הקרב שלא נגמר: בחצי השנה שחלפה מאז שנפגשו בפעם הקודמת, רס"ל (במיל') רון פרץ חבר לרס"ן (במיל') יואב אדומי מתנועת "המילואימניקים", שהכריזה על הקמת מפלגה. סרן (במיל') רועי גיאת התארס עם הילה, לרס"ם (במיל') גלעד רנד נולדה בת שנייה, וסרן (במיל') תומר וינר יהפוך בקרוב לאבא. דניאל לוין, שנמצאת בהיריון מתקדם ובן זוגה קיבל צו מילואים בדיוק לתאריך הלידה המשוער, הצטרפה לעו"ד רותם אבידר צאליק שייסדה את "שדולת המשרתים". רס"ל (במיל') רושל מושייב פוטר מעבודתו בין סבבי המילואים, וסמ"ר (במיל') מיכאל ששון, שמנסה להשלים את הכשרתו כעו"ס קליני, נאלץ לבקש התגמשות מצד מפקדיו: "פגשתי את הגבול האדום שלי, אני אומר את זה בכאב".
מאז שישבנו כולנו כדי לדבר על ההכרח בחוק גיוס אמיתי גם הוחלף יו״ר ועדת החוץ והביטחון, ומתווה חדש התגבש עם החרדים מאחורי גבם. במקביל, הם המשיכו לתמרן בין השטח לזירה הציבורית, להתייצב כשהמדינה קוראת להם ולקדם את אותה המטרה שעליה הם נאבקים כבר יותר משנתיים: חלוקה בנטל. השבוע נפגשנו שוב, ביוזמת ynet ו"ידיעות אחרונות": 15 נציגים מארגוני משרתי המילואים ובני משפחותיהם הגיעו כדי לדבר על כל מה שבוער. שחוקים יותר, זועמים יותר - הם מורידים את הכפפות ומבהירים שעבורם המלחמה ממש לא נגמרה.
בשישה החודשים האחרונים רון חבר כאמור לאדומי ב״מילואימניקים״ שהכריזו על מפלגה: ״הבנתי שאין אחרים גם בפוליטיקה, ואם לא ניקח את המושכות - לא אוכל לסמוך עליהם״. אדומי, שרק השלים סבב של 3 חודשים ברפיח וכבר מחזיק בצו הבא בינואר, הוסיף: ״המקום העגום שאנחנו נמצאים בו הוא בגלל הפוליטיקאים, כשהפוליטיקה היא המנגנון שצריך להוציא אותנו מהצרה הזו. אסור שהפוליטיקה תהפוך לשם נרדף לזבל, צריכים להיות שם אנשים כמונו. המילואימניקים הם שהצילו את המדינה ב-7 באוקטובר והם אלו שיצילו אותה גם שנים קדימה״.
רותם, שייסדה את ״שדולת המשרתים״, אמרה כי ״הבנתי שהמגזר החרדי יודע להיות בכל חדר בכנסת, כשאנחנו בקושי נכנסים אליו. אותם האנשים שעושים הכל מתי שצריך - לא מיוצגים בכלל, ולא מלוכדים בתור המגזר המשרת״. לגלעד מ״פורום המילואימניקים הדתי-לאומי״ נולדה בת בתחילת מבצע "מרכבות גדעון": ״הקשב התחלק בין הצבא לבית. אשתי הכי תותחית שיש, אבל כבר יותר עייפה וחסרת סבלנות״.
ראש אכ"א על הגיוס בספטמבר
(צילום: ערוץ הכנסת)
רועי מ״תנועת הצעירים בישראל״ קיבל ברכות לרגל אירוסיו, ושיתף על השירות שממשיך גם בין הסבבים: ״במקום להתחיל את החיים שלי, לתכנן חתונה ולמצוא עבודה - התפקיד שלי בתור מ״מ לחיילי מילואים צעירים שהשתחררו ישר למלחמה לא נגמר. בין סבב לסבב אני שם בשבילם, עוזר ומייעץ. אנשים לא מוצאים את עצמם בתקופה שבין הסבבים, שלפעמים נראית קשה מהסבב עצמו״. תומר מ״מגן הדור״, שיהפוך גם הוא בקרוב לאבא, יתייצב כבר בראשון לסבב מילואים נוסף.
רס"ן (במיל') עו"ד יצחקי גליק, ממייסדי ״אל הדגל״ שהשלים כבר 600 ימי מילואים, מרגיש שהמילואימניקים הפכו ״סחורה פוליטית״; רושל מ״לוחמי מיל׳ בפעולה״, שיתף כאמור כי פוטר מעבודתו: ״השלמתי עוד 100 ימים וקיבלתי את הצו הבא ל-70 נוספים. אני מנסה שוב לבנות את עצמי, למצוא עבודה בין לבין״. חנניה מ״כתף אל כתף״ סיפר על התחושות שמלוות אותו במאבק שבין הסבבים: ״הלכנו לאחור״; רותם לוי מ״פורום נשות המילואימניקים״, שבעלה כעת בסבב השישי בעזה, עם צו מוכן לסבב השביעי שיתפה: ״מנצלים את הנאמנות שלנו״.
סגן (במיל') הילה שיש, מה״רבעון הרביעי״, שהגיעה למפגש היישר מרצועת עזה, אמרה כי הגיעה ל״הבנה עמוקה שהנושא שאנחנו מתעסקים בו, הוא רק נקודה קטנה מתוך הסיפור הגדול - החוזה החברתי בין המדינה לאזרחים שלה. מה כל אחד נותן, מה כל אחד מקבל״. ד"ר שירה אמסילי מ״שותפות לשירות״ מספרת שלדעתה ״כבר אין בושה. בליכוד נותן לחרדים מה שירצו, ואיך שירצו - רק שישבו איתו בממשלה״; מיכל ברקאי ברודי מ"המתמרנות" מוסיפה על תחושת העלבון שמלווה אותה: ״אנחנו כבר לא חלק מהשיקולים. זה גלוי לכל עם ישראל, ולא מטריד אף אחד. השתמשו בי, ניצלו אותי, עכשיו אנחנו אלו שנשלם את המחיר״.
"ביסמוט שם עלינו פס, אין אפילו 'למראית עין'"
רק שלשום פורסם ב-ynet כי לפי גורמים חרדים, ראש הממשלה בנימין נתניהו אישר את חידוש הדיונים בחוק המרוכך שגיבש יו"ר ועדת חוץ וביטחון ח"כ בועז ביסמוט, והם צפויים להתחיל כבר בשבוע הקרוב. כך, למפגש הזה נציגי הארגונים מגיעים שחוקים יותר, זועמים יותר. הרבה תחושות קשות ומורכבות מציפות את החבר׳ה, שלא הורידו לרגע רגל מהגז בניסיון להשפיע על המציאות במדינה - כשהבולטת בהן היא תחושת הזעם על ההחלטה להדיר אותם משולחן קבלת ההחלטות, שייעצבו את החיים שלהם ברמה האישית, וברמה הלאומית - את עתיד המדינה.
הילה מחדדת את הצורך הביטחוני, שחייב להיות השיקול הבלעדי החוק: ״במסגרת הרצון לשמור על האמונות של כל אחד - יש למדינה צרכים. אנחנו חיים במזרח התיכון, מוקפים אויבים, וצריכים לשמור על עצמנו. לא רוצה לגייס חרדים - רוצה שיהיו מספיק חיילים בצבא. מה המשמעות? לגייס את מי שצריך, כולל חרדים, ערבים, תל אביבים וכל מי שביניהם״. מבחינת יצחקי, ״אחת התחושות הקשות היא שהשיח הערכי, שהיה גם ככה דליל, נעלם לחלוטין והפך לפוליטי לחלוטין. הפער בין מה שראש אכ״א אמר בתחילת ספטמבר לגבי צורך ויכולת קליטה - לבין מה שביסמוט מעלה במתווה - כמו שני צירים מקבילים, אין קשר״.
על הדחת יולי אדלשטיין ומינוי ביסמוט כמחליפו, משתף חנניה: ״אז חשפנו אז את כל מה שהחרדים מנסים לעשות. היינו ליד השולחן. ברגע שביסמוט הגיע - הוא הוריד הכל למחשכים, מידר את כולנו ושיקר לכולנו״. רון הסכים: ״בפשטות, ביסמוט שם עלינו פס. כשיולי היה יו״ר ועחו״ב הוא נפגש איתנו בכל שבוע. אבל עם ביסמוט? דום שתיקה, אנחנו פונים ואין תשובה. במקום חוק הגיוס, הוא מקדם את הסדרת מעמד בני הישיבות, ובגלל זה אנחנו מבחינתו לא רלוונטיים לדיון״. יצחקי אמר: ״ביסמוט מכתת רגליו בין החרדים, אבל הקול שלנו לא נשמע״.
שירה הוסיפה: ״אם האמנו שיולי באמת רוצה לעשות משהו, מאז שביסמוט הגיע זה ברור וידוע. כבר אין אפילו ׳למראית עין׳״. רושל שותף גם הוא לתחושות: ״הרצון הבסיסי שלנו הוא שמי שמנסח את העתיד שלנו - ייתן לנו יד. אבל הוא מפנה כתף קרה. חוסמים מאיתנו גישה למידע שהכי משפיע על החיים שלנו״.
חנניה קבע כי ״זה לא החוק של ביסמוט, זה אחד לאחד החוק שהחרדים הביאו לפני שנתיים. ש״ס כתבו אותו מאלף ועד ת״ו״. מיכל הסכימה עם הטענה והוסיפה:״זו עסקנות מושחתת״. השתלשלות החוק, חידדה לגלעד תובנה: ״כמו ב-7 באוקטובר, אם אנחנו מלמטה לא ניקח אחריות - הדברים לא יקרו. למעלה רק בורחים מהאחריות, מה שנעשה זה מה שיהיה״. רותם אבידר סיכמה: ״אנחנו הקואליציה היחידה שפועלת״.
"איך נתחיל בשיקום אם אין לנו מחליף?"
סעיפי המתווה הנדון והסנקציות האישיות שנכללות בו, מבהירות להם מעל לכל ספק, שאין ניסיון אמיתי להוביל לגיוס החרדים. ״הטיסות לחו״ל, הוצאת הרישיון. אלו דווקא מטיבים עם הרבנים. אנחנו צריכים סנקציות שמעודדות אותם לקחת חלק, לא עוזרות למשגיחים לאיים בחוסר יכולת להשתלבות״, אמר רושל. ״ברגע שהורידו את האכיפה של טביעת אצבע בכניסה לישיבה - זה כבר מדובר שברור שהם לא לומדים״, הוסיף רון וזעם על כמות המתגייסים הפוטנציאלית לפי החוק: ״תכף 2026, צה״ל אמר שאפשר לקלוט 12 אלף ונותנים לו 300, וביניהם בני שירות לאומי. זו הזיה״.
רותם אבידר צאליק מוסיפה כי "המתווה הנוכחי הוא מתווה שיווקי שנובע מחוסר אונים פוליטי, במקום הרחבת השורות וביסוס שותפות לאומית, הוא מקבע תלות ומעמיק את הקרע החברתי תוך החלשה ביטחונית וכלכלית של ישראל".
הפסקת האש וההכרזות על סיום המלחמה לא משנות מבחינתם את הצורך במאבק. ״כשיצאנו למלחמה - החטופים היו בראש מעיינינו. עבורנו זו סגירת מעגל חשובה, ויש עוד 3 חטופים חללים שצריכים לחזור. החזרתם היא חלק מתיקון וריפוי, כמו גם חוק הגיוס״, שיתף יצחקי על רגע השבתם של כל החטופים החיים, והבהיר: ״המלחמה שנגמרה לא מקלה עלינו. כמו שהגענו למלחמה, עם התחושה ש״יהיה בסדר״, והבנו שלא בסדר - אם לא ניכנס לפעולה בכל תחום, לא יהיה בסדר״.
אדומי שיתף כי הוא ״מרגיש שחוזרים לקונספציה על מלא. ׳המילואימניקים נובחים והשיירה עוברת׳״, ודרש להסתכל קדימה: ״'המלחמה נגמרה' זו ראייה קצרת רואי, והיא גם משקפת הרבה דברים שקורים מדינת ישראל - התנהלות ללא חזון. אין תוכנית, אין יעדים, תקציב שתומך את זה. הספינה שטה בלי קברניט״.
נשות משרתי המילואים, שנושאות גם הן בנטל, זועמות על המתווה המסתמן. רותם לוי אומרת כי "קיוויתי ששנת 2026 תהיה שנת שיקום הבית שלנו, אבל איך אפשר להתחיל שיקום כשאין מי שיחליף אותנו", ודניאל מוסיפה: "זו בושה, אנחנו חיים בחרדה, הילדים שלי כל הזמן מוודאים שאבא יוצא לעבודה ולא לצבא - בזמן שכל זה מתנהל לנו מעל הראש".
שירה שיתפה כי ״בתור נשים דתיות-לאומיות, אנחנו מביאות דרישה מתוך הבייס של הממשלה הזאת, ולכן נתקלנו בהתנגדות עזה מחברי 'הציונות הדתית'. עם פרוץ המלחמה, 'הציונות הדתית' טענו שאמנם חשוב לגייס חרדים, אבל דחוף יותר לשמור אותם בקואליציה כדי לקדם את הכרעת חמאס, הניצחון המוחלט והריבונות ביו"ש. אלה ערכים שחשובים לי מאד, כאשת ימין, אבל לא במחיר הכשרת העוולה המוסרית והתורנית של הפטור החרדי, שמסכנת את קיום המדינה. היום, כבר מתברר שאין ריבונות והכרעת חמאס, ומדינה פלשתינית מתרקמת במשמרת שלכם. כאשה מאמינה אני חושבת שהמסר האלוקי הוא שאין סיעתא דשמיא כשמכשירים עוולה שמנוגדת לתורה. לא קונים את ארץ ישראל בעוולה״, הוסיפה.
"'המלחמה נגמרה' זו ראייה קצרת רואי, והיא גם משקפת הרבה דברים שקורים מדינת ישראל - התנהלות ללא חזון. ספינה ללא קברניט"
דניאל סיפרה על מפגשים עם נשות אברכים שבהן היא משתתפת: ״אחת מהן גייסה את הבן שלה לפני כמה חודשים, למרות שזה לא קונצנזוס. אני יוצאת משם לפעמים עם הראש בקיר, ולפעמים עם חיבוק גדול. השיח קורה ויכול לקרות״. מיכאל הוסיף: ״צריך להבין את המורכבות בציבור החרדי, לזהות את המוקשים והחששות. השיח עם השטח, וביניהם הקיצוניים, הוא חשוב, אבל לא רלוונטי לקידום החוק. החברה מיישרת קו עם הרבנים - ולכן לשם צריך למקד את המאמצים״.
שירה שיתפה בתחושותיה אחרי עצרת החרדים בירושלים נגד הגיוס ב-30 באוקטובר. ״כשראיתי את ההמון ברחובות חשבתי, ׳הנה כל האוגדות שחסרות לצה״ל, כל מי שנזקקו לו בשדה. בתור אישה דתייה, זעמתי שהם קראו לזה תפילה״, אמרה. רושל התייחס לשלטים שהמוחים הניפו: ״'נמות ולא נתגייס?' איך הגענו למצב בו אנשים חיים על חשבון הקרבה של אחרים וזה לא מזיז להם? אני לא יכול להיות מאוכזב, כי אני לא מרגיש שייך אליהם. צריך לנטרל אותם ממוקדי הכוח". גלעד אמר מצדו כי ״אצלנו, למרות הוויכוחים, אנחנו יכולים להילחם באותו הטנק, אבל שני רבנים מזרמים שונים לא יכולים להיות חתומים על אותו חוזה. יש פער בין כמה הציבור מוכן להכיל ולהתאחד, לבין כמה המנהיגים לא״.
"אנחנו משרתים, בממשלה מפקירים"
רק בשבוע האחרון נחשפה היערכות צה"ל לשנת 2026, שבמהלכה בזמן נתון יהיו פרוסים בשטח כ-60 אלף חיילי מילואים. דוח מבקר המדינה התייחס לתגמול הכספי הזעום, הסכנה התעסוקתית והפגיעה בסטודנטים המשרתים במילואים. בוועדה בכנסת הוצג נתון חריג לפיו כ-600 אנשי קבע הגישו בקשות להקדמת פרישתם, ופסיקת בג"ץ קבעה כי על הממשלה לגבש "מדיניות אכיפה אפקטיבית" כלפי משתמטים חרדים.
״זה קו פרשת המים״, קובע אדומי. ״המדינה למעשה אומרת, המילואימניקים הם תחליף לגיוס חסר, ולא משאב שיש לשמר. בחירה שמסכנת את הביטחון שנים קדימה, מייצרת תלות מסוכנת במעטים ומוותרת על שינוי עמוק במודל הגיוס. זו זילות מערך המילואים, במילואימניקים ובמשפחותיהם״.
יצחקי הוסיף: ״העובדה שביסמוט מכתת את רגליו להיענות לדרישות החרדים במקום לדרישות של ראש אכ״א - חוזרת אלינו בדמות העמסת עוד ימי מילואים, כי אין מישהו אחר. זו אותה קומבינה. המשבר הזה לא יתפוצץ בעתיד, הוא מתפוצץ כבר עכשיו - בכלכלה ובביטחון אבל גם בחיים האישיים ובבתים הפרטיים״. מבחינת תומר, התוכנית שנחשפה ״שמה את האמת בפנים. הסבבים שוחקים, אחוזי ההתייצבות יורדים, וכדי להמשיך לנצח מלחמות - צה"ל צריך עוד חיילים. זה זועק לשמיים״.
שירה אמרה שמבחינתה פסק הדין שפרסם בג"ץ הוא ״מטלטל ונוקב, שייזכר כאבן דרך היסטורית. השופט סולברג ציטט בו את ר' חיים מבריסק: 'מי שאינו יודע מתי לסגור את הגמרא - מוטב שלא יפתח אותה', ואת האדמו"ר הזקן שאמר כי לומד תורה שאינו שומע בכיו של תינוק – לימודו פגום. כלומר, לימוד תורה שמנותק מהמציאות וצרכי השעה מעוקר ממשמעות, כי הציווי הוא ללמוד על מנת לעשות״.
מיכאל מאמין שהפסיקה היא ״צעד חשוב בדרך לשיקום ביטחון המדינה. לא יעלה על הדעת שציבור שלם יהיה מעל החוק. פיקוח וסנקציות הם כלים ראויים וצודקים. הרחבת שורות הצבא היא משימה שאי אפשר להפריז בחשיבותה״.
במקביל, מוקדם יותר החודש, בכירי משרד הביטחון ומשרד האוצר סיכמו על עצירת זימון משרתי המילואים בצווי 8, כאשר מינואר הקרוב הם יזומנו תחת תיקון חוק המילואים. לפיכך, תקופת השירות תוגבל לתקופה של 70-60 ימים בשנה, למול החוק בעבר שאפשר תקופה של עד 56 ימים בתקופה של שלוש שנים. ההחלטה הזו, גם תכווץ את המענקים וההטבות שניתנו למשרתי המילואים עד כה. ״חלק מדיל ההשתמטות הגדול של הממשלה״, טען יצחקי. ״חייבים לוחמים, חייבים פוליטית לפטור את החרדים, וחייבים לחסוך כסף ולסיים את המלחמה. אז הלכו לפראיירים הרגילים, אלה שתמיד יתייצבו״.
רועי התייחס לעתיד אנשי הקבע, ואמר כי ״הנתונים מטרידים אותנו מאוד. בסביבה שלי התחושות חצויות. חברים במסלולי קבע בוחרים להמשיך למרות הקושי והשחיקה, אבל משקפים מציאות לא פשוטה. התנאים של אנשי הקבע בירידה, קצינים צעירים מקודמים כי אין איוש לתפקידים בכירים, ולא נראה שהצבא נכנס לעובי הקורה כדי למצוא פתרונות ראויים למשבר הזה״, הוסיף. גלעד הוסיף: ״אם אנשי קבע יפרשו מוקדם יגדיל משמעותית את העומס גם על מילואים, בצווים ובעבודה בשטח. המנהיגים צריכים להבין שמצוקת כוח האדם היא לא גזרת גורל, היא באחריותם לתקן״.
תומר התייחס לדוח מבקר המדינה, ואמר כי הוא "לא מחדש שום דבר, הוא מגביר את מה שאנחנו אומרים כבר שנתיים: מילואימניקים הם לא שכירי חרב. צריך לעשות תכנית רב-זרועית לשילוב המילואימניקים בחזרה במדינת ישראל". מבחינת אדומי, "הדוח חושף אמת כואבת: המלחמה לא נגמרה עבור המילואימניקים. מי ששם את חייו בצד למשך שנתיים, עדיין נדרש לשרת בעומס בלתי סביר, במקום לחזור ולשקם את הבית, הפרנסה והנפש. ובעוד אנחנו משרתים, בממשלה מפקירים".
דבר אחד מאפיין את כולם. גם אחרי תקופה ממושכת של לחימה, בחזית ובבית, הם נחושים לפעול לעתיד טוב יותר. הילה מסבירה: "המאבק הזה הוא למען ביטחון ישראל ולמען הרוח הישראלית. עוד עשר שנים, זו תהיה הרוח הישראלית של כולנו". ומיכל מסכמת: "עם ישראל התעורר אחרי 7 באוקטובר. ראינו פה כוחות שלא דמיינו שיש לנו. עברנו שנתיים בלתי נתפסות שבנו אותנו ושברו אותנו בו-זמנית. אני חייבת להאמין שנישאר ערים, שנישאר על המשמר, ליטרלי, ונחזיק את הדבר הזה. שנחזור לראות את המדינה חיה במלוא עוצמתה. על זה בעצם אנחנו נלחמים, לא?".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.11.25
