צה"ל סוגר מעגל עם סיכום התחקירים, אבל פותח עוד כמה חדשים, שלא לדבר על פצעים שעוד מגלידים וזרו עליהם מלח. החזיתות הבאות, והן יבואו, יהיו מול מבקר המדינה והדרג המדיני על הנרטיב והאמת.
בסופו של דבר, ההחלטה של הרמטכ"ל אתמול לסכם את הסאגה סביב השאלה שכל אחד שואל את עצמו, איך זה קרה, בולטת על רקע היעדר התחקיר וחשבון הנפש אצל מי שהאחריות הגדולה ביותר נופלת במגרש שלו. וזה, בעולם המטורף בו אנו חיים, צעד שמצריך אומץ וראוי להערכה. זה חשוב לפיקוד העליון של צה"ל מול עצמו, מול החיילים, ומול האומה שמביטה בו כבר שנתיים בציפייה לתשובות.
אבל מעבר לערך של הגעה (לכאורה לפחות) לחקר האמת, ובתוך כל הסחרחרה מסביב לשאלה מי יואשם ואיזה סוג אחריות תיפול עליו, התערפל היעד האמיתי של כל העניין: לדעת את האמת כדי לנסות ולהיות מוכנים טוב יותר בפעם הבאה.
תחקיר אינו בית משפט, הוא לא אמור לפסוק דין. תחקיר צריך לגלות מה קרה, קודם כל מתוך חובה שמשפחות הקורבנות, הפצועים, העקורים, החטופים והאומה כולה ידעו את האמת. מגיע לנו. וזאת הסיבה שבגללה התחקירים של צה"ל אינם רק תחקיר מבצעי על תאונה באימון בנגב. אפילו אם מדובר בעשרות תחקירים שאמורים להרכיב שלם, לא היה צריך להמשיך בנוהל הצבאי הישן שבו כל יחידה חוקרת את עצמה. זה אף פעם לא מתקבל טוב בעיניי מי ששילמו את המחיר היקר ביותר. במובן הזה טעה מערך התחקירים של הרמטכ"ל הקודם שפעל כך, וטועה הרמטכ"ל הנוכחי שהפקיד בידיים של מפקדים בכירים את ההשלמות והתוספות עליהן הורתה ועדת תורג'מן בחלק מהתחקירים.
כולם מעורבבים בכולם, ובנושאים כה רגישים צריך לעשות הכל כדי למנוע מראית עין של גניבת דעת. אפילו אם משוכנעים שכולם זכי לב, אין הגיון (וזה בעיקר לא רגיש) להפקיד בידי ראש אמ"ן הנוכחי את מלאכת ההשלמה, התיקון והתיקוף של תחקיר אמ"ן על מה שאירע. הוא בעל עניין, כי נשא בתפקיד מבצעי בכיר ב-7 באוקטובר, ובאמ"ן יש כאלה שחושדים באנשים הללו כי יעשו הכל להפיל עליהם את רוב האחריות.
חשיפת האמת לציבור היא מטרה ספציפית ומיוחדת לטובת האירוע המיוחד והמוכתם בדם הזה. כי המטרה המרכזית של התחקיר היא להסתכל לעתיד בשלושה שלבים
אבל חשיפת האמת לציבור היא מטרה ספציפית ומיוחדת לטובת האירוע המיוחד והמוכתם בדם הזה. כי המטרה המרכזית של התחקיר היא להסתכל לעתיד בשלושה שלבים:
הראשון, להבין איך אפשר לפצח את העובדות היבשות של מה שקרה. במקרה של 7 באוקטובר מדובר על מיליוני פריטי מידע, גם מ"צד כחול" כפי שצה"ל מכנה את הצד של ישראל, וגם מ"צד אדום", כלומר עזה וחמאס. חיילי וקציני יחידת איסוף מודיעין ושלל טכני (אמש"ט), אנשי המודיעין המומחים באיתור ואיסוף, הבאה, שימור וניתוח של חומר שלל, הביאו משם 80 פטה-בייט של מידע ומשהו כמו 40 שנות וידאו. חמאס הוא הארגון המתעד בעולם, וצריך לעבור על החומרים כדי להבין איך הדברים נראו מהצד שלו. ספוילר: הם נראו בהיר מדי, מפורט מדי, זחוח מדי.
השני, להסיק את המסקנות הרחבות על מה אירע וכיצד אירע. עוד ספוילר: ב-7 באוקטובר תקפה את ישראל מה שמכונה בעגה המודיעינית "סופה מושלמת". הכל עבד אצל המחבלים לפי התכנון, ושום דבר, מהדרג המדיני וצפונה, לא עבד בצד שלנו. תוצאה של מעשי אותו לילה, אבל בעיקר אין ספור פעולות, כשלונות והזנחה של עידן ועידנים.
השלישי, להפיק לקחים כדי שזה לא יקרה שוב. לא בעוד עשר שנים, ולא בעוד עשרים, ואסור להתפשר גם על יובל שנים כמו בפעם הקודמת. פשרה אומרת לא להבין מה קרה באמת.
ובשורה התחתונה, כשאלו המטרות, לא לגמרי ברור עד כמה מערך התחקירים האדיר שפעל בצה"ל תחת הרמטכ"ל הקודם הלוי ממלא אותן. היו בו הרבה אנשים טובים, אבל גם הרבה שחקרו את עצמם ואת היחידות שלהם, ולא מעט חוסר אחידות, ולעיתים חוסר מקצועיות, ואף מקרים קיצוניים שבהם המסקנות נפלו רחוק מהאמת, והמשפחות השכולות לא קיבלו את התשובות שהן זכאיות להן, והציבור וצה"ל עד היום לא יודע את האמת. אבל בעיקר, לא נוצר גוף ידע מחייב, מגובש, קוהרנטי ובעל סמכות, שיידע להורות על הפקת הלקחים והמסקנות.
הממשלה והעומד בראשה חיבלו בכוח ועודם מחבלים בכוח בכל ניסיון לחקור את המלחמה בצורה מקיפה, הוליסטית וחסרת פניות. הם יודעים למה
הממשלה והעומד בראשה חיבלו בכוח ועודם מחבלים בכוח בכל ניסיון לחקור את המלחמה בצורה מקיפה, הוליסטית וחסרת פניות. הם יודעים למה. הראיות נגד הממשלה ונגד נתניהו הן הרבה יותר מאחריות מנהלית, מעצם היותם שרים וראש ממשלה שצריכים להקדיש את כל מה שיש להם לצרכי רווחת הציבור. אבל הראיות נגד הממשלה הזו הן על זלזול ואדישות. אל מול תוצאה מסתברת, בעולם המשפטי הפלילי, כמוהם ככוונה מלאה, והם עולים עד כדי זדון וחבלה.
הממשלה סיכלה בדיקת חיצונית לצבא שהרמטכ"ל הלוי יזם, בראשות מי שהיה שנים לפניו בתפקיד: שאול מופז. הם אמרו עליו שהוא ידוע בהתנגדותו לשלטון נתניהו, אבל האמת היא שהם היו פוסלים כל אחד שלא היה שלהם לגמרי. ומזה נולדו התחקירים הפנימיים הנפרדים, שבסוף היה קשה מאוד לחבר יחדיו למקשה אחת.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.11.25
