"חוששני כי הניסיון השיפוטי שנצבר באכיפת האיסור הפלילי האמור מעיד, כי בפרשנותה המרחיבה של הפרת אמונים היה משום 'תפסת מרובה' ולא בכדי נמצאו אף מי שעוררו ספק בשאלה אם ל'עבירת סל' עמומה זו יש עוד מקום בדיננו". כך כתב בפסק דין "שבס" ב-2004 שופט בית המשפט העליון לשעבר אליהו מצא. כאשר העליון ניסה להגדיר את העבירה בדיון הנוסף על פסק הדין, אמרה השופטת לשעבר דליה דורנר כי "הלכת שבס בדיון הנוסף עמומה מזו שקדמה לה".
למעשה, הביקורת נגד עבירת הפרת האמונים ותפיסתה כרחבה ועמומה מדי היא מקיר לקיר, חוצה מחנות ועמדות. מפלגות הליכוד והציונות הדתית רחוקות מלהיות הראשונות לנסות להיפטר ממנה, ומפלגות כמו מרצ והעבודה יזמו בעבר לתקנה - יוזמות שמשרד המשפטים עצמו אף קידם במהלך השנים, בהם היועמ"שים אליקים רובינשטיין, יהודה וינשטיין והמשנה רז נזרי. אלא שתיקון העבירה הוא דבר אחד, וביטולה כפי שמציע החוק שהונח אתמול (שני) הוא עניין אחר, מרחיק לכת הרבה יותר.
לפני הכל, מהי בעצם עבירת הפרת אמונים? חוק העונשין קובע כי "עובד ציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים". החוק לא מגדיר מהו אותו מעשה של "הפרת אמונים הפוגע בציבור" ואל החסר הזה נכנס בית המשפט העליון, ובפסקי דין רבים בני מאות עמודים ניסה להגדיר את העבירה והרחיב אותה שוב ושוב.
בגדול, העבירה קמה כשעובד ציבור פועל במסגרת תפקידו בניגוד לאינטרס הציבורי עליו הוא מופקד. כך למשל, הימצאות במצב של ניגוד עניינים חמור, כמו עובד ציבור שנדרש לקבל החלטה ביחס לבן משפחה קרוב, פוגעת באמון הציבור ברשויות המדינה ובטוהר המידות שלהן. או למשל, עובד ציבור שמקבל טובות הנאה מאזרח בשל תפקידו הציבורי. לא כל פעולה כזאת תהווה עבירה פלילית, לכך נדרש פן מחמיר. גם נסיבות המקרה ישפיעו על השאלה אם עבר את הרף הפלילי.
חוסר הבהירות של העבירה הביא לטענה כי כלל לא ניתן לדעת את המותר והאסור לעובד ציבור, וכי זה מנוגד לעיקרון החוקיות במשפט הפלילי שלפיו "אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק". בעיה נוספת היא כי לרשויות האכיפה בישראל חופש פעולה רחב מדי בפתיחת חקירות פליליות נגד עובדי ציבור ופוליטיקאים.
3 צפייה בגלריה
"איש ציבור מקבל מעטפות מזומן ומעביר לקופה סודית בלי פיקוח - מה עוד נבקש?". המקרה המובהק - אולמרט
(צילום: מוטי קמחי)
לא מעט תיקים פליליים החלו בתרועה רמה של סעיף הפרת אמונים, וכמו במקרה של השר חיים כץ והשר לשעבר יעקב ליצמן, הסתיימו בהסדר טיעון מקל במיוחד עם קנס כספי זעום בלבד. לכן יש המציעים שלא לבטל את העבירה אלא לתחום ולהגדיר אותה מחדש, או לחוקק שורת סעיפי עבירה חדשים שיחליפו אותה. במקרה כזה, אלוהים יימצא בפרטים הקטנים של החוק.
עבירת הפרת האמונים נועדה לשמור על תקינות רשויות המדינה. בפרשת אולמרט למשל, בתיק טלנסקי, התפלפלו השופטים מדוע אהוד אולמרט עבר עבירה של הפרת אמונים. השופט יצחק עמית, כיום נשיא העליון, כתב לעומת זאת כי "תילי התילים של המלל שנשפך בפרשה זו, עומד בחוסר פרופורציה לפשוטם של דברים. איש ציבור מקבל מעטפות כסף מזומן ומעביר אותן בהסדר לקופה סודית שאין עליה פיקוח – מה עוד נבקש?".
כלומר, גם אם העבירה עמומה, יש מקרים שהם ברורים ומובהקים שהעבירה אוסרת אותם - כמו ראש ממשלה, שר או ראש עירייה שמקבלים כסף או טובות הנאה אחרות. ביטולה המוחלט של עבירת הפרת האמונים, להבדיל מתיקונה, למעשה יכשיר שחיתות מובהקת שברור לכל שחברה מתוקנת שואפת למגר. ראש עיר יוכל להחליט כי פארקים יוקמו רק בסמוך לנכסי הנדל"ן של מקורביו ומשפחתו. בעלי הון ומקורבים יזכו ליהנות משירותי המדינה יותר מאשר כל אזרח אחר.
האם ביטול העבירה ישפיע על תיקים מתנהלים בהם הואשמו בהפרת אמונים, כמו למשל משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו? התשובה לכך היא כן. בחוק העונשין נקבע במפורש כי "נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה - תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם - יופסקו". כך גם סעיף 5, העוסק בחקיקה לשינוי העבירה ולא רק ביטולה.
חוק ביטול הפרת אמונים עם סעיף מפורש שלפיו הוא לא יבטל הליכים מתנהלים עלול להיות מנוגד לפסיקת בג"ץ - שכן הוא קבע כי חקיקה פרסונלית, יכולה להוות עילה לפסילתו של חוק. בנוסף, הכנסת תידרש להסביר מדוע דווקא בעבירה זו, שהביקורת עליה היא בקונצנזוס, נחקק החריג לחוק הקיים לפיו לא יבוטלו הליכים מתנהלים.
יוזמי החוק הם יו"ר הקואליציה אופיר כץ (הליכוד), יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן (הציונות הדתית) וחבר הכנסת מישל בוסקילה (הימין הממלכתי). בדברי ההסבר שלהם להצעת החוק נכתב כי "חוסר הבהירות ואי-הוודאות באשר להיקפה פוגעות הן בזכויות עובדי הציבור והן באמון הציבור במערכת המשפט. העבירה מנוסחת בצורה כוללנית, ללא קווים מנחים ברורים המגדירים מתי פעולה או מחדל של עובד ציבור ייחשבו כמרמה והפרת אמונים. מצב זה יוצר חוסר ודאות מהותי, שכן אדם המואשם בעבירה זו אינו יכול לראות במעשיו עבירה פלילית ואינו יכול להיערך לכך מראש.
"קיומה של עבירה עמומה זו מעלה סיכונים למתן כתבי אישום לא מבוססים, להליכי משפט לא ברורים ואף לעיוותי דין, תוך פגיעה באמון הציבור במערכת המשפטית ובחוסנה של מערכת האכיפה", נכתב עוד. רוטמן טוען שהמהלך לא נתפר למידותיו של נתניהו: "ההצעה הוזכרה בספרי ובמצע של הציונות הדתית לקראת הבחירות לכנסת. הגיע הזמן שהדיון בתיקונים החשובים הנדרשים במערכת המשפט יתנהלו באופן עניני ומשוחרר מאובססית נתניהו".
