דמעה לא ירדה מעיני כשצה"ל חיסל בעזה את בכיר חמאס ראאד סעד. מי שמקדיש את חייו לטרור צריך לקחת בחשבון שכך יסתיימו, עם הפסקת אש או בלעדיה. רק הערה קטנה: התארים האקדמיים שכוחותינו מקפידים להדביק ליעדי החיסול האלה - פעם מהנדס, עכשיו אדריכל - מזמינים חיוך מר. מי שלא ידע להתייחס ברצינות לתוכנית הצבאית שסעד הגה בעבר, שלא ינפח את חשיבותו לאחר מותו. לא אדריכל, מחדל.
החיסול של סעד נומק בשני טעמים: האחד, מטען שהניח חמאס פצע באותו יום שני חיילים: על הפרה של הפסקת האש גמלנו בהפרה; השני, לישראל היה חשבון ארוך עם האיש. כשנקרתה הזדמנות ניצלנו אותה.
הגיוני: במלחמה כמו במלחמה. אלא שלא כך ראו את החיסול בסביבתו של דונלד טראמפ, ממש לא כך. מקור מהימן סיפר לי שמבול של קללות הוטח באותו יום על ראשו של ראש ממשלת ישראל. נאמרו מילים שעיתון הגון מנוע מלחזור עליהן בדפוס. אין להוציא מכלל אפשרות שמשהו מזה נאמר לנתניהו ישירות, במהלך סוף השבוע.
סביבתו של טראמפ משוכנעת שהחיסול לא היה חלק מהדיאלוג של ישראל עם חמאס: הוא היה חלק מהדיאלוג שלה עם טראמפ. כאשר יקראו בבית הלבן את המשפט שנתניהו שיחרר אתמול לתקשורת מתוך דבריו בישיבת הממשלה, החשד הזה יתחזק. "כל מי שינסה לשלוח טרור, להכווין טרור, לארגן טרור – נמצא על הכוונת", אמר נתניהו. "המדיניות שלנו תישאר תקיפה מאוד ועצמאית". שימו לב למילה האחרונה במשפט: היא נועדה גם ליצוא.
טראמפ ציפה לעבור בימים אלה לשלב השני בעזה. הפרטים לא חשובים לו: העיקר המומנטום, ההתקדמות. החזון שחתנו ג'ארד קושנר התווה עבורו השתנה במפגש עם המציאות. ההחלטה כרגע היא שהכוח הרב-לאומי, אם יקום, יפעל רק בשטחי הרצועה שבהם צה"ל שולט - כלומר, מהקו הצהוב אל הקו הירוק. הוא יהיה כוח ייצוגי, נרפה, משהו כמו יוניפי"ל. בבית הלבן מבינים היום שאף חייל איטלקי או אינדונזי לא יסכן את חייו כדי לפרוק חמאסניק מנשקו. רק שני עמים יוכלו לספק חיילים למשימה: הישראלים והפלסטינים. הישראלים פסולים: הבטחת היסוד של תוכנית טראמפ הייתה לסלק את ישראל מעזה. נותרו הפלסטינים.
נתניהו ידע מראש שזה מה שיקרה. הוא לא טיפש. אף על פי כן נתן את הסכמתו לתוכנית. כך נהג בשתי עסקות החטופים הקודמות, בינואר 2024 ובפברואר 2025: הסכים לעסקה ונסוג ממנה ערב השלב השני; כך נהג, להבדיל, גם בהסכם הרוטציה שלו עם בני גנץ וכך ינסה לנהוג בהסכם החנינה שלו עם הרצוג.
קללת השלב השני
כל מי שהתמחה בנתניהו יודע שהסכמים שחותמים איתו חייבים להתחיל בשלב השני שלהם - אחרת לא יגיעו לשלב השני.
אנשי טראמפ רשמו לפניהם את תקרית 28 בנובמבר: כוח של צה"ל נשלח לעומק שטח סוריה, למזרעת בית ג'ן, לעצור חשודים מארגון איסלאמי מקורב למשטר. הכוח הסתבך: נהרגו בין תשעה ל-20 מחבלים ושישה לוחמי צה"ל נפצעו. ממשלת סוריה טענה שהמבצע נועד לערער את יציבות משטר א-שרע, זאת הייתה מטרתה האמיתית. בצה"ל תיארו את הפעולה כתרגיל פוליטי בכלים צבאיים, כמו ההפצצה הכושלת בקטאר. בבית הלבן הבינו שנתניהו משגר להם מסר: הוא מסרב להתקדם לקראת הסכם ביטחוני עם סוריה שיחייב נסיגה מהשטחים שצה"ל כבש במלחמה. השלב הבא כרוך בסיכונים: הוא לא רוצה לעבור.
טראמפ התערב במלחמה באוקראינה ובמלחמה במזרח התיכון בניגוד לאינסטינקט הבדלני שלו, בניגוד לחזון MAGA, התנועה שהקים. המטרה הייתה להאדיר את שמו בעולם ולהוכיח שהוא מצליח במקומות שבהם קודמיו נכשלו. בינתיים הוא השיג מעט - הטענה שלו שהשכין שלום בשמונה מלחמות היא בדיחה - ושילם מחירים פנימיים לא מבוטלים. הצמא שלו להישגים מיידיים מוביל אותו בהכרח לעימות עם ממשלת ישראל הנוכחית.
רבים הסתקרנו לדעת מדוע טראמפ פתח בקמפיין לחנינת נתניהו. לא פחות מעניינת התשובה לשאלה, מדוע טראמפ הודיע פתאום לנתניהו שהחליט להפסיק. הייתה קריאה לחנינה ואיננה עוד
הוא בטוח שכל שליטי האזור עובדים בשבילו, כולם חמורים והוא המשיח. לפעמים הוא אפילו מאמין לדברי החנופה שלהם. אבל מתישהו הוא יבין שבתפיסתם, הוא עובד בשבילם. כל אחד מהם הוא משיח לעצמו.
הוא יגלה שבמזרח התיכון החלומות גדולים, אבל הרגליים באדמה. ארדואן כמשל; א-סיסי כמשל; נתניהו כמשל. בנאומיו מבטיח נתניהו מזרח תיכון חדש, הזדמנויות שאיש לא דמיין, גן עדן אזורי, כל מה שתואם את האוטופיה של טראמפ. בפועל הוא דוחף למלחמת נצח. הוא עוצר את הלחימה (בלבנון, באיראן, בעזה) רק כאשר טראמפ כופה עליו לעצור.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזירבים הסתקרנו לדעת מדוע טראמפ פתח בקמפיין לחנינת נתניהו. לא פחות מעניינת התשובה לשאלה, מדוע טראמפ הודיע פתאום לנתניהו שהחליט להפסיק. הייתה קריאה לחנינה ואיננה עוד. טראמפ נמנע מלהסביר מדוע.
האם הרומן בין השניים עומד להסתיים? אינני יודע. אבל אנחנו בפתחה של שנת בחירות, גם כאן, גם בארצות-הברית. יהיה קשה יותר ויותר ליישב בין השאיפה של טראמפ להיות מלך העולם, האיש שעל פי רצונו יישק דבר, לבין השאיפה של נתניהו להיות שריף אזורי, לנהל מלחמות בניגוד לאינטרסים של בעלי-בריתו של טראמפ, לעטוף מדיניות לעומתית בשכבה עבה של חנופה ולקוות שהתוצאה לא תעמוד לטראמפ בגרון.
כדאי שנתניהו יצטייד במעיל חם לקראת נסיעתו לוושינגטון: קר שם בחוץ.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.12.25
