למה, שאל אותי חבר ועו"ד ותיק, אתה לא יוצא נגד ההתבטאויות האחרונות של אהרן ברק, שהיה ונותר האדמו"ר של האליטה המשפטית והשיפוטית? ידעתי מה הוא רוצה שאכתוב. אנחנו בעיצומם של ימים רעים, עניתי לו. שלוש שנים להצהרה של יריב לוין על המהפכה המשטרית, שלוש שנים לאחר שאנחנו יודעים שזה אותו לוין שסירב לרפורמה בהסכמה, והתעקש על הפיכה שכל-כולה פגיעה במדינה. כך שהקשבתי לדברים של ברק, שנאמרו על רקע גל חקיקה חדש, מתוצרת המהפכה המשטרית. "אנחנו כבר לא דמוקרטיה ליברלית", אמר ברק, "וזה לא קרה באירוע דרמטי וחד-פעמי. זהו תהליך שבו היבטים מהותיים של הדמוקרטיה נמצאים תחת התקפה קשה, והדמוקרטיה נחלשת".
בימים אחרים ייתכן שהייתי יוצא חצץ נגד ברק, משום שהדרך שלו הובילה אותנו לחלק לא קטן מהצרות הצרורות של היום. הוא וחסידיו, גם אלה שהגיעו לבית המשפט העליון, היו אמורים להבין שהאטימות הטוטאלית שלהם לכל ביקורת תגרום לריאקציה. הם היו אמורים להבין ששימוש סביר בעילת הסבירות לא היה מוביל לחקיקה לביטול עילת הסבירות. הם היו אמורים לדעת שההכשר שהם העניקו בעבר לטיפוס כמו עזמי בשארה, ובהמשך לאיתמר בן גביר, הוא גם הכשר לרדיקליזציה. זו גם הייתה הפרה ברגל גסה של החוק שרצה למנוע התמודדות של מי ששוללים את זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית או של מי שתומכים בגזענות. אבל השופטים חשבו שהם חכמים יותר. היה נדמה להם שהם שומרים על הדמוקרטיה. בפועל, הם פגעו בה.
אז צריך לבקר. אבל לא כל מה שהיה נכון בעבר נכון גם היום. בעבר, יותר מדי פעמים, החלטות שיפוטיות היו ברוח "האדם הנאור", שהיה למעשה האדם שקרוב יותר למרצ של פעם מאשר לאדם הסביר. אבל אנחנו בימים אחרים. בניגוד לטענות המנאצים והמגדפים, מטלי גוטליב ועד גדי טאוב, כמעט כל ההחלטות השיפוטיות שהתקבלו בשנים האחרונות הן ביטוי לרצון הרוב כדי למנוע את עריצות המיעוט. גם קואליציה שיש לה רוב בכנסת היא לא בהכרח קואליציה שמייצגת את רוב העם. להיפך. וכי נותר ספק כלשהו בעיני מישהו שעוד ועוד החלטות של הממשלה והכנסת, כבר יותר מדי זמן, הן החלטות שמשרתות את המיעוט הדורסני?
נאומו של אהרן ברק בהבימה
(צילום: בוקסה הפקות)
מי מחליט על העברת מיליארדים לישיבות? ה"דיפ–סטייט" או פוליטיקאים שרוצים להנציח את השררה? מי מחליט על הזרמות עתק להקמת עוד ועוד מאחזים? יצחק עמית וגלי בהרב–מיארה או הקואליציה של סמוטריץ' וקרעי? מי מנסה לכפות עלינו חוק השתמטות שרק יכביד את העול על משרתי המילואים, שבדרך כלל הם גם אלה שעובדים ומשלמים מסים? ומי בדיוק החליט להזניח בזדון את קריית-שמונה, כנראה בגלל שעסקן שחביב על לשכת ראש הממשלה לא נבחר? למי יש שיקולים נלוזים כל כך? ליאיר לפיד ולנפתלי בנט או לבנימין נתניהו?
מי מחליט על העברת מיליארדים לישיבות? מי מנסה לכפות עלינו חוק השתמטות? ה"דיפ-סטייט" או פוליטיקאים שרוצים להנציח את השררה? התשובות ידועות
התשובות ידועות. ישראל נמצאת כיום תחת שלטון הקואליציה המושחתת ביותר בתולדות המדינה. כאשר הדברים הללו נכתבים, התקבלה החלטה על כך שהוסרו ההגבלות מיועצו הקרוב ביותר של ראש הממשלה, יונתן אוריך. ייתכן שזו החלטה נכונה מבחינה משפטית, אבל היכן העניין הלאומי? הציבורי? הציוני? איך זה שאדם שהיה חלק מההונאה הגדולה בשירות קטאר -לכאורה לפחות, כפי שמשתמע מהפרסומים וההקלטות בשבועות האחרונים - אמור לחזור ללשכה החשובה ביותר? מדוע נתניהו שותק? הרי עצם המחשבה שאוריך חוזר, אחרי שפעל בשירות המדינה העוינת ביותר לישראל, המדינה שארגנה את הקמפיינים שהפכו את ישראל למצורעת, מעוררת חלחלה. אז מי אשם בציניות הטוטאלית הזאת שרומסת את כולנו? ראש הממשלה או היועצת המשפטית?
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיכך שיורשה לי לומר לחברי, ח.כ, שכל מי שנותרה בו טיפה של פטריוטיות, כל מי שאכפת לו מהמדינה לפני שאכפת לו מטובת הקואליציה, כל מי שהייתה לו ועדיין יש לו ביקורת עניינית על מערכת המשפט – צריך לעשות בחירה מוסרית שהיא גם בחירה ציונית ולאומית. פוליטיקאים מגוש ההשתמטות, פוליטיקאים שמסרבים להגיע לחקירות, פוליטיקאים שקוראים "לדרוס" את נשיא בית המשפט העליון, ושרומסים את כולנו באין-ספור החלטות - חביבים עליך יותר?
זה נדיר שאני מסכים עם אהרן ברק בעניינים חוקתיים, אבל על רקע כל מה שקורה לנו מול העיניים, לפחות אלה מתוכנו שלא לוקים בעיוורון מוסרי ופוליטי – הפעם אני בצד של ברק. לחלוטין בצד שלו. נתניהו הפך לשליט עליון. הוא משגר את השליחים שלו לקלל ולנאץ ולרמוס כל חלקה טובה. הביקורת על האליטה המשפטית עוד תחזור, אבל יש סדר עדיפויות, ובראש הסולם צריך להעמיד את החלפת הקואליציה האנטי–ציונית בקואליציה מוסרית, ציונית ולאומית. צריך רק להתפלל שזה יקרה בקרוב.
