כשהצטרפתי למערכת החדשות ב"קול ישראל" אחרי מלחמת יום כיפור, שלחו אותי לגבעה שצפתה על משרד רה"מ לאסוף את קולות המפגינים נגד ממשלת גולדה מאיר. הם תבעו ממנה להתפטר, ועוד לפני כן להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת הכשלים. הגבעה בערה מדי יום. רבים מאלה שחזרו משדה הקרב העדיפו להגיע לשם עוד לפני שחזרו לבתיהם כדי לזעוק: תסתלקו ותיעלמו מחיינו.
חשבתי על גילויי הגבורה האזרחית שנחשפתי אליהם אז, מול השקט ששורר עכשיו מול הממשלה בראשותו של נתניהו שהביאה עלינו את האסון הכבד ביותר בתולדות המדינה. למה? ככה. אתם שומעים היטב: נתניהו יעמוד בראש הוועדה שתחליט מה ייחקר, מי ייחקר, ומי יהיו חברי הוועדה שתחקור. בקיצור, צחוק מהעבודה, משחק מכור. ואף אחד לא קם. הגבעה מול משרד רה"מ כבר לא קיימת, ולמעשה אין שום מגע בין נתניהו וחבורתו לבין העם הזה שהשאיר את בניו ובנותיו בשדות הקרב. ובינתיים כבר מודיעים לעם שיתכונן לסיבוב הבא מול חיזבאללה, מול איראן ומול חמאס.
כאשר שואלים את ד"ר מתי שטיינברג, מהנבונים והמקוריים שמצויים בחקר החברה הפלסטינית, מהו הלקח שקובעי המדיניות למדו מהעימות מול חמאס, הוא אומר ש"הלקח החשוב ביותר שלא למדו דבר ולא שכחו דבר". במילים אחרות, גם אם אתה לא מומחה, ניתן לומר שאחרי מלחמה של שנתיים נתניהו ויועציו עומדים מול השוקת שמתמלאת על ידי חמאס, שנשאר הגורם העיקרי ששולט בעזה, ולמרבה המבוכה יהיה גם בעתיד הגורם שירכז את הטיפול בישות הפלסטינית. נתניהו רצה לשתק את הרשות הפלסטינית כולה, גם בגדה. הצליח לו: הוא היה עם חמאס ויישאר עם חמאס. מי שלא רצה לדבר על היום שאחרי ידבר עם רשות שלטונית ששמה חמאס.
בפגישה עם אחד משרי הביטחון בעבר, הוא רצה להדגים לי עד כמה המציאות בחאן-יונס מוכרת לנו. בלשכתו ירד מסך ועליו ראינו שכונה בחאן-יונס. "תראה, אנחנו רואים אותם גם כשהם הולכים לשירותים", אמר השר. ראינו ולא הבנו שום דבר, אמרתי לעצמי אחרי האסון. אוי לאותה יהירות.
אז מה ייצא לנו האזרחים מעסקת הגז עם מצרים. למען האמת זו השאלה היחידה שאנחנו נדרשים לשאול אחרי ששמענו את נתניהו גוזל שוב דקות שידור להלל את מהלכיו. פרופ' אריאל רובינשטיין, חתן פרס ישראל לכלכלה, כותב בספרו "אגדות הכלכלה" שפירסם לאחרונה ש"בקיומו של הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל יש 'היגיון כלכלי' כמו בבנייה של בית הבראה על אי תנועה". במילים אחרות, הלוואי שהיו לנו מנהיגים שהיו פועלים ממניעים מוכחים שההחלטות שלהם יביאו לנו, ההדיוטות, משהו טוב – ולא לחברות אמריקאיות כמו "שברון" ולדונלד טראמפ שירשום את הרווחים לקופתה של אמריקה.
החזירים הקטנים
מנהיג רוסיה פוטין קרא למנהיגי אירופה "חזירים קטנים" בכל הנוגע להתנהלות שלהם מולו במלחמה באוקראינה. הלוואי שהיינו מסוגלים להעריך לאן המנהיגים של היום מובילים את החיים על הגלובוס במצבים של אוטוטו מלחמה. בואו ניעזר במשפט האלמותי של הגל שדיבר על "עורמת ההיסטוריה", כשהוא התכוון לומר שגם מנהיגים אידיוטים בסופם של תהליכים מסוגלים לגרום לתוצאות חיוביות.
שמעון שיפרצילום: טל שחרעמיתנו חנוך דאום שהגיע לגיל 50 כתב בסוף השבוע ב"7 ימים" תובנות חביבות על מה שלמד בחייו. דאום משכיל לעשות לימונדה מהיבטים לימוניים של חייו. אני אימצתי תובנה אחת: "זה לא נכון שחיים פעם אחת, אנחנו מתים פעם אחת. חיים כל יום". ואני מבקש להציע לכם בני ה-50 תובנה שמצאתי אצל פרנק זאפה על חשיבותה של המוזיקה בחיינו כמרפאה, משחררת ומנחמת: תרכיבו לכם את הפלייליסט ותיעזרו בו בהמשך הדרך. זאפה אמר כך: "מידע אינו ידע, ידע אינו חכמה, חוכמה אינה אמת, אמת אינה יופי, יופי אינו אהבה, אהבה אינה מוזיקה. מוזיקה היא הדבר הטוב ביותר שיש". עד 120. ותזכרו, גם מוצרט אמר: "המוזיקה אינה בתווים אלא בשקט שביניהם".
