לא צריך לקנא בימים אלה במזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם. לא רק בגלל האיום התמידי שבקרוב הוא ייפגש עם קודמו בתפקיד חסן נסראללה בעקבות חיסול ישראלי. אלא גם בגלל ההחלטות הדרמטיות שהוא נדרש להן בימים אלה ובראשן: האם במקרה של מלחמה בין ארה"ב לאיראן שתגלוש גם לתקיפה של איראן בישראל, חיזבאללה וקאסם בראשותו, יצטרפו למלחמה ויתקפו אף הם את ישראל.
זו דילמה אמיתית שמוצאת גם את בכירי חיזבאללה ששרדו את השנים האחרונות, חלוקים לגביה. בעצם זה הדיון שמלווה את הארגון כמעט מאז הקמתו 1982 וביתר שאת כעשור לאחר מכן, לאחר חיסולו של המזכ"ל דאז עבאס מוסאווי, וכניסתו לתפקיד של חסן נסראללה. במילים פשוטות חיזבאללה וקאסם צריכים להכריע: האם הם ארגון המגן על המשטר באיראן? או שמא הם ארגון המגן על לבנון? ואולי בכלל הם נדרשים להיות "מגני העדה השיעית בלבנון" בלבד.
לאחר נסיגת ישראל מלבנון במאי 2000, ניסה חיזבאללה למתג עצמו בכל דרך אפשרית כמעט כ"מגן לבנון". אלא שבשנים האחרונות יותר ויותר התברר גם ללבנונים אך לא רק, שחיזבאללה הוא פרוקסי של איראן ולא מעבר לכך. ההחלטה של הארגון להגן על בשאר אל-אסד, נשיא סוריה, גם במחיר דמים יקר, הבהירה זאת. מאז נפילת בשאר - חיזבאללה משלם על כך מחיר יקר, בין היתר לנוכח עצירת נתיב הברחות הנשק בין סוריה ללבנון שהיה עבורו קריטי.
בימים האחרונים התבטא קאסם בנושא באופן עמום כלשהו, כשאמר שמלחמה עם איראן תצית את האזור ושחיזבאללה לא יישאר נייטראלי במקרה של איום על המנהיג העליון של איראן. אלה אמירות שמותירות בפני קאסם והנהגת חיזבאללה את כל האופציות פתוחות וגם הן כבר זכו לביקורת קשה מצד פוליטיקאים מתנגדי חיזבאללה.
לעת עתה לא נראה שהתקבלה החלטה בצמרת הארגון מה לעשות במקרה של מלחמה שכזו והצומת שחיזבאללה נמצא בו, אכן הוא צומת קריטי. לכך צריך להוסיף את הקושי האמיתי של הנהגת הארגון לקבל החלטה מוסכמת. קאסם רחוק מלהיות הדמות הכריזמטית והעוצמתית שהיה נסראללה וחברי ההנהגה מנסים להמנע משימוש בטלפונים למיניהם, מיילים וכל כלי טכנולוגי אחר בגלל החשש לחייהם. גם מפגשים רבי משתתפים של צמרת חיזבאללה אינם מתקיימים זה זמן מה, כך שאפילו תהליך קבלת החלטות "רגיל", הופך למורכב הרבה יותר בימים אלה.
נפילת המשטר באיראן תהיה בשורה רעה במיוחד לחיזבאללה - טהרן מהווה לא רק את מקור המימון המרכזי של הארגון, אלא גם "מקור הסמכות"
כך או כך, צריך לומר, נפילת המשטר באיראן תהיה בשורה רעה במיוחד לחיזבאללה - טהרן מהווה לא רק את מקור המימון המרכזי של הארגון, אלא גם "מקור הסמכות". כלומר חיזבאללה נשען באופן דתי על מנהיגה הרוחני של איראן חמינאי. במקרה של סכנה למשטר, חיזבאללה עלול להצטרף להתקפה על ישראל אך אז יגזור על עצמו פגיעה יותר אנושה מזו שספג אפילו בספטמבר 2024, לאחר חיסול נסראללה, הביפרים ומכשירי הקשר והפגיעה במאגרי הרקטות שלו לצד חיסול בכיריו.
מנגד הימנעות שלו מפעולה נגד ישראל, כפי שהיה במבצע "עם כלביא" (אלא שהפעם המשטר ניצב בסכנה ובמקרה שהמשטר שורד), עלולה לגרום לנתק בינו לבין טהרן שהוא אינו יכול להרשות לעצמו. בנוסף, צריך לזכור, אין מדובר באותו ארגון רב-עוצמה ששלט בלבנון ביד רמה לפני ספטמבר 2024. לחיזבאללה כבר אין את היכולות ואפילו לא את האספירציות (תוכנית כוח רדואן לכיבוש הגליל שכללה 5,000 לוחמים בשטח ישראל), לכבוש יישובים שלמים בישראל.
הארגון השיעי פועל כבר הרבה פחות כמו צבא והרבה יותר כמו ארגון גרילה והצטרפות שלו ללחימה לא צפויה לשנות את פני המלחמה לכאן או לכאן. כך או כך, נראה שלחיזבאללה יש רק אופציות גרועות בפניו - במקרה של מלחמה בין ארה"ב וישראל לבין איראן.
ויחד עם זאת צריך לזכור: חיזבאללה, על אף הפגיעה הקשה בכוחו הצבאי, החיסול של רוב הנהגתו, הפגיעה העצומה במאגרי הרקטות שלו והכטב"מים, הוא עדיין ארגון עם יכולת צבאית. יש ברשותו לפי הערכות שונות יותר מ-10,000 רקטות, טילים לטווח ארוך, כטב"מים ועוד אי-אלו יכולות צבאיות, מוגבלות יותר מבעבר אך עדיין. חיזבאללה מנסה גם בימים אלה לשקם את כוחו הצבאי, אם באמצעות הברחות אמל"ח מאיראן ואם בייצור עצמי. צה"ל פעמים רבות פוגע בניסיונות השיקום הללו, אולם אין דרך למנוע זאת במאת האחוזים.
אתמול פורסמו דברים של בכירים בצה"ל שהזהירו מפני תהליך ההתעצמות של חמאס ברצועה. בעוד תומכי נתניהו מנסים לשוות לסיום המלחמה בעזה תדמית של "נצחון כמעט מוחלט", המציאות הרבה יותר קשה מבחינת ישראל
ועוד מילה על חמאס, "הקולגה הפלסטינית". אתמול פורסמו דברים של בכירים בצה"ל שהזהירו מפני תהליך ההתעצמות של חמאס ברצועה. בעוד תומכי נתניהו מנסים לשוות לסיום המלחמה בעזה תדמית של "נצחון כמעט מוחלט", המציאות הרבה יותר קשה מבחינת ישראל.
חמאס שורד ובענק, כ-600 משאיות סיוע נכנסות לעזה בכל יום על אף שהאוכלוסיה זקוקה לפחות משליש מכך וחמאס מפיק רווחים ממכירת "הסיוע" בשווקים הפלסטיניים. כלומר שוב מדינת ישראל תורמת ביודעין לשיקום חמאס שרחוק מלהסכים למסור את נשקו, על אף שלל ההבטחות שנשמעות מהממשל האמריקני בנושא.
חמאס מתכנן לאפשר לממשלת הטכנוקרטים שרבים מחבריה מזוהים עם הרשות הפלסטינית לנהל את עזה בסוגיות כמו חשמל, מים וכו, אך אין בכוונתו לאפשר לממשלה הזו לקחת מהארגון את נשקו. כלומר ממשלת נתניהו שהתנגדה לנוכחות של הרשות הפלסטינית ב"יום שאחרי" בעזה והבטיחה לנו שחמאס לא ישרוד ביום שלאחר המלחמה, מוצאת עצמה עם מציאות מופרעת שקשה היה לדמיין ולרעה: הרשות הפלסטינית אכן מנהלת את הממשל בעזה ובמקביל חמאס שורד כריבון האמיתי.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.01.26
