טבח חנוכה בסידני אירע במקום היפה ביותר בעיר, בפנינה עולמית, בבונדיי ביץ'. המראות שהוקרנו ברחבי העולם, של אלפי בני אדם הבורחים מאחד ממוקדי התיירות הידועים של אוסטרליה, היוו בונוס נוסף למחבלים או שולחיהם. לא רק שתקפו, רצחו ופצעו יהודים באירוע גדול ופומבי - הם עשו זאת במקום שכל אדם שביקר או שמע על אוסטרליה מכיר. במובן זה, הפיגוע מזכיר את הפיגועים הגדולים של דאעש באירופה - לדוגמה, בבטאקלן בפריז.
"דברים כאלה לא קורים כאן!" אמרה לי חברה מאוסטרליה תוך כדי הפיגוע, "אני מכירה אנשים שנורו, שנהרגו!" ההלם שלה היה מובן מאוד. הקהילה היהודית האוסטרלית לא עצמה עיניה מול גילויי האנטישמיות. בניגוד לקהילות אחרות בעולם, היא ביטאה קו תקיף וברור מול הממשלה ודרשה שוב ושוב שזו לא תתכחש לאנטישמיות, לשנאה ולאנטי-ישראליות. מצד שני, ולמרות כל האזהרות וההידרדרות - כולל ניסיון הצתה של בית כנסת על יושביו - קשה היה להם להאמין שדבר כזה יכול להתרחש באוסטרליה. "המדינה הזו לא תהיה אותו דבר", היה סנטימנט שבוטא על ידי רבים.
לפני כשלושה חודשים זכיתי לבקר את הקהילה היהודית בסידני ובמלבורן, כדי לראיין שם, לרגל הוצאת ספרו, את אלי שרעבי, החטוף שחזר מעזה. זו קהילה חמה מאוד, קטנה, ציונית באורח עיקש ומרשים ביותר. מבתי הכנסת ועד לבתי הספר, פגשנו יהודים שחשו מחויבות עליונה לסייע למדינת ישראל ולפעול להשבת החטופים. הם הקדישו לזה זמן, אנרגיה וכסף, כמו קהילות רבות בעולם, ובראשן יהדות ארה"ב. את שרעבי הם קיבלו - כפי שמגיע לו - כגיבור, בחום ובשמחה נדירים.
באוסטרליה הכל קטן יותר, ועוצמתה הפוליטית של היהדות האוסטרלית מצומצמת, נניח, ביחס לאמריקה. ברור היה לחלוטין כי הממשלה הנוכחית, בביקורת החומצתית על ישראל, בהתעלמות מעליית האנטישמיות ובמתן גיבוי לאנטי-ישראליות, פוזלת לדמוגרפיות אחרות. בעיקר של מיעוטים, בין היתר בקהילה המוסלמית, שרואים בישראל את שורש כל רע. זו הסיבה שכאשר הממשלה מקימה לדוגמה כוח משימה למאבק באנטישמיות, היא חשה מחויבות לכונן גם יוזמה נגד איסלאמופוביה. הניסיון ליצור שוויון הוא מזויף: בשעה שהקהילה היהודית קטנה ושברירית בהרבה, מספר התקריות האנטישמיות וביטויי השנאה אונליין נגד יהודים גבוהים משמעותית. ובנוסף מיותר לציין כי באירועי חג מוסלמיים אין צורך באבטחה חמושה כמו בקהילה היהודית. ישראלים שביקרו באוסטרליה כדי להופיע בפני הקהילה היהודית נתקלו בבעיות בביקורת הגבולות בעבר; סף העוינות של הממשלה הוא כזה, שאורחים ישראלים התבקשו בידי מוסדות יהודים לא לחשוף את עצם הגעתם עד שיצאו את המדינה. מול בית האופרה בסידני נראו מפגינים צורחים ברחובות "איפה היהודים" ב-9 באוקטובר 2023, כאשר בישראל עוד חיפשו גופות של נרצחים מהתקפת חמאס. לפני שלושה ימים דיווח רב במלבורן על אישה בחשמלית שאמרה לו "ללכת לתאי הגזים". הוא צילם אותה, הסרטון עלה באינסטגרם, והיא - אישה בשנות ה-60 לחייה - נראית בו מסתירה את פניה כאשר לצידה תיק שעליו דגל פלסטין.
כאשר היינו במלבורן, ניגש אליי איש הביטחון שליווה את המשלחת הקטנה. הוא העיר שאחד מהנוכחים, חובש כיפה, יצא אתמול להסתובב בקניון הסמוך. "הוא לא שם לב לכך", אמר איש הביטחון, "אבל היו כמה צעירים שהבחינו בכיפה שלו והתחילו להעיר הערות. זה לא כזה שכיח, והוא גם נראה ישראלי. כדאי שבפעם הבאה תצאו אתי לקניון". הבקשה הזו המחישה בפניי עד כמה המצב הידרדר.
לא צריך להפריז: הקהילה היהודית באוסטרליה חיה חיים מלאים, מנהלת בתי ספר ומרכזים קהילתיים, וכפי שראינו - גם מתקבצת לשמחות חנוכה פומביות בחוף בונדיי. אך הטבח שאירע אתמול בסידני הוא נקודה של שינוי, כזה שלא תהיה ממנו חזרה. הממשלה האוסטרלית גירשה בחודש אוגוסט, בצעד נדיר, את שגריר איראן במדינה. זה היה לאחר שהתקבל מידע, שגם ישראל סייעה בו, כי האיראנים הם שהפעילו את מי שהצית את בתי הכנסת. אך הפחדנות והטינה של הממשלה האוסטרלית כלפי ישראל, והניסיון שלה להתחנף לקהל המסמפט את חמאס, הובילה להפקרת ביטחון הקהילה היהודית. כעת יהיה צורך להשקיע הרבה יותר באבטחה. יהודים רבים באוסטרליה הגיעו מדרום אפריקה, כאשר מצב הביטחון שם הידרדר; ניהלתי שיחות רבות איתם בהן הם הירהרו על עתידם במדינה. השיחות הללו יתגברו משמעותית.
וכאן ישראל נכנסת לתמונה. הדבר הראשון שמדינת ישראל צריכה לעשות הוא לסייע לקהילה היהודית לפי בקשות הקהילה. לא להכתיב לה דבר, לא לנצל את הפיגוע לצרכים פוליטיים או תדמיתיים. במשך שנתיים קהילות יהודיות ברחבי העולם, חזקות יותר ופחות, פתחו כל אירוע בתפילה לשלום חיילי צה"ל ובתפילה לשלום החטופים, התרימו כסף, נסעו לישראל שוב ושוב, עצרו חלק מחייהן כדי לעזור לישראלים במצוקתם. הקהילות הללו נמצאות עכשיו במצוקה וחובה עלינו לסייע להן. ויש דברים פרקטיים לעשות: ללחוץ על הממשלות להגביר את ביטחון הקהילה, אם צריך לממן ולשגר מאבטחים ישראלים נוספים ממש לשם (שוב, אם קהילות ירצו בכך, ובתיאום עם הממשלה המקומית). ובעיקר לשאול: מה אנחנו יכולים לעשות עבורכם, אחרי שעשיתם כל כך הרבה עבורנו.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.12.25
