לא צריך להתאמץ כדי להתייחס למות שני הפעוטות במעון בירושלים כאל טרגדיה איומה. אבל כמו בטרגדיות אחרות שפוקדות אותנו מזמן לזמן, לא מדובר פה באסון בלתי נמנע. מדובר בהפקרות. בתוצאה ישירה של הזנחה. של העדפת הפוליטיקה על פני החיים עצמם. של האופן המעוות שבו רואות המפלגות החרדיות את תפקידן.
קשה למחוק מהראש את תמונת התינוק שישן ליד האסלה. המראה של הגוף הקטן ששוכב ברווח הצר שבין האסלה לקיר, כשפניו כמעט נוגעות בחרסינה הקרה, מעורר פלצות. גם ההסברים של הגננות שהילד, בן שנתיים, לקח בעצמו מזרון ונשכב דווקא שם על הרצפה – מבזה את כל מי שנחשף לפרסום. והמחשבה שהתינוקות מתו מהתייבשות בגלל חום של מזגן, היא לא פחות מצמררת מהידיעה שהמזגן בכלל לא עבד ולא היו מכשירי חימום אחרים.
אלא שניתוח שלאחר המוות לא ניתן לעשות בגלל התנגדות החרדים, שההתקפלות בפני דרישתם הייתה מיידית והפסיקה את המחאה ההמונית, וספק אם האמצעים שישנם יתנו תשובה מוחלטת על מה שקרה שם.
הצער על התינוקות שמדי בוקר מגיעים לגנים כאלה, ועל האימהות לשישה, שבעה ועשרה ילדים, שמאפסנות אותם בלית ברירה בדרכן לעבודה כי מישהו צריך לפרנס את המשפחה הגדולה הזאת והבעל הרי לומד תורה – הצער הזה התחלף בכעס. ואם היועצת המשפטית לממשלה היא לא אופציה בשביל רבים לתעל את הכעס, הרי שהוא מתחלף בכעס על הגננות, שאתמול פורסם שהן צפויות להיות מואשמות גם בהתעללות. בהורים המסכנים, שלמרות חוסר האמצעים לגדל משפחה מרובת ילדים עדיין מתנהגים כאילו יש מי שייקח במקומם אחריות על ילדיהם. אלה ההורים שהתייצבו אתמול לצד הגננת והסייעת של הפעוטון ובמכתב תמיכה טענו שמדובר ברצח אופי. אחת מהן, חני כץ, קמה במיוחד מהשבעה על בנה הפעוט אהרון, כדי להגיע לבית המשפט. שם היא אמרה "סיים את תפקידו בעולם", כאילו מדובר בגזירת גורל ולא בהפקרה. היא וההורים רק מחכים שהן תחזורנה לעבודתן. שני תינוקות מתו, וההורים מחכים להחזיר את הילדים לגן.
והכעס הוא על המפלגות שמייצגות אותם, שעדיין מתעלות את התקציבים הענקיים שהן מקבלות למקומות הלא נכונים וכמובן על הממשלה בראשות נתניהו, שלפני הבחירות הבטיחה חינוך חינם לגילי 0–3, עוד הבטחת בחירות צינית, שקרית, שנבעטה מיד עם הקמתה של הממשלה.
במקום זה, ממש ביום שבו מתו שני הפעוטות, הודיעה הממשלה על קיצוץ בתקציב המעונות הפרטיים. בתקציב הבא תהיה ירידה מ-60 מיליון שקל (שגם זו כבר ירידה מ-200 מיליון השקלים של הממשלה הקודמת), ל-46 מיליון שקל. קיצוץ של 75% מהתקציב. תחשבו רק על המיליארדים שזורמים לקצבאות ולכספים קואליציוניים. תחשבו על החגיגה במגזר הזה שמקבל כל מה שהוא דורש, ועדיין לא טורח לקחת אחריות על ילדיו הרכים.
יש גיל שעבורו הוא מוכן למות ולא להתגייס, ויש גיל שהוא לא סופר ולא עושה למענו כלום. לא תקציבים, לא הכשרה, לא פיקוח.
אם זאת לא הפקרה, מהי הפקרה.
"חלי של לפיד זימנה"
לפני שבועיים נכתב כאן על פגישה בין ראשי מפלגות האופוזיציה, שהייתה אמורה להתקיים ביום חמישי. כפי שכתבתי, כששאלתי את לפיד אם הוא יגיע, הוא ענה שהוא לא יודע על קיומה.
מעניין, כי דווקא במטה של אחת המפלגות האחרות, נאמר לי ש"חלי של לפיד היא זו שזימנה אותנו, וחלי של לפיד היא זו שביטלה את הפגישה". ולמה ביטלה? הטענה הייתה, שאחרי שלפיד קרא על קיום הפגישה בטור זה – הוא ביקש לבטל אותה. מה שאומר שלא רק שהם לא מעוניינים להצטלם ביחד, הם גם לא רוצים שיידעו שהם נפגשים.
ובכל זאת, זה לא הפריע לאיזנקוט לצאת השבוע עם הצעה חדשה לשני חבריו, בנט ולפיד, להתאחד לקראת הבחירות הקרובות. ההצעה היא, ששלוש המפלגות – יש עתיד, בנט 2026 וישר! – ירוצו בפתק אחד בבחירות ויקימו גוש מרכז רחב. מימינם יהיה ליברמן, משמאלם יאיר גולן, ומי שינהיג את הגוש יהיה מי שיזכה בהכי הרבה מנדטים על פי הסקרים שיתקיימו לפני הבחירות.
עד לאיחוד, כל מפלגה תשמור על זהותה, ייקבעו עקרונות יסוד משותפים שעליהם יסכימו מראש. שנה אחרי הבחירות יוחלט אם להפוך את האיחוד הזה למפלגה אחת מאוחדת, או להשאיר אותו כקואליציה בין מפלגות.
ההתרגשות מההצעה הייתה קצת מוקדמת והרבה מוגזמת. בעצם כלום לא קרה. או במילים אחרות: הירי בנגמ"ש ימשיך, התחרות בין ראשי המפלגות תתעצם, איזנקוט לא מתכוון להתחבר לבנט למרות ניסיונות החיזור שלו אחריו, אבל גם לא ללפיד, שמוכן ללכת מאוד רחוק כדי שזה יקרה. איזנקוט לא שינה את ההחלטה שלו מאז פרישתו מכחול לבן, והיא, שהוא מתכוון לרוץ לבד ולא להחליט. הוא רק מושך עכשיו זמן. ההצעה נותנת לו קודם מענה טוב בהופעותיו בכנסים, כשהוא נשאל למה הוא לא חובר לבנט, או לחילופין, למה לא ללפיד, שאלה שאין לו כנראה תשובה טובה עליה, ועל השאלה איך יידעו המצביעים מה הכתובת שלהם, מי הוא האלטרנטיבה לנתניהו, ובעצם מי עומד בראש המחנה.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזימצד השותפים הרלוונטיים אין עד כה תגובה. הם יטענו שהם נחשפו לזה לראשונה בתקשורת ולא ירצו להגיב, אבל לא קשה לנסח תגובה גם בלי לדבר איתם. לפיד יטען שזה לא רלוונטי, שמדובר במשהו שלא מתעסקים איתו עד לבחירות, סתם דיון פרוצדורלי שמסיט את תשומת הלב ממה שחשוב עכשיו באמת, כמו ההשתמטות, השחיתות, עזה, הכלכלה.
בנט, שלא מפסיק לקוות שאיזנקוט יבין את חשיבות האיחוד ואת המשמעות של הריצה בגוש אחד, יהיה הרבה יותר לוחמני. הוא יגיד שבמקום ללכת ולהביא קולות לגוש, שוב מתעסקים במאבק הפנים-גושי. שככה לא מנצחים בחירות. ומה זה הקשקוש הזה של "נחליט סמוך לבחירות".
הוא יגיד שהם מתעקשים בכוח להפסיד. שבמקום להצטרף אליו ו"לקרוע את ביבי", הם יבלו את החודשים הקרובים בתחרות ביניהם.
העיקר שיהיה להם את מי להאשים. את גנץ, האיש הכועס, העצוב, הנעלב. מה הם לא הציעו לו. ממקום רביעי ברשימה ועד לנשיא המפלגה המאוחדת.
תמיד אפשר יהיה להגיד שהכל בגללו.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.01.26
