שלשום עברה הצעת החוק להקמת ועדת חקירה לאומית הבנויה על המתווה שהציע חבר הכנסת אריאל קלנר. מתווה מבקש להיות שוויוני בין האופוזיציה לקואליציה ובכך, להקטין את החיכוכים סביב ועדת החקירה הממלכתית עליה מתנהל ויכוח ציבורי חריף, כשגם על המתווה של קלנר יש ויכוח ציבורי חריף.
תיאור הסיטואציה הוא יחסית פשוט: המחנה הלאומי, תומך הרפורמה המשפטית, מתנגד לוועדת חקירה ממלכתית אותה ימנה השופט יצחק עמית, והמחנה הליברלי מתנגד לוועדת חקירה שתקים הממשלה, ובכן, משום שהוא מתנגד לממשלה. הטיעון של האחרונים הוא שהצעת החוק של קלנר היא פוליטית. זה לא טיעון מופרך, לאור העובדה שבמובן היבש מי שהתווה אותה הוא פוליטיקאי.
אבל הטיעון הזה יושב על ההנחה שפוליטיקאים הם מטבעם מושחתים ולא ראויים - טענה שאין לה אחיזה. אפשר לומר על פוליטיקאים שהם בעלי אינטרסים (זה לא סוד, התפקיד שלהם הוא לקדם אינטרסים של הציבור שהם מייצגים) או שהם פועלים בשם המחנה אליו הם שייכים. הבעיה היא שבכל מה שקשור לממשלות ימין, הטיעון הזה הפך להיות כלי לנטרול משילות, מדיניות ולעיתים אף דמוקרטיה.
נכון שפוליטיקאים יעמדו בראש הוועדה הלאומית (ולצידם נציג משפחות שכולות), אבל ייאמר לזכות הפוליטיקאים האלה משמאל ומימין שהם נבחרי ציבור ופוליטיקאים בהגדרה
את השינוי שרצו לעשות בוועדה לבחירת שופטים דחו על הסף אנשי השמאל בטענה שזו תהיה ועדה פוליטית. כלפי המינוי של ראש השב"כ דוד זיני נטען שהוא פוליטי. משטרת בן גביר היא פוליטית אבל באותיות הקטנות יש חריגים - כמו ניצב בועז בלט שנתפס כמי שמצדד ביועמ"שית ולעיתים גם המפכ"ל דני לוי, תלוי במסרים שהוא משמיע בסוגיות שונות.
השימוש במונח "פוליטי" הפך לכתם שאמור להפיל כל יוזמה או מדיניות של הממשלה. הוא האח החורג של המונח ההפוך - "ממלכתי", זה שמכשיר כל מהלך או אדם גם אם הקשר בינו לבין ממלכתיות הוא מקרי בהחלט. בשם ה"ממלכתיות" היועמ"שית היא שומרת סף נפלאה למרות שיש המייחסים לה לא מעט חשדות ביחס לפרשת הפצ"רית. רונן בר, ראש השב"כ לשעבר שכשל קשות ב-7 באוקטובר מוזמן לכנסים רק משום שלקח "אחריות" ולכן הוא "ממלכתי". מנהיגים פוליטיים מהאופוזיציה לא מהססים להשתמש במונחים כמו "מכונת רעל" כלפי ציבור שלם בשם "הממלכתיות".
נוה דרומי
צילום: איליה מלניקוב
אותו דבר בדיוק קורה עם ועדת חקירה, המכונה ממלכתית כדי כביכול להכשיר אותה, בעוד שיש מי שקוראים לוועדת החקירה הלאומית "פוליטית" כדי להשחיר אותה. אבל כדאי להזכיר נקודה נוספת: נכון שפוליטיקאים יעמדו בראש הוועדה הלאומית (ולצידם נציג משפחות שכולות), אבל ייאמר לזכות הפוליטיקאים האלה משמאל ומימין שהם נבחרי ציבור ופוליטיקאים בהגדרה. הם הגיעו לאן שהגיעו בזכות ציבור גדול שבחר בהם וראה בהם שליחים ראויים. זאת, לעומת מי שאינו נבחר ציבור בשום צורה ודרך אבל לא בוחל בפוליטיקה והוא זה שימנה את חברי ועדת החקירה הממלכתית והפוליטית ביותר - השופט יצחק עמית.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.12.25
