30 שנה לרצח רבין, 24 שנים לפיגועי התופת בארה"ב, שנתיים למלחמת 7 באוקטובר – והאיסלאם הרדיקלי רושם לעצמו עוד ניצחון אדיר. ארה"ב לא ניצחה במלחמה בטרור, שנמשכה קרוב לשני עשורים. וישראל לא הביסה את שלוחות הטרור. משום שהקרב הוא לא רק במוסול או בעזה. אנחנו במלחמה נוספת ולא פחות חשובה. שדה הקרב הוא טיקטוק ואינסטגרם והמדיה והקמפוסים והלוגריתמים שמטפחים את שנאת המערב, וכמובן גם את שנאת ישראל, בתוככי המערב.
בגלל הזירה הנוספת, ממדאני הפך לגיבור-על דווקא בעיר שספגה את פיגוע הטרור הגדול ביותר אי פעם של האיסלאם הרדיקלי. מדובר בתומך מובהק של "גלובליזציה של האינתיפאדה", אחד ממייסדי "סטודנטים למען צדק בפלסטין", ומי שהיה בין מובילי הסטודנטים וצווח: "הבה נאמר מהיום הזה ואילך נעמוד בסולידריות עם הפלסטינים ונדרוש מכל אדם בעל כוח בעיר הזאת, במדינה הזאת, בארה"ב, כולה, דין וחשבון על נאמנותו הבלתי מובנת למדינת ישראל". האיש הרע הזה התחייב לבטל את ההכרה של העיר ניו-יורק בהגדרת האנטישמיות. הוא לא מכיר בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית. הוא גינה את ישראל יום לאחר 7 באוקטובר. "כשהמגף של משטרת ניו-יורק על הצוואר שלך", הוא אמר, "הוא ננעל על ידי צה"ל". כן, היהודים אשמים בכל. הוא מסרב להגדיר את חמאס כארגון טרור.
זה כבר פחות חשוב אם הערב, או מחר בבוקר, יתברר שממדאני ניצח, כפי שמנבאים כל הסקרים. עצם העובדה ש-50 אחוז מהיהודים מתכוונים להצביע לו, אולי אפילו באחוזים גדולים יותר מהלא-יהודים, מצביעה על מחלה קשה. שונאי המערב, שהם בדרך כלל אנטישמים, הופכים לגיבורי חלקים הולכים וגדלים במערב. הרי אביו של זוהרן, פרופ' מחמוד ממדאני, שמלמד באוניברסיטת קולומביה, הוא ממובילי אסכולת ה"קולוניאליזם התיישבותי", ששוללת, הלכה למעשה, את זכות הקיום של אוסטרליה, קנדה וארה"ב, וכמובן גם ישראל. הוא גם טען, האבא הפרופסור, ש"אמריקה היא שורש כל הרע והייתה ההשראה לנאצים. היטלר למד רצח עם מאברהם לינקולן". התפוח לא נפל רחוק מהעץ. ועל כנפי השנאה, עם פרופסורים כאלה, והמחשבה העדרית שמאפיינת יותר ויותר דווקא את אוניברסיטאות העילית – התוצאה היא גל אדיר של אנטישמיות, שגם יהודים הם חלק ממנו. ולשנאה העצמית הזאת הם קוראים "ביקורת". זה לא שהם לא יודעים מה ממדאני, האב והבן, חושבים על ארה"ב או ישראל. הם תומכים בדעות הללו. לא כולם. בוודאי שלא. גם הגופים היהודיים הוותיקים וגם ארגוני סטודנטים באוניברסיטאות, כמו SSI (סטודנטים למען ישראל) ו-SWU (עמדו איתנו) – מקיימים פעילות ענפה. אבל הם חגבים מול ענקים. קשה קצת להתמודד עם תקשורת מהסוג של "הניו יורק טיימס", שתומכת בממדאני, ובעדר אקדמי, שקרוב יותר לממדאני האב.
רק בשבוע שעבר סיפר ממדאני על דודתו שכל כך סבלה בעקבות פיגועי התופת, משום שכמוסלמית – היא זכתה ליחס שלילי בגלל החיג'אב שעל ראשה. דמעות היו בעיניו. מסכנה שכמותה. ממדאני מצא את הקורבנות האמיתיים של אותם פיגועים. המוסלמים והמוסלמיות. אלא שלא עברו שעות ומתברר שלא הייתה לו שום דודה בניו-יורק. היא בכלל חיה בטנזניה. התכוונתי לזהרה פוהי, בת דודה של אבא שלי, הוא ניסה להבהיר. נדמה שגם הבדיקה בנוגע לשם החדש שהציג – כבר מתחילה להעלות סימני שאלה. שוב הוא משקר?
בארה"ב, שבה כוחם של הפרוגרסיבים הולך ועולה, ההצבעה היא כבר לא רק לפי האישיות של המועמד. אין יותר משמעות לאמת ושקר. אין שום משמעות לעובדה שממדאני לא ניהל שום דבר בחייו. ההצבעה היא בהתאם לפוליטיקת הזהויות
בארה"ב, שבה כוחם של הפרוגרסיבים הולך ועולה, ההצבעה היא כבר לא רק לפי האישיות של המועמד. אין יותר משמעות לאמת ושקר. אין שום משמעות לעובדה שממדאני לא ניהל שום דבר בחייו. ההצבעה היא בהתאם לפוליטיקת הזהויות. הדמוקרטים נסחפו אליה בעקבות הפרוגרסיבים. כך שגם הסנאטור צ'ק שומר, שעד לא מזמן נחשב לסלע מוצק של תמיכה בישראל במפלגה הדמוקרטית – הודיע על תמיכה בממדאני. אז מה לנו כי נבוא לצעירים, גם יהודים, שהם בוגרי הפקולטות לשנאת ארה"ב וישראל, שתומכים בממדאני?
אז היום, דווקא היום, בן לאדן יכול לחגוג בקברו. הוא ניצח. הוא שלח את מחבליו לרצוח את הניו-יורקים. היום הם גומלים לו באהבה. גם יחיא סינוואר מחייך. הוא שלח את מחבליו לרצוח יהודים, בטבח הגדול ביותר מאז השואה – ואחד מתומכיו האידיאולוגיים הוא המועמד המוביל בבירת העסקים של העולם.
ממדאני הוא רק סמל למה שעובר על העולם החופשי. הרי המצב דומה בקנדה, בצרפת, באוסטרליה, בספרד ובעוד מדינות רבות. וממדאני הוא סמל לכישלון של ישראל בזירה הבינלאומית. סינוואר לא חלם שהוא יצליח להפוך את ישראל, בסיוע האסטרטגיה השגויה ביותר של הנהגת ישראל, למדינה השנואה ביותר במערב. לשנאה הזאת, שמתפשטת גם לימין האמריקאי, יש משמעות אסטרטגית אדירה לטווח הארוך. צריך להתעורר. כי בעוד זמן לא רב זה עלול להיות מאוחר.
