לרגל שובן של המפלגות החרדיות למליאה, לאחר ביצוע מזהיר של תרגיל בורג לאחור שקוראים לו "אופוזיציה בתוך הקואליציה", נראה כאילו בית המחוקקים נכנס אתמול להתקף עבודה היסטרי, תוך שהח"כים יורים לכל עבר. סליחה לא לכל עבר, רק שמאלה.
רשימת החוקים שעלו אתמול לסדרה מוכת אמוק של הצבעות מעלה חשש כבד לביטחון הציבור. זו לא רק הצעת החוק המטורללת של חברי הכנסת אריאל קלנר ואושר שקלים לאפשר לשר הביטחון (כ”ץ, כן?) לשלול הטבות מבכירי המערכת שקראו למרי אזרחי, הסיתו לסרבנות או הוציאו את דיבת הארץ רעה. כאילו יש בידי כ”ץ סרגל פלאים לאתר, לאבחן ולמיין את הקוראים למרד, לקטלג מהי הוצאת דיבה, וכל זה יחד עם האישור החוקי לפגוע במעמדם או בזכויותיהם. "חוק יאיר גולן" קוראים לזה בכנסת, בגלוי, זה שקלנר ושקלים תקעו בלב העיגול הצהוב במטרה. השניים שמקווים לראות את כ”ץ תולש מכתפיו את דרגות האלוף. אגב, אם מדברים על הוצאת דיבה, יכול להיות שראש הממשלה, אישיות ביטחונית בכירה ביותר, שמזמין אורח בכיר מאוד מחו"ל לאולם בית המשפט ומתבכיין על משפט הבאגס באני שמתנהל נגדו, מוציא את דיבת הארץ?
וזה לא נגמר בחוק הג'ובים המושחת של ניסים ואטורי שיאפשר למנות למשרות בכירות בחברות הממשלתיות גם מועמדים עם זיקה פוליטית מובהקת לשר הממנה. כאילו פסה בושה מן הארץ, ומה שלמעשה כבר קורה במשרדי הממשלה בירושלים, כאשר חסרי חוליות מתמנים כמנכ"לים, יזלוג הלאה, ויפקיר מדינה שלמה לחסדי חברי מרכז או קבלני קולות.
הבהלה נוכח רשימת החוקים נוגעת גם להיקפה. לחקיקה על ספידים כאילו אין מחר, מה שמטשטש את העובדה שלתוך המסה ההזויה הזו השתרבבו גם חוקים שבמציאות אחרת אפשר היה לקבל
הבהלה, שלא לומר שאט הנפש, נוכח הרשימה החדשה-ישנה של החוקים, נוגעת גם להיקף. לחקיקה על ספידים כאילו אין מחר, מה שמטשטש את העובדה שלתוך המסה ההזויה הזו השתרבבו גם חוקים שבמציאות אחרת אפשר היה לא רק להבין אלא גם לקבל. למשל ההצעה של שמחה רוטמן, “נאמן מערכת המשפט”, שבמקרה הזה הצעת החוק שלו שקביעת ההרכבים בבית המשפט העליון תעשה באופן רנדומלי על ידי מחשב לא לגמרי מופרכת. הצדק כידוע לא צריך רק להיעשות, הוא צריך גם להיראות. אם לא כולם מומחים למשפט אזרחי או למשפט פלילי - כטענת המתנגדים - שהמחשב יבחר מבין אלה שזו התמחותם.
אריאלה רינגל הופמןבמדינה מתוקנת, שבה האזרח ברחוב מאמין שנבחריו בכנסת מייצגים אותו נאמנה, אפשר להבין וגם לקבל גם את חוק המזוזות של גלית דיסטל-אטרביאן, בתיקונים מסוימים. הבעיה היא שהחוקים הללו, יחד עם חוק התקשורת, עם הניסיון לקצץ בשכר השופטים, או החוק לקידום בנייה במתחמים מועדפים (שם קוד למגזר החרדי) - יוצרים תחושה שהדבר האחרון שמטריד את בית הנבחרים זה האזרח ברחוב. זה שאינו חבר של שר או חובש שטריימל פרוותי. וכל זה עוד לפני שנאמרה כאן מילה על חוק ההשתמטות המביש שהטיפול המואץ בו החזיר את המפלגות החרדיות אל המליאה, וקנה, איך לומר בעדינות, את אצבעותיהם.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.12.25
