בשבוע האחרון של השנה האזרחית מיאמי במיטבה: בערי הצפון קור כלבים, חשיכה, שלג שהופך לבוץ חום, חלקלק ורטוב. במיאמי שמש פז זורחת, הטמפרטורה נעה מ-20 ל-25 מעלות, היאכטות משייטות לאיטן, כמו ברבורים לבנים, מציגות עושר מופגן, בלתי ניתן להשגה, גמלאים משחקים גולף, משתרעים בהמוניהם לצד בריכות השחייה באחוזות הדיור המוגן שלהם, בחולצות צבעוניות, במכנסי ברמודה, ידם אוחזת בכוסית קוקטייל שמטריית נייר תקועה במרכזה, פניהם אל השמש. יהודים יורדים למיאמי כדי לספוג קצת חום לפני שהם מתקררים סופית.
האוכלוסייה במיאמי נחלקת לשניים: אלה שמבלים, ואלה שמשרתים את אלה שמבלים. מיאמי לא מזמינה עבודה.
נתניהו יפגוש שם היום את דונלד טראמפ. בדרך כלל פגישות של ראשי ממשלות ישראלים עם נשיאים נפתחות לתקשורת בשעה שמונה ורבע בערב לפי שעון ישראל. המחמאות ההדדיות משודרות לצופים בארץ בכל אורכן, בשיא הפריים-טיים. טראמפ בחר הפעם לא לעשות לנתניהו את השירות הזה: הפגישה תתקיים קרוב לחצות לפי שעוננו, כשרוב הבייס ישן שנת ישרים. האם זה סימן? אצל טראמפ קשה לדעת. ייתכן שלא בא לו לקטוע באמצע את משחק הגולף היומי שלו. יש דברים יותר חשובים בחיים מהמלחמות האינסופיות במזרח התיכון.
ארבע מערכות אינטרסים ייפגשו משני צידי השולחן: מערכת אינטרסים אמריקאית ומערכת אינטרסים ישראלית, אינטרסים אישיים של טראמפ ואינטרסים אישיים של נתניהו. האינטרסים של כל אחת מהמדינות ברורים: ארצות-הברית מעוניינת לסיים את המלחמות באזור, כולל איראן, להחזיר את הגבולות למצבם ב-7 באוקטובר 2023 ולקדם הסכמים שיכתיבו לאזור יציבות תחת הנהגתה; ישראל מעוניינת לפרק את הנשק של חמאס וחיזבאללה, להכתיב מדיניות לממשלה ולצבא בסוריה ובלבנון ולבלום את שיקום היכולות הצבאיות של איראן.
האינטרס האישי של טראמפ מושקע בקידום האג'נדה של המדינות שקרובות לליבו ולכיסו: סעודיה, קטאר, טורקיה מקדימות את ישראל. מאוד חשובה לו המהירות והנראות. את ההישגים שלו הוא דורש לקבל במזומן, מיד, אישית, לא באשראי. הפתיל שלו קצר.
מערכת של אינטרסים אישיים יש גם לנתניהו. בעזה הוא מתקשה לעבור לשלב השני. התקדמות לשלב הבא כאשר חלל ישראלי עדיין קבור בעזה מנוגדת להתחייבות שנתן לישראלים. חשוב יותר מבחינתו: המעבר לשלב השני אומר בהכרח השתלבות של גורם פלסטיני בשלטון שם. זה ייראה כמו כניסה של הרשות ויהיה כניסה של הרשות: אין גורם שלישי. ופירוק הנשק יהיה איטי וחלקי, לא כפי שהתחייב לעשות. סמוטריץ' ובן גביר יצטרכו להגיב והבחירות יוקדמו.
אם זאת תהיה שנה טובה לטראמפ לא בטוח שזאת תהיה שנה טובה לנתניהו; אם זאת תהיה שנה טובה לנתניהו לא בטוח שזאת תהיה שנה טובה לטראמפ
כל סוגיה שייגעו בה בקשר לעזה מובילה לעימות ביניהם, מפירוק חמאס, דרך ההשתלבות של קטאר וטורקיה ועד המעורבות של אבו-מאזן והרשות. טראמפ שובר את החרם של נתניהו: אבו-מאזן, שפגש בשבוע שעבר משלחת של "פרלמנט השלום", קבוצה של ח"כים לשעבר מסיעות השמאל, סיפר להם שכמה ימים קודם קיבל מכתב חם ואוהד בחתימתו הגדולה מהחיים של טראמפ.
קושי דומה קיים גם בדיון על סוריה: טראמפ מהמר על ארדואן שמהמר על א-שרע; נתניהו מבקש להטיל וטו על שניהם. טראמפ דוחף להסכם ביטחוני חדש, הרחבה של ההסכם מ-2014, שישאיר את ישראל ברמת הגולן אבל יאלץ אותה לוותר על השטחים שתפסה מעבר לגבול. נתניהו לא רוצה לשלם מחיר פוליטי וביטחוני על נסיגה בסוריה. הוא ימצא אצל טראמפ אהדה לפעולות של ישראל נגד חיזבאללה, אבל לא ימצא תמיכה להרחבת הלחימה שם. ממשלת לבנון הנוכחית פועלת תחת חסות אמריקאית.
טוב שיש על מה לדבר
איראן היא נושא נוח יותר: טראמפ ציפה שלאחר התקיפה הישראלית-אמריקאית המשטר האיראני ייענה לקריאה שלו ויפתח במשא ומתן. כשהבשורה מטהרן לא באה טראמפ עבר לאיומים.
גם נתניהו, גם טראמפ, מצויים בתחילתה של שנת בחירות (הבחירות לקונגרס בנובמבר עשויות להפוך את טראמפ לברווז צולע בשנתיים הבאות). במקרה של נתניהו ענן הבחירות מושך למהלכים צבאיים ומרחיק ממהלכים דיפלומטיים; במקרה של טראמפ המגמה הפוכה. הוא מייחל לחגיגות שלום, לא לתרועות מלחמה.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיהפעולה הכושלת בקטאר והסיכולים הממוקדים ומשיכת הזמן בעזה הרחיקו מנתניהו את ג'ארד קושנר וסטיב ויטקוף, שני האנשים הקרובים ביותר לאוזנו של טראמפ בכל שאלה שנוגעת למזרח התיכון. אין לו על מי להישען אלא על טראמפ עצמו. יש שם חיבה בסיסית, אישית, ונכונות להקשיב. אבל טראמפ איננו מהמנהיגים שמניחים לחיבה אישית לעמוד בדרכם. הוא בגד בחייו בחברים קרובים יותר.
ביום רביעי בחצות, שעון מיאמי, טראמפ ונתניהו יחגגו את בואה של השנה החדשה. Happy New Year הם יאחלו לעצמם אבל עמוק בלב יידעו כמה האיחול הזה שביר. אם זאת תהיה שנה טובה לטראמפ לא בטוח שזאת תהיה שנה טובה לנתניהו; אם זאת תהיה שנה טובה לנתניהו לא בטוח שזאת תהיה שנה טובה לטראמפ.
