הרצינות התהומית שבה יו"ר הדמוקרטים מבטיח "לסגור את ערוץ 14" (בפודקאסט “120 ואחת” של מורן אזולאי מבית Be.Po) היא תמרור אזהרה בוהק, אבל לא רק מהסיבות המובנות מאליהן (קודם כל הבולשביזם, אחרי זה חוסר ההיתכנות החוקית ובסוף גם הפנטזיה הפוליטית). הסיפור הוא שיחסית למנהיג שכוכבו דרך בזכות נאום "התהליכים" המפורסם, יאיר גולן מפגין פופוליזם ורדידות מבהילים, בדיוק היכן שנדרשת התבוננות אמיצה ובעיקר מורכבת על אותם "תהליכים" ממש ועל המקום החשוב שערוץ 14 - שהוא אכן אירוע יותר גדול מהיותו כלי תקשורת - מגלם בתוכם.
גולן מתייחס לערוץ 14 כמו איזו פרצה נקודתית בסכר: נסתום אותו, ובבת אחת כל הציבור שצורך אותו - ונתוני הרייטינג משקפים רק חלק מהם, ואפילו לא בטוח שאת רובם - יתפכח מהמסרים האגרסיביים, הרעילים, הפוגעניים ולא מעט פעמים השקריים לחלוטין שיוצאים משם. הוא רואה בערוץ 14 מעין ברז של ג'ורה שנהנה כיום מתנאי הפצה נוחים מדי, מבלי לשאול את עצמו: רגע, אבל למה כל כך הרבה אנשים חושבים שזה קוקה-קולה? יש להם חוש טעם, לא? איך הם לא מרגישים שזאת ג'ורה? ואם אני סוגר להם את הברז הזה, הם פתאום יגידו לעצמם "אה, שכחנו שאנחנו אוהבים רק מי מעיינות צלולים"?
דווקא גולן, שמביט נכוחה בנתונים והפנים שאין לאופוזיציה תוחלת (בטח לא בעתיד הרחוק) כל עוד תפסול קטגורית את כל המפלגות הערביות, מסתכל על הצד השני ולא רואה שם את כל המגזרים והאג'נדות, שבאו מוכנים היטב ליום שבו תקום פלטפורמה בלתי נמנעת כמו ערוץ 14. מעבר לכל הפגמים שהוזכרו לעיל, הוא לא לוקח בחשבון שהם ימשיכו במלאכתם בכל האמצעים שהמהפכה הטכנולוגית מאפשרת. אלא אם, כמובן, גולן מאותת שאחרי ערוץ 14, רדיו גלי ישראל ואחרים, יגיע גם שלב הכיסוח של יוטיוב וערוצי ווטסאפ.
כולם ביחד מסתכלים על יאיר גולן ולא רואים סגן רמטכ"ל שלעס ערבים וכעת חרד לדמוקרטיה ולהידרדרות המוסרית, אלא אדם שבאמת חושב שהם בסך הכל עדר פתאים של ינון מגל
הכוונה היא לא שאין מקום להפעלת רגולציה בהתאם לדרישות החוק, אלא שסגנונו החותך ועתיר סימני הקריאה של גולן מעיד על התעלמות מהבעיה הנצחית של האופוזיציה בעידן נתניהו: הכמיהה הילדותית, שנכשלת שוב ושוב, להחזיר עבר שספק אם היה אך בוודאות לא יקום לתחייה. איתמר בן גביר והכהניזם לא ישובו להיות הערת שוליים. הרחוב החרדי לא ימתין בשקט לראות איזה צד ישמור הכי טוב על האינטרסים שלו. הציונות הדתית לא תיקרע בין יוסף בורג לזבולון המר אלא בין נפתלי בנט לבצלאל סמוטריץ'. הגרעין הקשה של תומכי ותומכות הליכוד לא יעזבו את המפלגה אחרי עשרות שנים של תחושת שייכות ובית, בגלל הבגידה בתורת ז'בוטינסקי. וכולם ביחד מסתכלים על יאיר גולן ולא רואים סגן רמטכ"ל שלעס ערבים וכעת חרד לדמוקרטיה ולהידרדרות המוסרית, אלא אדם שבאמת חושב שהם בסך הכל עדר פתאים של ינון מגל.
עינב שיףהעובדה שגולן אפילו לא מכיר באפשרות הזאת מלמדת, שמעבר לנחרצות וגישת ה"מפסיקים להתנצל" (ואפשר להבין את סוד הקסם שלהם בשמאל לאור מה שמתחולל בימין) אין לו שום חזון להתמודדות עם מציאות שהתהוותה בעקבות שנים של - שוב המילה הזאת - תהליכים. קהילת המאמינים והמאמינות שמתאספת סביבו מתלהבת מהנכונות שלו לדפוק עבורם את הראש בקיר ולא להיבהל כשנוזל קצת דם. בינתיים הקיר מחייך, כי הוא יודע: לא רק שזה לא מביא שלטון, זה בעיקר לא מייצר אלטרנטיבה.
