לפי הערכה מעודכנת של Iran Open Data מיוני 2025, ההשקעות של איראן בפרויקט הגרעין, הישירות ובהפסדים כלכליים, למשל מהסנקציות, מגיעות לכדי 3 טריליון דולר ב-15 השנים האחרונות. בהתחשב בעובדה שהתל"ג הממוצע בשנים הללו היה כחצי טריליון, מדובר בהשקעה של שש שנות תל"ג. זה מטורף. ומפלס הטירוף עולה ככל שהמשטר בסכנה גדולה יותר.
השקעות נוספות מועברות למערך הטילים, בעיקר הבליסטיים, ועוד מיליארדים להקמת טבעת החנק באמצעות חיזבאללה, החות’ים, חמאס והמיליציות בעיראק. כל זה קורה על חשבון צרכים בסיסיים של האיראנים. התוצר הלאומי לנפש נמצא בצניחה חופשית, יחד עם המטבע. רגע לפני שהתחילה המחאה עצרה איראן את אספקת הגז לעיראק. בגלל שאין להם גז אפילו לעצמם.
חלק מהעולם הפרוגרסיבי, שנולד לפני 7 באוקטובר, עסק בהנדסת תודעה. אחד מוותיקי התחום, חגי רם מאוניברסיטת בן-גוריון, והוא רק משל, פירסם לפני שני עשורים את "לקרוא איראן בישראל", ספר מוזר, שהפנה את הטענות בעיקר לישראל. אחמדינג'אד נבחר, טען רם, "על רקע המחאה העממית נגד עוולות המשטר". איך זה שלא ידענו שהמטורף ההוא היה בסך הכל פעיל של צדק חברתי. איראנולוגים קצת יותר מוצלחים טענו שהבחירה באחמדינג'אד הייתה תכתיב של המנהיג העליון, חמינאי.
1 צפייה בגלריה
טראמפ וחמינאי על רקע המהומות באיראן
(צילום: AP Photo/Alex Brandon, AFP/HO/KHAMENEI.IR)
בראיון מלפני חודשים אחדים ל"כלכליסט" טען המומחה שלנו ש"יצחק רבין סימן את איראן כאיום מרכזי בגלל הצורך שהתעורר בעקבות הסכמי אוסלו להציב איזשהו איום חיצוני שניתן יהיה ללכד את השורות בחברה הישראלית מולו". לקרוא ולשפשף את העיניים. מדוע דווקא אנשי אקדמיה הוגים תיאוריות כל כך אוויליות?
בעבר התנהל ויכוח בשאלה האם איראן באמת מאיימת על ישראל בהשמדה. כפי שאפשר להניח, יש מתאם כמעט מוחלט בין אלה שטוענים מה פתאום, הם רק נגד הכיבוש, לבין העמדות המאוד-עוינות נגד ישראל. עם השנים, האמירות האיראניות הפכו ליותר ויותר ברורות. כך שהניסיון לטעון שהקריאות “מוות לישראל” הן לא מה שהן – הופך למגוחך. אבל הונאה, כולל הונאה עצמית, הייתה ונותרה יסוד בשיח האנטי-ישראלי. תוכניות מפורטות להשמדת ישראל הן לא עניין חדש. כבר ב-2011 פורסם מסמך מפורט, שמחברו הוא אלירזה פורגני, מקורב של חמינאי. המסמך הוא תוכנית פעולה והצדקה להשמדת מדינת ישראל. המסמך מפרט לא רק את הדרך להשמדת תשתיות, אלא גם את סוגי הטילים המתאימים לריכוזי אוכלוסייה אזרחית לצורך "השמדה מוחלטת של עם ישראל". אבל אל דאגה. המומחים לענייני איראן מהזן הפרוגרסיבי כבר ימצאו פרשנות לוליינית כלשהי, כדי לומר שהבעיה היא ישראל.
הטעות המרכזית של רבים, לא רק אנשי אקדמיה סהרוריים, נעוצה בהתייחסות הרציונלית משהו לאיראן. למה שהם יתקפו את ישראל?
הטעות המרכזית של רבים, לא רק אנשי אקדמיה סהרוריים, נעוצה בהתייחסות הרציונלית משהו לאיראן. למה שהם יתקפו את ישראל? הרי ישראל יכולה, בקלות יתרה, לעשות את מה שהיא לא עשתה במלחמת 12 הימים: להשמיד את יצוא האנרגיה מאיראן, למשל על ידי פגיעה באי חארג', שהוא מסוף היצוא העיקרי של המדינה. הכלכלה האיראנית תתמוטט סופית.
אבל זה בדיוק ההיגיון. הרי היה ברור מראש שמתקפת 7 באוקטובר תגרום לפגיעה הרבה יותר קטלנית ברצועת עזה. זה הפריע לחמאס? בוודאי שלא. משום שהדיבורים על השמדה הם לא רק רטוריקה. הם אידיאולוגיה. זה ההיגיון של מנהיגים עם אידיאולוגיה של אנטישמיות השמדתית. היסטורית, זה בדיוק מה שקרה בשלבים האחרונים של מלחמת העולם השנייה. גם כאשר היה ברור לנאצים שזה יהיה על חשבון המאמץ המלחמתי – הם העדיפו להפנות משאבים לאובססיה של השמדת יהודים. ולכן, דווקא על רקע המחאה המתגברת, והסכנה למשטר האייתוללות, אין שום צורך לזלזל בהודעות המשטר האיראני על העלאת כוננות הטילים, או בהודעות שקיבלו אין-ספור ישראלים על המתקפה בחצות. היה נדמה לנו שחמאס לא יתקוף, למרות האיומים המפורשים. טעינו. אין צורך בטעות נוספת.
