כמה שהוא נהנה. אין מה שמספק את נתניהו יותר מאשר משבר עסיסי ומתמשך בין שר הביטחון לבין הרמטכ"ל. בכלל, משברים, מחלוקות, ריבים, שנאות, זה העונג של נתניהו. מה שנקרא: אם אני כבר פה, לפחות שנהנה. אבל יחסים כאלה בין שר ביטחון לרמטכ"ל, שממצבים אותו באמצע, בעמדת המבוגר האחראי, זה ש"נאלץ" לקרוא להם ללשכתו ולהרגיע את הרוחות – מה הוא יכול לבקש לעצמו יותר?
אבל זה לא רק זה. לכל דבר יש גם רקע, בדרך כלל אישי. ובמקרה זה מדובר ביחסים בין כ"ץ לנתניהו. והסיפור הוא הקרדיט. למי מגיע הקרדיט. והאישיו הזה איכשהו תמיד עמד בין השניים. ראינו את זה כבר במערכות קודמות, אי שם בעשורים הקודמים, במיוחד בתקופה שבה כ"ץ היה שר תחבורה מצליח. נתניהו לא יכול היה לסבול איך כ"ץ לקח לעצמו קרדיטים, שלעיתים, מה לעשות, גם הגיעו לו ולא שיבח והילל רק את ראש הממשלה. כי למי שעוד לא שם לב, גם לכ"ץ יש אגו בשמיים. גם הוא לא מוחל על כבודו. ולפעמים מתפלק לו ה"אני" ו"ההוריתי", "עשיתי", "דרשתי" האלה, שהם ציפור הנפש של נתניהו ומשפחתו, כאילו היו בשר מבשרם, עצם מגופם.
אפשר לדמיין איך רעייתי ובני מתכווצים בכל פעם שהם מגלים ציוץ נוסף, ויש ברוך השם רבים כאלה, כשכ"ץ מנכס לעצמו את מה שמגיע, לדעתם, להם.
1 צפייה בגלריה
שר הביטחון ישראל כ"ץ, ראש הממשלה בנימין נתניהו והרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר
(צילום: מעיין טואף, לע"מ)
זה הרקע למה שקורה עכשיו בין כ"ץ לזמיר. נתניהו דורס את כ"ץ, כפי שעשה בישיבת הממשלה, שבה דיבר על מתקפת פריימריז ועל "מתקפת ציוצים" בסגנון ה"אני אמרתי", גם בנושאים הקשורים לביטחון הלאומי שלנו, והדגיש, שהנושאים האלה נקבעים בתיאום עם ראש הממשלה. שהוא אחראי לזה. במילים אחרות: נתניהו מתריע בכ"ץ שלא יעשה קמפיין פוליטי על חשבונו.
כמעט במקביל חלה הידרדרות ביחסים בין כ"ץ לזמיר סביב חקירת הכשלים של 7 באוקטובר. בהחלטה תמוהה, יש לומר, פקד כ"ץ על משרד הביטחון לערוך בדיקה מעמיקה נוספת של ממצאי ועדת תורג'מן כדי לבדוק אם יש צורך בתחקירים נוספים שצה"ל לא חקר כלל, ולבחון מחדש תחקירים שצוינו על ידי הוועדה כלקויים או לא מספיק מקיפים. כלומר: הקמת עוד ועדה על ועדה על ועדה, תוך כדי הקפאת מינויים בצבא. במילים אחרות: נתניהו מתעמר בכ"ץ, וכ"ץ עושה שרירים על זמיר.
למזלו של כ"ץ, זמיר מצליח לעצבן את משפחת נתניהו לא פחות מאשר שר הביטחון שלו. למעשה, קיימת ממש תחרות סמויה לגבי מי מעצבן את המשפחה יותר, ועל מי כדאי לאיים בפיטורים, על כ"ץ או על זמיר. אפשר לראות את זה באופן שבו השופרות מתזזים בין שניהם. נתניהו – שבסביבתו כבר דיברו על "מחשבות" להחליף את כ"ץ בסער ולהעביר את כ"ץ למשרד האנרגיה (במטבח של רונית כ"ץ כבר החלו בטיגון שניצלים) – עשה מן הסתם פניית פרסה חדה כששמע את זמיר בנאומו בטקס האזכרה לדוד בן-גוריון בשדה בוקר. "היום ברור לנו מעל לכל ספק – נדרשת מנהיגות אמיצה, תכליתית ומשנה מציאות. מנהיגות שגם מכירה בכישלון וגם מעיזה להוביל שינוי. אחריות פיקודית היא לבנות מחדש. זו המהות המרכזית של מנהיגות", הוא אמר שם. תראו לי אחד שמאמין שזמיר התכוון לצה"ל. תוסיפו לזה את הודעת דובר צה"ל, שבשם הרמטכ"ל טען ש"צה"ל הגוף היחידי שתיחקר את עצמו ולקח אחריות", והנה לכם המתכון לתבשיל שזמיר רקח לעצמו. אפשר לנחש את תוכן השיחות שעברו בקו מיאמי-ירושלים אחרי אותם דברים.
זה לא מצחיק. אולי כן, אבל זה כנראה לא הזמן לצחוק. משבר כזה ביחסים בין שר ביטחון לרמטכ"ל, ועוד בתקופה שנראה שכל החזיתות ניצתות שוב, זה ממש לא לעניין
זה לא מצחיק. אולי כן, אבל זה כנראה לא הזמן לצחוק. משבר כזה ביחסים בין שר ביטחון לרמטכ"ל, ועוד בתקופה שנראה שכל החזיתות ניצתות שוב, זה ממש לא לעניין. השאלה את מי הוא יפטר, את כ"ץ או את זמיר, הפכה להיות לגיטימית, כאילו שאת מישהו משניהם הוא חייב לפטר, כשברור שלא מדובר בגל עכור שיעבור. מה עוד שכ"ץ עומד בפני פריימריז, ובתור פריימריסט מקצועי, הוא יצטרך להתחרות הפעם בטלי גוטליב, לא בגלעד ארדן או בסילבן שלום. בשביל לצלוח את זה הוא יצטרך להשפיל עוד יותר את הרמטכ"ל, להצטיין לא פחות בהשפלת האחר מגוטליב. תחשבו מה אמור לחשוב מפקד מחלקה בגבעתי כשהוא רואה את שר הביטחון משפיל את הרמטכ"ל. או מה מרגישה אמא של חייל בשריון.
מה באמת מטריד את כ"ץ
וכל זה קורה כשעל השולחן הונח חוק הגיוס של ביסמוט, שבשבוע הבא ייערך מרתון של דיונים בניסיון להעביר אותו. אני מודה שלא האמנתי שהממשלה תלך עד הסוף עם חוק השתמטות כזה, שאין דרך להגדיר אותו אלא כהכרזת מלחמה על הציבור המשרת. ממשלת נתניהו-גולדקנופף-דרעי-סמוטריץ' מכריזה על הקמתה של מדינת משתמטים.
ספק אם זה מה שמטריד את שר הביטחון. הוא מן הסתם הרבה יותר מוטרד מהבחירות הפנימיות לוועידת הליכוד שהתקיימו השבוע
אבל ספק אם זה מה שמטריד את שר הביטחון. הוא מן הסתם הרבה יותר מוטרד מהבחירות הפנימיות לוועידת הליכוד שהתקיימו השבוע. נבחרו כ-4,500 חברי מרכז חדשים של הליכוד. מי הם אותם מתפקדים ועסקנים חדשים, זה סיפור בפני עצמו. הם מורכבים מקבוצות לחץ: המון חרדים, המון מתנחלים, ועדים והסתדרות. מפלגה לאומית ליברלית שהפכה מפלגה לאומנית, אנטי-ליברלית. קרעי וגוטליב הם לא שגיאה. הם המציאות.
במשך שנים רבות היה כ"ץ יו"ר ועידת הליכוד. חלק מכוחו על נתניהו נובע מכך שהוא נחשב לכוח משמעותי ושנתניהו נזקק לשיתופי פעולה איתו גם בבחירות וגם בשוטף. עכשיו יש ועידה חדשה, שחקנים חדשים, וגם מי שרוצים להתמודד מול כ"ץ על ראשות המזכירות, כמו מיקי זוהר ואלי כהן. אם נתניהו יחשוב שכ"ץ עומד להפסיד בהתמודדות מול מישהו מהם, יהיה לו יותר קל ללכת לו על הראש.
המתיחות ההולכת ומתגברת בין נתניהו לכ"ץ לא נעלמת מעיניהם של רבים במערכת הפוליטית. חוץ מההתקפה עליו בישיבת הממשלה, נתניהו מדבר נגדו בפורומים סגורים, על כך שהוא חושב יותר מדי את עצמו. משהו כמו: מי הוא חושב שהוא?
אז מי זה יהיה, שר הביטחון או הרמטכ"ל? את מי הוא יפטר, את זמיר או את כ"ץ?
פורסם לראשונה: 00:00, 28.11.25
