דריכות בפיקוד צה"ל ובאגף המבצעים של הצבא לקראת הצגת המסקנות של מה שמכונה באופן לא רשמי "ועדת תורג'מן 2", התחקיר אותו הורתה "ועדת תורג'מן הראשונה" לערוך מחדש - התחקיר על חטיבת המבצעים ב-7 באוקטובר, שמסקנותיו נפסלו והוגדר כתחקיר לא ראוי.
חשיבות ורגישות עבודת הוועדה הזו היא גם בגלל שמסקנותיה נוגעות לעתידו של אחד מהקצינים הבכירים בצה"ל כיום - ראש אמ"ן, האלוף שלומי בינדר - אבל גם בגלל שעבודתה נוגעת בכמה מהסוגיות הרגישות ביותר בנוגע למה שהוביל ל-7 באוקטובר, ללילה שלפניו, ולהתרחשויות באותו יום.
הנושאים והשאלות שנמצאים בבחינה בפני הוועדה, ואשר פרטים אודותיהם הגיעו ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" ומפורסמים כאן לראשונה, נוגעים בחלק מהסוגיות הרגישות ביותר של המלחמה והן חוצות אגפים, יחידות פיקוד ומפקדות ובהן: האם אוגדת עזה קרסה, ומי בדיוק - פיקוד דרום, חטיבת המבצעים או אולי אוגדת עזה - לא קיימו את הוראות הרמטכ"ל בהערכת המצב האחרונה בלילה, ומי אשם בפעולה היקרה והמיותרת של חיל האוויר בשעות הראשונות של המלחמה.
שני המחנות בצה"ל
גורמים בצה"ל הופתעו אחרי שנודע כי התחקיר עתיד להיות מוצג לרמטכ"ל ביום שישי הקרוב, זמן קצר יחסית מאז שמונתה הוועדה. ביום שני זומנו באופן דחוף לצורך הסיכום שני הקצינים הבכירים הנמצאים במרכז התחקיר - ראש אגף המבצעים ב-7 באוקטובר, אלוף עודד בסיוק, ומפקד חטיבת המבצעים בחודשים שלפני המתקפה, וביום הטבח, תא"ל שלומי בינדר, שמאז מונה לתפקיד ראש אמ"ן והועלה לדרגת אלוף.
מאז המלחמה מבעבע בצה"ל ויכוח, שמתפוצץ מדי פעם בתקשורת או בדיונים סודיים בפורום כזה או אחר. בקצרה, הויכוח הוא על השאלה המרכזית מבחינתם של רבים - מי אשם או לפחות אשם יותר באסון שקרה. בלי להתייחס לדרג הפוליטי או לשאר מערכת הביטחון בבחינה. בבחינה של אחריות הצבא בלבד יש בשרטוט גס שני מחנות. האחד לפיו המחדל והאסון התרחשו בשני איזורים מרכזיים - כישלון של אמ"ן במתן התרעה ושרשרת טעויות בפיקוד, ובעקבותיהן קריסה ואחריה הכרעה של אוגדת עזה. מנגד - אנשי האוגדה ואמ"ן שטוענים שהצבא קרס כולו, ושהכוחות הלוחמים - פיקוד הדרום והמטכ"ל לא פעלו כפי שהיו צריכים לפעול.
אם רק האוגדה ואמ"ן אשמים - אז כל מערך הפיקוד בפיקוד הדרום ובקרייה לא אשם. עם זאת, דעת "ועדת תורג'מן הראשונה" הייתה כי בפועל, "הצבא כולו איבד את זה" כפי שאמרו חברי הוועדה באחד מהדיונים שלהם.
התוכנית שעלתה ביוקר
בערך בשעה 07:00, אחרי שחמאס החל בתקיפה ובפיקוד הדרום הבינו את היקפה, הורה מפקד הפיקוד, ירון פינקלמן על הזנקה מיידית של "חרב דמוקלס", תוכנית שהוכנה לאורך חודשים בפיקוד בשיתוף אגף המבצעים וחיל האוויר לתקיפה של מטרות בתוך עזה. אלא שזמן קצר לאחר מכן, התקשר אחד מהמפקדים המנוסים בגזרה, קצין מילואים בכיר, שעשה דרכו דרומה, והצטרף ללחימה, למפקד אוגדת עזה, תא"ל אבי רוזנפלד והבהיר מה צריך לעשות עם מטוסי הקרב: "אש כבדה על המכשול ונתיבי הכניסה", כלומר לקטוע את היכולת של המחבלים להיכנס לשטח ישראל ולצאת בחופשיות. בשעה 09:47 התקשר רוזנפלד לאחד מהקצינים הבכירים בחיל האוויר וביקש ממנו להסיט את מטוסי הקרב מזרחה בהתאם. הדברים עלו גם בשיחת טלפון באותן דקות בין הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר.
אך בפועל, למרות ההבנה הזו, חיל האוויר לא עצר מיד את "חרב דמוקלס", מבצע עצום שמשך איתו גם חלק מיכולות התצפית ואיסוף המודיעין - שובל של מטוסי ביון נדרשו לטובת המבצע בעומק עזה ונגרעו מהטיפול במה שמתרחש על המכשול ובעוטף, באופן שהקשה עוד יותר לגבש את תמונת הקרב. עד ש"חרב דמוקלס" הושלם, לפחות בחלקו, ועד שמטוסי הקרב חומשו שוב והגיעו לקו, חלפו שעות ארוכות וברוב הזירות למעשה הקרב כבר נגמר.
השאלה הרגישה העולה מכך היא מדוע בפועל לא קטעו את "חרב דמוקלס" כבר בתשע וחצי בבוקר, ומי אחראי על כך, שכן לחטיבת המבצעים, הלב הפועם של צה"ל, יש תפקיד מרכזי בניוד הכוחות ובאישור, גם לחייל האוויר, כיצד לפעול.
אנשי חטיבת המבצעים טענו בתחקירים כי פעלו בתוך ערפל קרב וכי בהינתן מתקפת הפתע האימתנית, לא הייתה להם שום דרך להבין מה באמת קורה. בפועל, לפחות בחלק מהזמן, לאזרח מהשורה בישראל, שאין לו קשר לצבא, הייתה תמונת מצב טובה יותר דרך מצריכה של אמצעי התקשורת מאשר לזו שאחזו בה באותה שעה במפקדה העצומה של צה"ל שמתחת לתל אביב.
קריאת תמונת הקרב מתפרקת להרבה חלקים קטנים. אחד מהם, למשל, יכול היה להיות לעקוף את כל מערך הפיקוד בדרום, בהינתן קריסת שדרת הפיקוד של החטיבה הדרומית, עם מותו של המח"ט וקצינים בכירים נוספים, ולקחת שליטה על הכוחות מהבור בתל אביב. כך יכלו לוודא, למשל, שהכוחות שהוקצו כדי להילחם בכל אחד מהיישובים מגיעים לכל היישובים תוך ניסיון לדרג איזה יישוב בעוטף תחת התקפה קשה וזקוק לעזרה מיידית ואילו מסתדרים בינתיים יחסית. לו דבר כזה היה נעשה, בין אם בפיקוד, ובין אם בבור, ייתכן והיו מבינים מוקדם הרבה יותר שכוח אגוז שנשלח לניר עוז, למשל, נתקע בדרך בקרבות ולא הגיע כלל לקיבוץ, בו לא נורתה ירייה אחת של צה"ל והכוחות הגיעו אליו רק אחרי שמחבלי החמאס נסוגו.
הלילה שקדם לטבח
שאלה נוספת שנחקרת היא כיצד פעלו אגף וחטיבת המבצעים במהלך הלילה שקדם להתקפת החמאס. אלוף פיקוד הדרום, ראש אגף המבצעים והרמטכ"ל העלו בהערכות המצב שלהם במהלך הלילה אפשרות לפעילות יזומה של חמאס בשעות הקרובות הבאות. האם לא היה מצופה מראש האגף וראש חטיבת המבצעים לערוך הערכת מצב מיידית באמצע הלילה עם גורמים בכירים?
גם מול סיכוי לא ברור שייקרה משהו, "אפילו אם הייתה סבירות של 5% לפיגוע חטיפה או פשיטה מקומית באור ראשון", כדברי קצין בכיר מאוד הבקיא בפרטים, "האם לא מצופה שרח"ט מבצעים יוציא פקודה וידרוך את כל הצבא? הרי לו הייתה ולו הידיעה הכי קלושה על אפשרות לפיגוע איפשהו לאורך הגבול, בלי לדעת בכלל איפה, היו מרימים את כולם על הרגליים".
שאלת חלקה של חטיבת המבצעים היא שאלה מורכבת מאוד. "ועדת תורג'מן 2" בוחנת שאלות כמו האם חטיבת המבצעים עשתה אי פעם תרגיל פתע מטכ"לי למלחמה בהפתעה? האם הכוננויות שהיא תיקפה לחיל האוויר - לרבות מיקום מסוקי התקיפה התורנים במרחק שעה טיסה מעזה, או כוננות מטוסי הקרב בשגרה - היו מספיקים? וכיצד ייתכן שכל בדיקה של המכשול בדרום הייתה מובילה למסקנה שלא מדובר בגבול חכם וקטלני אלא בגבול טיפש שלא מסוגל להגן על עצמו והאם זה תפקיד האוגדה, פיקוד הדרום או חטיבת המבצעים.
נושאים נוספים הנוגעים בתחקירים מסעירים חוגים נרחבים בצבא. הראשון, כפי שנחשף ביום שישי ב-ynet ו"ידיעות אחרונות", הוא זה שהוועדה גם סימנה במסקנות שלה "תחקירים שחורים", שורה של נושאים שכלל לא נבדקו במסגרת צוותי הבדיקה שהוקמו בזמנו, ושהיא ממליצה לבדוק.
הנושא החשוב שבהם היה כל מה שקשור להשגת הגרסאות השונות של תוכנית ההתקפה של חמאס - שכונתה במודיעין הישראלי "חומת יריחו" - ולאופן שבו החומר טופל לאורך השנים. לתחקיר הזה יש משמעויות מרחיקות לכת, גם אישיות כי הוא נוגע להרבה יותר גורמים בכירים מאלו ששמותיהם פורסמו עד היום.
למרות שכפי שפורסם לראשונה ב-ynet ו"ידיעות אחרונות", הרמטכ"ל הודיע שימנה צוות מיוחד לחקור את הפרשה, דובר צה"ל לא הגיב על השאלה מי מונה לצוות ומה המנדט שלו.
פורסם לראשונה: 00:00, 03.12.25
