רבים וטובים, כולל רבנים חרדים, ולא רק הרב חיים אמסלם, כולל כמובן כל רבני הציונות הדתית שחלקם כבר במתחם של חרד”לים – כלומר חרדים לאומיים – פסקו שלא רק שאין שום דבר בהלכה שמאפשר השתמטות מהמאמץ הלאומי, אלא שה”הלכה” הזאת מנוגדת להלכה היהודית, שמחייבת השתתפות.
העניין הוא שאנחנו עוסקים בפוליטיקה. לא בהלכה. בישראל שולטת בימים קשים אלה ממשלת ימין-על-מלא. ככל שמדובר במפלגות שמתיימרות להיות ציוניות – המצביעים שלהן משרתים. ולא סתם משרתים. הדתיים הלאומיים שמצביעים לשלוש מפלגות הימין – ממלאים את היחידות הקרביות. התרומה שלהם למדינה אדירה. כך, למשל, חלקו של הציבור הדתי-לאומי באוכלוסייה הוא 14.8%, בעוד חלקו בקרב משרתי המילואים, נכון לשנת 2024, הוא 25.3%.
על הרקע הזה, ההשתמטות היא לא רק פשע מוסרי, בגיבוי קואליציוני, אלא גם פגיעה באינטרסים הלאומיים הבסיסיים. כך, למשל, סקרים שונים מעידים על פגיעה משמעותית במוטיבציה, כאשר הורים רבים מצהירים שחקיקה שתאפשר את ההשתמטות תגרום להם למנוע מהילדים שלהם התגייסות לשירות קרבי. לא כל מי שמתכוון למנוע אכן ימנע. ועדיין, הפגיעה במוטיבציה היא פגיעה באינטרס לאומי.
ולמרות זאת, הקואליציה הניחה חוק שהוא סטירת לחי לאלה שנושאים בנטל, ולאותם עשרות אלפי מילואימניקים שמשרתים, מאז 7 באוקטובר, מאות ימים במילואים. הם שילמו מחיר דמים. הם שילמו מחיר כלכלי. רבים שילמו גם במחיר של משבר משפחתי. וכולם, או כמעט כולם, מוכנים להמשיך לשאת בנטל, ובתנאי שהם לא פראיירים.
הקואליציה הנוכחית, עם חוק ההשתמטות, מכניסה אותם למשבר נוסף. משום שהנטל כבד. מאוד כבד. אבל הוא הרבה יותר כבד עם חוק ההשתמטות. הרי עם הטריקים והשטיקים שהוכנסו לחוק, אחוז החרדים המתגייסים לא ישתנה. החוק מרחיב את הגדרת ה”מיהו חרדי”, כך שגם אלה שלא נחשבים היום לחרדים – ייכנסו לרישומים על תקן חרדים. כל הסנקציות שהיו עד היום – נעלמות. והסנקציות שבכל זאת אמורות להיכנס לתוקף – מתאיינות כאשר המשתמט מגיע לגיל 26. כך שצריך רק, ואך ורק, להחזיק מעמד שנים בודדות. התוצאה ידועה מראש. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. הרי מדי שנה עולה אחוז המשתמטים בכל מחזור. מ-2.4% באמצע שנות ה-70 לקרוב ל-19% בשנים האחרונות. עם החוק של בועז ביסמוט – בעוד שנתיים נעבור את ה-20%.
חיים אוירבך, דובר הפלג הירושלמי החרדי, האנטי-ציוני, נבחר למרכז הליכוד. זה קצת מתחיל להזכיר מערכון ישן של הגשש החיוור: “הלו, זה ליכוד?”
אין כאן עוד מחלוקת פוליטית בין מחנות. יש כאן קואליציה דורסנית, שאין לה רוב בעם, שעלולה לבצע פיגוע בביטחון הלאומי. הרי לא מדובר רק בהשתמטות. מדובר גם בהעברות עתק של תקציבים, מאלה שמשרתים ועובדים לאלה שמשתמטים ולא עובדים. זה היה נסבל כאשר היה מדובר בשניים או שלושה אחוזים. זו התאבדות לאומית וביטחונית וכלכלית כאשר מדובר ב-20%.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזינניח למצביעי האופוזיציה. אנחנו יודעים שהקואליציה מצפצפת עליהם. הם הרי “קפלניסטים’’, ותעשיית הרעל עושה מאמצים להפוך אותם לבוגדים, למרות שמדובר בעוד פגיעה בביטחון הלאומי. אבל התרגלנו. ואסור להתרגל. העניין הוא שהקואליציה הנוכחית, הדורסנית, הצינית – פוגעת בציבור מצביעי הימין. היא פוגעת במצביעיה שלה. והשופרות, ינון מגל למשל, מעניקים גיבוי לחרדים עם אמירות מסוג “הם שומרים על היהדות”, תוך הצדקת שיר התועבה “בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים”. וישמן ישורון ויבעט.
האבסורד של ימין נגד ימין מגיע לשיאים חדשים, כאשר בשבוע שעבר נבחר חיים אוירבך, דובר הפלג הירושלמי החרדי, האנטי-ציוני, למרכז הליכוד. זה האיש שהמציא את “נמות ולא נתגייס”. כלומר – תמותו ולא נתגייס. זה קצת מתחיל להזכיר מערכון ישן של הגשש החיוור: “הלו, זה ליכוד?” כן. זה הליכוד של ביסמוט וקרעי וגלית דיסטל, עכשיו גם של אוירבך, חברי ברית המשתמטים. אבל זה לא הליכוד של המצביעים. רבנים דתיים לאומיים כבר השמיעו קול ברור נגד חוק ההשתמטות. לציבור מצביעי הליכוד אין רבנים. וכאשר אוירבך הופך לנציג שלהם, אז הדמוקרטיה בליכוד היא הונאה, ומצביעי הליכוד חוטפים עוד רמיסה.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.11.25
