"יש לנו עדיין את האמונה שיהיה אות חיים. בראש עובר לי שעכשיו חמאס יודיע שהוא רוצה עסקה חדשה כי יש לו חטוף חי, וקלף המיקוח יוצא לאור: רני בחיים. מעלים סרטון שלו, והוא חי, בריא ושלם". כך ייחל אתמול (רביעי) רס"ל ריצ'רד שכטמן (29) מבאר שבע, לוחם יס"מ וחברו ליחידה של לוחם היס"מ רס"ל רן גואילי (24), שמוגדר כחלל החטוף הישראלי האחרון ברצועת עזה. הבוקר, אחרי שהושב לישראל סותטיסאק רינטלאק, שיתפה טליק, אימו של גואילי: "ראשון לצאת, אחרון לחזור".
רס"ל שכטמן וחברו ליחידה, רס"ל שי דגו (24) מנתיבות, הספיקו להכיר את גואילי זמן קצר לפני 7 באוקטובר. השניים הגיעו כלוחמים חדשים ליס"מ, ולדבריהם גואילי היה זה שדאג לכך שהם לא ירגישו בודדים. ב-7 באוקטובר הם גם לחמו לצידו בעלומים.
"הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה ב-7 באוקטובר כשהגענו יחד לעלומים", שחזר שכטמן. "הגענו צוות של שישה לוחמי יס"מ וקצין בילוש שהצטרף אלינו. אני זוכר שפרקנו מהרכב, עשינו סריקות ורני היה בראש הכוח. כי זה מי שהוא. רני ואני עמדנו על הכביש. ראיתי את המחבלים, אבל היה לי איזה חשש כי זו פעם ראשונה בחיים שנתקלתי במחבל, והייתה לי שנייה של 'רגע, מה אני רואה פה?'. ואז רני פתח נצרה וביצע אש - וכל הכוח אחריו".
כוח הלוחמים התפצל כשרני יצא עם קצין צה"ל למרדף אחרי רכב המחבלים. "אחר כך דיברתי איתו בטלפון. הוא התקשר ושלח לי מיקום", תיאר שכטמן. "הוא אמר: 'ריצ'רד, נפצעתי ביד וברגל, אני צריך שתגיע אליי עכשיו'. הוא אמר את זה בקור רוח, וזה שינה לי את תמונת המצב. עם כל הירי המסיבי נכנסתי להלם, לקיפאון. שכבתי על הרצפה ולא ראיתי אף אחד מהחברים והלוחמים. ירו עליי. קלאצ'ים, RPG, רימונים מכל הכיוונים. לא ידעתי מה לעשות. המפקדים לא איתי. הייתי חדש ביחידה, כולה חצי שנה. נכנסתי להלם, והשיחה של רני נתנה לי את הפוש, את הכאפה. הוא נתן לי כוח להמשיך. קור הרוח שלו גרם לי לקום".
דגו סיפר שגם לו, כמו לריצ'רד, יש תחושה שרני שרד. "הייתי חדש ביחידה, עוד לא הבנתי מה הולך ומי נגד מי, וישר הוא ניגש אליי והתחיל לדבר איתי. הוא גרם לי להרגיש שיש לי על מי לסמוך", סיפר. "ב-7 באוקטובר עלינו לסוואנה, אתה רואה אדם כמו רני שעולה איתך, חיצונית הבנאדם נראה מאוד גדול ומרשים, אתה אוטומטית חש רוגע וביטחון. אתה מבסוט שיש מישהו כזה איתך בצוות, שהוא יהיה שם בשביל החברים שלו. זה התבטא בשטח. הגענו, ואתה רואה שהוא מגיב ודרוך תמיד, מוכן וחותר למגע. בכל דיווח על עוד חטוף שאמור להגיע, זה מטלטל. יש לי תקווה שיאמרו לנו יום אחד שרני עדיין חי ויוציאו סרטון".
החברים מקפידים לשמור על קשר עם בני משפחתו של גואילי. "בהתחלה הייתי מגיע למשפחה שלו כמעט כל יום, ואז פעם בשבוע. הם תמיד מארחים ושמחים שהבית מלא בחברים שלו, באנשים שמחכים לו", סיפר שכטמן. "מעולם לא חשבתי, אפילו לשנייה, שהוא נפל בקרב. אם מישהו יכול לשרוד דבר כזה - זה הוא. רק הוא. הוא לא שוטר, הוא לא לוחם, הוא גיבור. מישהו שיכול לעבור הכול".
הוא הוסיף: "צריך להבין שרני יכול היה להישאר בבית. אבא שלו ניסה לעצור אותו, והוא אמר 'חברים שלי בשטח צריכים אותי. אין מצב שאני משאיר אותם לבד'. דמויות כאלה רואים רק בסרטים. אני מת על סרטי פעולה ורואה את זה כל הזמן שם, בהוליווד. רני היה עם כתף שבורה. הוא לא היה אמור להצליח להרים את היד, אבל הוא נלחם שם כמו אריה. במקום החטיפה מצאו 14 גופות של מחבלים. זה סרט בדיוני. לא הגיוני שאדם רגיל יצליח לעשות את זה".
"רני מגן עלומים"
"רני גואילי, בן 24, תושב היישוב מיתר. לוחם ביס"מ נגב. ב-7 באוקטובר 2023 רני שהה בביתו בחופשת מחלה ולמרות זאת בחר לצאת להילחם עם חבריו. הוא היה בדרכו למסיבת נובה להצלת חיים ונתקל בעשרות מחבלים בכניסה לקיבוץ עלומים. הוא ניהל קרב גבורה ובכך הציל את חייהם של חברי הקיבוץ. מאז זכה לתואר 'רני מגן עלומים'. במהלך הקרב נחטף לעזה, שם מוחזק עד היום". כך נכתב על השלט שהוצב סמוך לקיבוץ עלומים, לזכרו של לוחם היס"מ רן גואילי.
5 צפייה בגלריה
וינשטיין (מימין), ריין וברוורמן במקום שממנו נחטף גואילי, סמוך לעלומים
(צילום: הרצל יוסף)
גואילי נחטף ממרחק של כמאה מטרים בלבד מגדר הקיבוץ, במקום שבו ניצב השלט. חברי הקיבוץ, שגואילי מנע מהמחבלים להיכנס אליו ולהגיע אליהם, מוקירים את גבורתו. "אנחנו כאן בזכות רן. בזכות רן ובזכות שאר הלוחמים שקפצו לעוטף אנחנו חיים", אמרה רונית וינשטיין, מרכזת ועדת ההנצחה בעלומים.
וינשטיין, יחד עם רבש"ץ הקיבוץ אייל ריין ועם חבר צוות החמ"ל אבי ברוורמן, נפגשים במקום שבו לחם גואילי במחבלי חמאס, נפצע ונחטף לעזה - סבך שיחים בשולי כביש 232, שהפך ב-7 באוקטובר לכביש הדמים. הם מסתכלים סביב, סורקים את השטח ומנסים להבין את אותם רגעים. "הכינוי 'מגן עלומים' הוא לא קלישאה", אמר ברוורמן. "רן מנע בגופו מהמחבלים להיכנס. באזור הזה כאן מצאנו 14 גופות של מחבלים בשטח".
תושבי עלומים מעריכים עמוקות את הלוחמים שחירפו את נפשם בהגנה על האזור, והם מקפידים לשמור על קשר עם משפחותיהם. "חשוב לנו להיות בקשר עם משפחות הנופלים", סיפר ריין, הרבש"ץ, שלחם אף הוא באותה שבת. "אנחנו נפגשים עימן. חלקן מגיעות לפה, בין אם זה לביקור במקום שבו הילדים שלהם נהרגו או לבקר בקיבוץ. חוץ מכיתת הכוננות אנחנו זוכרים ומוקירים את כל האנשים הטובים שנלחמו והגנו עלינו, כולם 'מגיני עלומים'".
5 צפייה בגלריה
"רן אמר אמר למשפחה שלו שכל עוד הוא יכול להרים את היד כדי לירות - הוא נוסע להילחם"
(צילום: הרצל יוסף)
במטרה להראות את הערכתם לנופלים על הגנת הקיבוץ, החליטו בעלומים על הקמת פינות זיכרון. "החלטנו להקים בקיבוץ פינה שתהיה צמודה לגדר ומשקיפה על כביש 232, שבו היה הקרב האכזרי", אמרה וינשטיין. במקום כבר הוצבו שתי אבנים גדולות - אחת מהן תישא את שמו של גואילי, והשנייה את שמותיהם של האחים נועם וישי סלוטקי ז"ל מבאר שבע, שקפצו להילחם ונהרגו בקרב בצומת עלומים. לצד האבנים מתוכננים גם ספסלי ישיבה. מלבדם נפלו על הגנת הקיבוץ גם הלוחמים סרן איתי כהן ז"ל, מפקד צוות ביהל"ם, ועידו רוזנטל (קרידו) ז"ל, לוחם משלדג, שכבר הונצחו בפינות אחרות בקיבוץ.
כמאה מחבלים טבחו ב-7 באוקטובר באזור שהוגדר על ידי צה"ל כ"מרחב עלומים" - בקיבוץ ומחוצה לו. ברוורמן, שנמצא בצוות החירום היישובי (צח"י) ובצוות החמ"ל, צפה במצלמות הקיבוץ וראה את המתרחש בזירות השונות.
"העוטף נכבש. אין דרך אחרת לומר את זה", סיפר ברוורמן. "משפחת גואילי היא משפחה אצילית. רן הוא הישראלי האחרון בשבי, וחס ושלום שהוא לא יהיה הדר גולדין 2. אמא שלו, טליק, אומרת, 'זה ברור לנו שהוא הולך ראשון וחוזר אחרון. זה רן'. אנחנו מאוד מקווים שהוא כבר יחזור, ושזה יהיה בזמן הקרוב. ברור שנהיה בהלוויה ובשבעה. היינו גם ב'שבעה הראשונה', אחרי שהמשפחה קיבלה הודעה על מותו. היינו רוצים מאוד לשמור איתם על קשר גם לאחר מכן. אנחנו מוקירים אותו על כך שהוא הגן בגופו על הילדים שלנו".
וינשטיין הוסיפה: "הדבר הקטן ביותר שאנחנו יכולים לעשות זה לציין את גבורתם של אלה שלחמו כאן. רן הגיע לכאן יומיים לפני ניתוח, פצוע, והוא אמר למשפחה שלו שכל עוד הוא יכול להרים את היד כדי לירות - הוא נוסע להילחם".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.12.25
