוח שורה של התבטאויות. למשל, התבטאות של אליהו יוסיאן בערוץ 14, שאמר שגם נשים הן אויב שיש להשמיד, והתבטאות אומללה של העיתונאי יהודה שלזינגר בערוץ 12, שלפיה צריך למסד את האונס, כהרתעה למחבלים, וגם חזר בו. יוסיאן הוא בבחינת עוף מוזר שערוץ רציני כבר לא משמיע את קולו, וכמות הגינויים שחטף שלזינגר מוכיחה בדיוק את ההפך ממש שכתבו מחברי הדוח.
דווקא על הרקע הזה כדאי לשים לב לפסקה אחת במכתב ההתפטרות של הפצ"רית: "צה"ל הוא צבא מוסרי ושומר חוק. לכן, גם במלחמה מתמשכת וכואבת חובה לברר חשדות למעשים אסורים. זו חובתנו החוקית והערכית. אין בכך כדי להחליש או לפגוע חלילה בצה"ל. ההפך הוא הנכון. זהו מקור עוצמה. זוהי ערובה לחוסנו של הצבא, והיא שומרת עליו ועל משרתיו מבפנים ומבחוץ".
הפגיעה מהתבטאויות רבים מהבכירים הישראלים שיצאו נגד הפצ"רית, חמורה בהרבה מזו שבהדלפת סרטון האלימות
אם בזאת היה מסתכם העניין - יפעת תומר-ירושלמי הייתה ראויה לצל"ש. אלא שהסיפור הוא ההדלפה. יש חשש, ויותר מחשש, שהייתה שם מוטיבציה יתרה, שהגיעה כדי הדלפה מגמתית, שהיא עצמה עבירה פלילית. הדלפות מעין אלה, בתוספת לסרט המבושל, מעלות חשש חמור לשיבוש הליכי משפט. משם כבר הייתה קצרה הדרך לטענות שהתפשטו בעולם על כך ש"חיילי צה"ל מבצעים אונס בעצירים פלסטינים". במקום חסינות בינלאומית קיבלנו עוד עלילה בינלאומית.
על ספסל הנאשמים
אבל הפצ"רית שהתפוטרה לא נמצאת שם לבד. על ספסל הנאשמים נמצאים הרבה מאוד בכירים ישראלים, עם התבטאויות מחרידות על המלחמה ועל החקירה. הפגיעה שלהם בישראל הרבה יותר חמורה. לא רק סמוטריץ' ובן גביר, שכל התבטאות שלהם היא מתנה לשונאי ישראל. הם מטיפים מוסר? אין גבול? גם ח"כ חנוך מיליביצקי, למשל, מצוטט בדוח של פילאי. הוא אמר על עצם החקירה של פרשת שדה תימן: "אם מדובר במחבל נוח'בה, הכל לגיטימי לעשות לו". כל ההתבטאויות הללו מצוטטות גם בתביעות שהוגשו נגד ישראל לבתי הדין הבינלאומיים, גם בתקשורת הבינלאומית, גם בכל דוח בינלאומי שעוסק במלחמה, וגם במאמרים אקדמיים – כהוכחה למדיניות מכוונת של ישראל לביצוע פשעי מלחמה. בשביל מה, לעזאזל, לספק דלק למדורת השנאה נגד ישראל?
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיאפשר לסלוח להתבטאויות שנאמרו בימים שלאחר הטבח הרצחני של חמאס, שזכה לתמיכה נלהבת של רבים מתושבי רצועת עזה. אבל גם כאשר היה ברור שההתבטאויות הללו הן נשק נגד ישראל – בכירים בישראל המשיכו. לא היה צורך בעלילות מתוצרת חוץ. אלה היו עלילות מתוצרת ישראל. כך שתומר-ירושלמי ראויה לגינוי. היא שיקרה. ההדלפה הייתה מיותרת, גם אם הדלפות הן עניין של יום ביומו. החקירה נגדה מוצדקת, בוודאי לאחר ששיקרה לרמטכ"ל, לשר הביטחון ולבג"ץ. אבל במצעד המזיקים לישראל היא כנראה לא תתפוס את אחד המקומות הראשונים. שרים וחברי כנסת שמתלהמים נגדה ניצבים שם הרבה לפניה.
