ידיד טוב קיבל צו 8 לעוד 82 ימים, לאחר שכבר שירת מאות ימי מילואים בשנתיים האחרונות. הוא יגיע. לא כל החברים שלו יגיעו. זה קורה כאשר ברקע נשמעים תופי מלחמה. אולי התקפה אמריקאית על איראן, שתגרור תגובה של החות'ים, עם סיכוי שגם מחבלי חיזבאללה וחמאס יצטרפו. ואולי גם המיליציות השיעיות מעיראק, ועוד ארגונים ג'יהאדיסטיים שעדיין שורצים בסוריה, חלקם בשלטון, ירצו גם הם לתרום את חלקם. הרי זו כל מהות קיומם. כך שייתכן שאנחנו לקראת עוד זירה רב-מערכתית.
נניח לצורך העניין שאין מנוס מחידוש הלחימה, וייתכן, בהחלט ייתכן, שהסיבה לעוד ועוד צווי 8 היא היערכות נחוצה לקראת הלחימה שתתחדש בקרוב. אבל איך נערכים? "הבית כבר לא עומד בזה", כתבה כאן בשבוע שעבר רותם לוי, יו"ר "פורום נשות המילואימניקים". אף אחד לא מקשיב לה. אף אחד לא מתעניין בדעת הקהל. הדהירה נמשכת. חייבים להכריע את חמאס, טען שלשום ח"כ עמית לוי, בשידור בערוץ 13. הוא צודק. איך בדיוק תצא למלחמת הכרעה, שאלתי אותו במהלך השידור, כאשר לצה"ל חסרים 12 אלף חיילים, רובם לוחמים, כאשר בדיוק באותו הזמן הקואליציה שאתה חלק ממנה מקדמת בנכלוליות מפחידה את חוק ההשתמטות. הוא ענה משהו על איזשהו שינוי בחוק. ובכן, ייתכן שיהיה שינוי בהצעה שרקח בועז ביסמוט, אבל הוא יהיה בדיוק בכיוון ההפוך. הלוי יודע את זה.
ומשום שאנחנו בעידן ההונאה, המשמעות של חוק ההשתמטות היא לא רק מחסור בלוחמים. משום שההשפעה של החוק היא לא רק על אלה שמאמינים ב"תמותו ולא נתגייס", ובתמורה זוכים לתקציבי עתק. ההשפעה היא על המוטיבציה להגיע ליחידה שקראה לך לעוד 82 ימים. ההתייצבות היא גם פועל יוצא של אמונה בדרך ושל תחושת שותפות. ולא, אין צורך לתמוך בקו פוליטי כלשהו. ישראל היא דמוקרטיה, גם אם פגועה. כל זמן שאין פקודה בלתי-חוקית בעליל, אז חורקים שיניים. וגם מתייצבים. בתנאי, אבל רק בתנאי שאנחנו מאמינים שהממשלה עושה, לפחות לפי אמונתה שלה, את מה שטוב לישראל. וזו בדיוק הבעיה. אנחנו לא שם. יש רוב בציבור שיודע שהקואליציה הנוכחית עושה מה שרע למדינה כדי לשרת את השררה. הם לא פועלים בשבילנו. הם פועלים בשבילם. ולעזאזל המוטיבציה. ולעזאזל המדינה.
אין צורך באשליות. אנחנו יודעים שגם אם הקואליציה הנוכחית תתעשת, ותפעל למען גיוס חרדים – הם לא יגיעו בהמוניהם. מתי מעט יגיעו. אבל עצם המאמץ לגייס אותם, עצם הנכונות לנקוט אמצעים אמיתיים, כמו שלילת תקציבים, לכל צעיר חייב גיוס שמסרב להתגייס – תסיר מהמתייצבים את התחושה שבועטים בהם ויורקים עליהם. אלא שזו לא התחושה. אנחנו בתחושה הפוכה. יורקים עלינו. רומסים אותנו.
כל ממשלות ישראל דירדרו אותנו למצב הזה. אבל אנחנו לא בימי בן-גוריון, כאשר רוב החרדים דווקא סייעו, ורבים מהם התגייסו, ורק 400 עילויים זכו לפטור. ואנחנו לא בשנות ה-70
כל ממשלות ישראל דירדרו אותנו למצב הזה. אבל אנחנו לא בימי בן-גוריון, כאשר רוב החרדים דווקא סייעו, ורבים מהם התגייסו, ורק 400 עילויים זכו לפטור. ואנחנו לא בשנות ה-70. נכון שהייתה אז מלחמת יום כיפור, והיה צורך בעוד לוחמים, אבל לא הייתה שום מחאה בעניין ההשתמטות. משום שבאותם ימים רק 2.4% מבני כל מחזור גיוס שוחררו מטעמי תורתם אומנותם. זה לא היה נעים אז, אבל זה היה נסבל. מאז קרו הרבה דברים. ש"ס הוקמה, החזירה עטרה לליטא, וצירפה עוד ועוד ספרדים למעגל המשתמטים. הצרכים הלכו וגדלו. והגענו למלחמת 7 באוקטובר כאשר השחרור ממחזור הגיוס כבר עבר את ה-18%. אז נא לא לבלבל את המוח ש"כך היה תמיד". היה הרבה פחות בנסיבות לגמרי שונות.
אנחנו לפני מערכה נוספת. ייתכן שהיא לא תיפתח בעוד יומיים, אלא רק בעוד חודשיים או שנתיים. משום שהסיכוי שאיראן תוותר על פיתוח הגרעין או על ייצור עוד ועוד טילים בליסטיים, ושחמאס או חיזבאללה יתפרקו מנשקם מרצונם – הוא קטן עד אפסי. העניין הוא שכדי לצאת למערכה יש צורך בשני דברים. גם עוד לוחמים וגם עוד מוטיבציה. חוק ההשתמטות לוקח מאיתנו גם את זה וגם את זה.
אפשר להניח שרוב חברי הקואליציה הנוכחית, בניכוי החרדים, יודעים שהם גורמים נזק למדינה. הם יודעים שהמצביעים שלהם נושאים בנטל. הם יודעים שכל פלפולי התירוצים שלהם הם לעג לרש. יש שניים או שלושה מתוכם שמודים בכך בפה מלא. אבל היכן כל השאר? וכי באמת אינכם יודעים שאתם בועטים במוטיבציה של החיילים? וכי אינכם יודעים שלא רק המשתמטים החרדים לא מגיעים אלא גם מילואימניקים שרבים מהם לא ששים להתייצב, והם על סף ייאוש ושבירה? אנחנו לא זקוקים לשום מרד של חיילי מילואים. אבל אם זה יקרה, וחלקית זה כבר קורה, האשמה עליכם. רק עליכם.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.01.26
