המסמך שפרסם הרמטכ"ל אייל זמיר ביום שישי למפקדי צה"ל מסכם באופן מקצועי ומדויק את כלל כשלי הצבא שהתגלו ב-7 באוקטובר, ואת אלה שהבשילו לאורך השנים והובילו אליו. הוא מתכתב כמעט באופן מושלם עם הדוח המסכם של ועדת האלוף (מיל') סמי תורג'מן, שבחנה עד כה באופן הרציני והמקיף ביותר את התחקירים הצה"ליים בתקופתו של הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי, תחקירים שכפי שנכתב כאן בזמן אמת היו בעייתיים מאוד. זמיר יכול היה להתעלם מהדוח, אך בחר לפתוח מחדש את כלל הממצאים ואף לנקוט צעדים אישיים.
איפה שגה? בכך שלא הסביר לציבור שלא ניתן להעמיד לדין את הקצינים לשעבר שפרשו ואחראים למחדל במתכונת אחרת מזו שננקטה. הורדה בדרגה או שלילת תנאים פנסיוניים מחייבות הליך משפטי וכזה כמובן לא התקיים. כתבנו כאן בזמן אמת כי ביחס לדרג הבכיר, ובעיקר הרמטכ"ל הלוי ואחרים, עולה חשד להתנהלות רשלנית שעלולה להצדיק פתיחה בחקירה פלילית. זאת בדיוק כפי שהורתה הפצ"רית יפעת תומר-ירושלמי לאחר תאונת האימונים ב-2022 שבמהלכה נהרגו שני קציני יחידת אגוז, רס"ן אופק אהרון ורס"ן איתמר אלחרר זכרם לברכה, מירי דו-צדדי במהלך אימון בנבי מוסא. ראוי להזכיר שזהו אותו רמטכ"ל שלא מנע מסגנית הפצ"רית לחקור את ההדלפה ולא מינה קצין בודק חיצוני כפי שמתבקש במקרה כזה.
לרמטכ"ל זמיר נמאס שהביקורת מופנית כמעט אך ורק כלפי צה"ל. הצבא חקר את עצמו בתחקירים פנימיים, הציבור מכיר את כל השמות מהרצי דרך בינדר ועד פינקלמן. אבל איפה השב"כ? למה רונן בר לא התייצב מול הציבור והציג את הממצאים שאינם מסווגים? מדוע בכירי הארגון ממשיכים להסתתר מאחורי כינויים? נכון, יש חוק שב"כ, אבל הכישלון חמור דיו כדי לחרוג מהנוהג, וחלק מהאחריות הציבורית הוא שנכיר את אנשי המערכת שאחראים לכשלים. תורג'מן הצביע בצדק על כך שלא התקיים שום תחקיר משותף לצה"ל, לשב"כ ולמשטרה. זה אינו מצב תקין.
ומעל הכל נמצא הדרג המדיני, שעד כה כלל לא חקר את עצמו ונהנה מכך שהאש מכוונת בעיקר לצבא. זמיר לא אומר זאת ישירות, אבל תחת המילה ממלכתיות קרא כמתבקש להקים ועדת חקירה חיצונית: "צה"ל לקח אחריות ותיחקר את עצמו, אולם האירוע אינו נחלתו בלבד, ולא יהיה זה ראוי להפנות את כל הזרקורים רק כלפיו", כתב. "כדי להגיע לחקר האמת ולמסקנות מלאות ברמה הלאומית יש להקים ועדת חקירה חיצונית ואובייקטיבית, כפי שנעשה לאחר מלחמת יום הכיפורים". בין היתר יש לחקור את הממשק בין הדרג הצבאי למדיני, את התפיסות המדיניות והביטחוניות שהובילו למלחמה, את הקונספציה, את המודיעין וההתרעות שהונחו בפני מקבלי ההחלטות, את תהליכי הבקרה ואת יחסי הגומלין והאחריות בין המערכות.
הרמטכ"ל זמיר מתח ביקורת מוצדקת נוספת על צמרת צה"ל הקודמת, ששלחה במהלך 2023 התרעות לדרג המדיני בדבר הצורך להיערך למלחמה בחזית הצפונית
הרמטכ"ל זמיר מתח ביקורת מוצדקת נוספת על צמרת צה"ל הקודמת, ששלחה במהלך 2023 התרעות לדרג המדיני בדבר הצורך להיערך למלחמה בחזית הצפונית: "יש לבחון מדוע הדרג הצבאי אשר שלח את ההתרעה לא ערך את הכוחות והכוננויות ביחס אליה", או במילים פשוטות: אם התרעתם מפני מלחמה מול חיזבאללה בלבנון, מדוע לא שיניתם את ההיערכות? מדוע לא קיצרתם כוננויות? מדוע לא תירגלתם מלחמה בהפתעה? היערכות כזו הייתה יכולה לספק את המענה המהיר שהיה חסר לצה"ל מרגע פתיחת המתקפה בעזה. וכאן אסור לנקות את הדרג המדיני. תפקיד שר הביטחון, ראש הממשלה וחברי הקבינט היה לוודא את מוכנות צה"ל למלחמה גם אם לא התמקדה בחמאס. הם לא עשו זאת, ורמת הכוננות בפיקוד הצפון נותרה נמוכה. רק במזל חיזבאללה לא פתח במתקפה במקביל, סיבה מובהקת נוספת לחקור את הדרג המדיני.
הרמטכ”ל מותח גם ביקורת מרומזת על אחריות הדרג המדיני למחדל עצמו וכותב כי יש לבחון את התפיסה הביטחונית ביחס לרצועת עזה בשנים שקדמו לטבח: "במהלך השנים התגבשה תפיסת הכלה הגנתית וצרה המתעדפת את שחיקת האויב באמצעות מודיעין ואש. הרעיון היה לשמר את חמאס מורתע ומוחלש, לקנות אותו בכסף מתוך מחשבה כי שקט בגזרתו יאפשר למדינת ישראל להתמקד באתגרים אחרים. בפועל תפיסה זו של הימנעות איפשרה לחמאס לבצע תהליך התעצמות צבאי נרחב".
בסיום הדוח מצרף הרמטכ"ל שורת הנחיות. המרכזית שבהן: מעתה המצפן למוכנות המבצעית של צה"ל יהיה מלחמה בהפתעה, תוך קביעת תרחישי ייחוס חמורים וסבירים למלחמה שיבטאו בעיקר את יכולות האויב. הוא ציין כי יוקם צוות היגוי בראשות סגן הרמטכ״ל תמיר ידעי שיגבש תוכנית עבודה מטכ״לית המבוססת על הלקחים ויוודא בקרה ומעקב אחר יישומם.
