הדיון בסוגיית הקמת ועדת החקירה לאירועי 7 באוקטובר הינו עדות נוספת לשיח הפרסונלי והרדוד שמאפיין את הציבוריות והפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות. ההתנגדות הפבלובית של האופוזיציה ושל היועצת המשפטית לממשלה להצעה של ח"כ אריאל קלנר, היא חוסר ממלכתיות בתחפושת ממלכתית.
קשה להפריז בחשיבות חקירת אירועי הטבח. כשל 7 באוקטובר הותיר כאלפיים משפחות שכולות, את הטראומה הלאומית סביב החטופים ואת הפגיעה האנושה בתחושת הביטחון של אזרחי ישראל מפני איומי הטרור.
היקף האסון והכשלים מחייב שינוי דרמטי בתפיסת הביטחון, באסטרטגיה המדינית ולא פחות מכך בשיח הפנימי וביכולת שלנו לנהל מחלוקות כחברה. אם לא נבין שהמחלוקת הפנימית, גם מבלי להידרש לאחראים לה, היא ההזדמנות שלה חיכה חמאס וכי הנצחתה היא הפרס האמיתי לארגון הטרור, לא למדנו כלום.
לפני שצוללים למחלוקת סביב היקף החקירה וזהות החוקרים, יש לשאול את עצמנו את שאלת היסוד; מהי מטרת ועדת החקירה? המחלוקת העזה בין המחנות הפוליטיים מרמזת שהעניין המרכזי של הצדדים הניצים הוא במצעד האשמים שעליו תצביע הוועדה.
אלא שכאן טמון הכשל המרכזי. תהליך השיקום שלו נדרשת ישראל לא יקודם רק מהטלת אחריות אישית על מנהיגים ומפקדים. ככל שאלה יימצאו אחראים עליהם לתת את הדין. ייתכן שגם דין פלילי.
יסיון למסגר הצעה כ"ועדת חקירה פוליטית"
תפקידה המרכזי של ועדת החקירה הוא לזהות את הכשלים העמוקים שגרמו למחדל ולהצביע על דרכים לתקן אותם – הקטנת צה"ל, ניהול הסכסוך מול חמאס, הסרבנות, האסטרטגיה המדינית של הממשלה, חלקן של מערכות התקשורת, המשפט ושל ארגונים אזרחיים ומעורבות אפשרית של גורמים זרים במחלוקות הפנימיות. חוק ועדות חקירה הסמיך את הממשלה לקבוע את היקף החקירה ואת נשיא בית המשפט העליון את הרכבה.
לו הייתה האופוזיציה חפצה בהבטחת חקירת אמת של כל הגורמים ובהסקת המסקנות ההכרחיות לתיקון הכשלים, היא הייתה נכנסת למו"מ עם הקואליציה על פרטי ההצעה
המילה "ממלכתית", שהוצמדה לשם ועדת החקירה הזאת, באה לבטא את האמון שהציבור אמור לרכוש לה. אלא שבמציאות הנוכחית, האמון שלו זוכה נשיא בית המשפט העליון כמממנה חברי הוועדה הינו למרבה הצער נמוך מאוד, כתוצאה מהפוליטיזציה של מערכת המשפט והתערבותה חסרת הרסן בכל סוגיה מדינית.
דני ון בירןהניסיון למסגר את ההצעה הזאת כ"ועדת חקירה פוליטית" לעומת "ועדת חקירה ממלכתית" הוא חלק מהקמפיין הקבוע שמנהלת האופוזיציה כנגד הממשלה. בדומה לניסיון להגיע לפשרה בסוגיית הרפורמה המשפטית בבית הנשיא – ניסיון שהאופוזיציה הכשילה באופן מכוון, גם כאן היא נעמדת על רגליה האחוריות מסיבה פוליטית.
ההצעה שעל הפרק לא מונעת חקירה של הממשלה והעומד בראשה. מחצית מחברי הוועדה המוצעת אמורים להיות ממונים על ידי האופוזיציה ובוועדה אמורים להשתתף גם משקיפים מהמשפחות השכולות. לו הייתה האופוזיציה חפצה בהבטחת חקירת אמת של כל הגורמים ובהסקת המסקנות ההכרחיות לתיקון הכשלים, היא הייתה נכנסת למו"מ על פרטי ההצעה.
ההתנגדות האוטומטית של האופוזיציה, בגיבוי הקבוע של היועצת המשפטית (לממשלה?), היא פעולה לא ממלכתית בעליל.
תא”ל (במיל’) דני ון בירן, יו”ר נקראים לדגל ועמית מחקר במכון דוד
