"זה לא סיפור על פרקליטות צבאית רקובה או על יועמ"שית מושחתת", כתב אחד מאנשי התקשורת של הימין. בוודאי. זו הרוח. הם קופצים על פרשת הפצ"רית כמוצאי שלל רב. מבחינתם כל מה שקורה הוא הזדמנות פז לאותה הפיכה משטרית שהימין מקדם. וזה קצת מוזר. הרי פרשת הפצ"רית מוכיחה שאותה "מערכת רקובה" היא לא רקובה. וכאשר נחשף בה משהו רקוב – הניקוי מתחיל. והטענה על "מערכת רקובה" זהה לחלוטין לטענות נגד ישראל. כאשר נחשפת חריגה, כאשר נחשף פשע מלחמה – הניקוי מתחיל. נפתחת חקירה. אבל מבחינת שונאי ישראל – הניקוי לא חשוב. גם לא החקירה. החריגה שנחשפה היא הוכחה לכך שישראל היא פושעת מלחמה. שמאל קיצוני. ימין קיצוני. היגיון אחד.
לא ברור עדיין אם המלחמה מול חמאס הסתיימה, אבל מה שכן ברור זה שהמלחמה הפנימית חוזרת במלוא העוצמה. למרות זאת, לפני שמכריזים על מלחמת אזרחים או מרי אזרחי – כדאי להירגע. זר מכוכב אחר, שהיה קורא את מה שאנחנו מפרסמים על עצמנו, היה משוכנע שישראל מתמוטטת, שהמאפיה שולטת במדינה, שתש כוחם של שומרי הסף. העניין הוא שיש מה לבקר, והרבה. הצעות החוק השונות והמשונות, לצורך קידום המהפכה המשטרית, עלולות להפוך לחוקים שפוגעים בדמוקרטיה. גם הניסיון להדיח את היועצת המשפטית הוא בהחלט סימן רע – וזה יהיה הרבה יותר רע אם חלילה המזימה תצליח.
אבל נדמה שכדאי לשים לב לעוד כמה דברים שקורים כאן: ראשית, מפכ"ל המשטרה, דני לוי, מגלה עצמאות, ובניגוד לדרישת הדרג הפוליטי – מסרב להעביר את חומרי החקירה בפרשת הפצ"רית לשופט אשר קולה. הוא גם מסרב להעביר את החומרים לפרקליטות, משום שגם שם יש ניסיון בלתי צנוע בעליל להשתלט על החקירה. המפכ"ל זכה לאינספור השמצות, אך בשעת מבחן – הוא לא מתכופף.
שנית, לפני ימים לא רבים התבשרנו על חקירה אדירה שהובילה למאות עצורים. רבים מהם קשורים למפלגת השלטון, הליכוד. שחיתות יש בכל מדינה מתוקנת, אבל רק במדינות מתוקנות השחיתות נחקרת ומי שהתגבשו נגדו חשדות מבוססים – מוגש נגדו כתב אישום והוא עומד למשפט. זה בדיוק מה שקורה בישראל.
שלישית, הפרקליטות הצבאית, שנמצאת עכשיו במרכז החדשות בגלל הדלפה פושעת ומזיקה, ובגלל עדות שקר, מעמידה חיילים שסרחו לדין. ושוב. פשעי מלחמה מבוצעים בכל עימות צבאי. רק במדינה מתוקנת יש הליכים נגד אותם חיילים. עיון ביחסים שבין בתי הדין בהאג לבין מדינות דמוקרטיות, בריטניה למשל, מגלה שחיילים בריטים ביצעו פשעים. אבל הם לא הועמדו לדין בגלל שבריטניה נקטה נגדם בהליכים, גם אם בסלחנות מעוררת השתאות. נכון שנגד ישראל יש מוסר כפול. זה הופך את מערכת המשפט הבינלאומית לבעייתית ומושחתת. אבל זה גם אומר שהפרקליטות הצבאית דווקא נהגה כראוי.
העובדה שראש ממשלת ישראל, בכבודו ובעצמו, עומד למשפט, לא מוכיחה את חולשתו של שלטון החוק. להפך. נכון שבחודשים האחרונים מתגברים המאמצים לעצור את המשפט. אבל – וזה מה שחשוב – מדובר בניסיונות כושלים
רביעית, העובדה שראש ממשלת ישראל, בכבודו ובעצמו, עומד למשפט, לא מוכיחה את חולשתו של שלטון החוק. להפך. נכון שבחודשים האחרונים מתגברים המאמצים לעצור את המשפט. אבל – וזה מה שחשוב – מדובר בניסיונות כושלים. תומכי נתניהו לא מוותרים. אבל בינתיים, שלטון החוק מוכיח את כוחו. המשפט נמשך, גם אם זה לא קל ולא פשוט לנהל משפט נגד ראש ממשלה בעיצומה של מלחמה מרובת חזיתות. כך שכדאי לזכור.
ובעיקר, כבר יותר מדי שנים ששומרי הסף אטומים לכל ביקורת. הם קדושים. כל ביקורת היא "התקפה על שלטון החוק". זו התגובה הפבלובית, שרק מחמירה את המצב. קצת יותר פתיחות מצד האליטה המשפטית והשיפוטית לא הייתה פוגעת בהם, להפך. היה אפשר להגיע להסדר טיעון עם נתניהו, והעקשנות של שומרי הסף רק החמירה את הבעיה. היה אפשר לפנות למסלול של גישור פלילי, שהיה מונע את הפיכת המשפט לקרקס. ושוב הם התעקשו. היה אפשר לגבש רפורמה משפטית. הצעות כבר גובשו – אבל הרדיקלים, משני הצדדים, טיפסו על עץ גבוה. יש פתרונות. לא הכל אבוד. רחוק מכך. ובתנאי שנוריד את הווליום של עצמנו, ונקשיב גם ליריבים. זה לא יפגע בשלטון החוק, זה רק יעזור לו.
