בונים ללא הפסקה, ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות": אם לא מכירים היטב את השטח קל מאוד ללכת לאיבוד בדרך למאחז נחלת צבי, ומאתגר להגיע אליו ברכב פרטי. "עוד עובדים על זה", מסבירים לנו פה. אחרי שנכנסים ליישוב מעלה מכמש שבבנימין, מצטלבים עם דרך עפר המובילה לשער חשמלי. "תתקשר ונפתח לך", הסביר לי דע-אל (27), תושב המאחז, "רק כשאתה נכנס תמתין עד שהשער נסגר ואז תמשיך בנסיעה. שלא ייכנסו לכאן מי שלא צריך".
אחרי שהשער נסגר ממשיכים בנסיעה בשביל עפר, ואז עלייה מאתגרת. "זה הסיפור הקשה, אם תצליח לעבור את העלייה תרוויח לראות את נחלת צבי", מבטיח דע-אל. גז ברכב, תאוצה קלה - ואנחנו במאחז.
רק אתמול נחשפו ב-ynet ו"ידיעות אחרונות" תקציבי העתק שמעבירה הממשלה מעבר לקו הירוק. אך מעבר לכך, הרוח שנושבת מירושלים כבר משפיעה על הנעשה בשטח, והשרים בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק ואנשיהם במשרדים השונים שינו את כל תפיסת ההפעלה של הממשלה ביהודה ושומרון.
"נחלת צבי", הקרוי על שם הרב צבי יהודה קוק, הוא מחזה יחסית נדיר בנוף המתנחלי, ומהווה דוגמה חיה לשינוי העמוק בשטח. מקימיו הם "חרד"לים", תלמידי ישיבת מרכז הרב בירושלים. רובם לא גדלו ביהודה ושומרון ורוב זמנם הם לומדים בישיבה בירושלים. "ראינו את הקמפיין של תנועת נחלה להקים יישובים ואמרנו שנקים יישוב שלנו", מסביר ישי שחור (25), תושב הגבעה, נשוי ואב לשני ילדים.
את דע-אל וישי פגשתי בכניסה לבית הכנסת במאחז. ישבנו על כיסאות פלסטיק בלב השטח הפתוח, דע-אל הוציא קפה וקופסת עוגיות שהכינה אשתו. "קיימו בישיבה דיונים על בחירת השטח", חזר דע-אל להתחלה. "אנחנו מכבדים את כל מי שפועל בהתנחלויות, אבל לנו יש את הדרך שלנו. לא חיפשנו מקומות לא חוקיים ולא שטחי B, אלא רק אדמות מדינה שיודעים שניתן להסדירן. אנחנו לא מחפשים בלגן וצרות. חיפשנו מקום שקרוב יחסית לירושלים בגלל הישיבה".
"אספנו חומרי בנייה, רהיטים ותרומות ועלינו לפה בחג סוכות 22', ממש במוצאי שמחת תורה", ממשיך אותו ישי. "הגענו בלילה 30 חבר'ה צעירים. ראיתי פה גללים של עיזים, זה חור שאי-אפשר להסביר בכלל. החבר'ה סחבו את חומרי הבנייה על הכתפיים בהליכה של כמעט שעה, עם עליות וירידות. מה שנסעת עכשיו עם הרכב, הם עשו ברגל עם ציוד".
בנקודה הזו שווה להקשיב לדבריו של ישי ולהבין עד כמה השתנתה המציאות מעבר לקו הירוק. "שלושה ימים אחרי שהגענו, מגיעים כוחות צבא ומחרימים לנו ציוד אוהלים, וגם מוציאים צו שטח צבאי סגור למשך חודש. ככה, במכה אחת", אמר. בני גנץ היה אז שר הביטחון, וההוראות היו ברורות. "פעלנו במשמרות כדי לייצר נוכחות קבועה. אנשים התחלפו. כל פינוי שעברנו, עוד באותו יום חזרנו. עברנו לפחות עשרה פינויים", מוסיף ישי.
למעשה, באותם ימים הפיקוח על המאחזים ועל ההתיישבות היה הדוק מאוד. "כל הזמן היו מסתובבים פה פקחים של המנהל האזרחי, מעלים מצלמות, רחפנים. מגיעים לבדוק אם יש מבנים, מי נמצא ומי לא, וכך גם צה"ל. היינו ממש תחת זכוכית מגדלת, ופתאום יום אחד זה נפסק. היה לנו קשה לעכל את זה. המנהל היה עם הרבה כוח והרבה עצבים. הגיעו אלינו עם צווים של הפסקת עבודה, פקחים צילמו פה כל הזמן. החרימו לנו משאיות עם ציוד וטרקטורים".
המפנה, לדבריו, הגיע עם חילופי הממשלה: "עוד היה פינוי אחד שלא הבנו למה הוא קורה ולא קיבלנו יותר מדי תשובות, אבל אז הפסיקו הפינויים. בדרך כלל אחרי שלושה-ארבעה ימים היו מפנים. בתקופות מסוימות גם אחרי חמישה ימים. אבל ראינו לפתע שהכוחות לא מגיעים לפנות את המאחז. המבנים נשארים. חולפים כמה ימים ואף אחד לא מגיע. קודם כל הסדרנו נשימה, ולאט-לאט הבאנו עוד ועוד מבנים".
המאחז נמצא בנקודה אסטרטגית שמונעת רצף התיישבות פלסטיני. הוא אמנם מוקם על אדמות מדינה, אך כל האדמות מסביב מוגדרות כאדמות פלסטיניות פרטיות. "הם הקפידו להניח את המבנים על אדמות מדינה, אבל הדרך שהם פרצו לשם גם עוברת על קרקע פרטית", טוען גורם משפטי המסייע לפלסטינים במקום, שמדגיש: "ככה גורמים לפלסטינים לעזוב. זה הסיפוח דה-פקטו".
השינוי שחוו תלמידי ישיבת מרכז הרב בשטח הוא בדיוק השינוי המהותי שהממשלה מבצעת ביהודה ושומרון במסדרונות הכנסת. למעשה, הממשלה כבר לא מפנה מאחזים לא חוקיים, אלא נותנת ליישובים לא מוסדרים לצמוח ומכינה להם מסלול הכשרה מהיר, כמו שראינו עם מה שמכונה "ההתיישבות הצעירה" (עשרות מאחזים שאושרו שבהליך הכשרה מהיר).
לא רק בתחום ההכשרות מתקדם סמוטריץ', אלא גם בתחום החוות החקלאיות - שכבר יותר מ-120 כאלה הוקמו ברחבי יהודה ושומרון - ועוד הכרזות של אלפי דונמים על אדמות מדינה. בעבר מאחזים כמו נחלת צבי לא היו עולים על הקרקע.
כעת אין אכיפה וההתנחלויות מתרחבות כמעט בכל יום וללא היכר. "זה נס שמתלבש בטבע", מסביר דע-אל, ומוסיף: "זה דבר שמתרחש מול העיניים שאין דרך להסביר אותו. לא קרה פה נס קריעת ים סוף או אש שירדה מהשמיים, אלא רוח ואמונה".
