תארו לכם שהיה נחשף כי קבוצה של שישה קצינים ונגדים במילואים, שהיו חלק מתנועת המחאה ב-2023, אז בפרה-היסטוריה לפני המלחמה, החלו להרגיש במהלך 2024 שראש הממשלה נתניהו מורח את המלחמה, לא רוצה להגיע לעסקת חטופים שהולכים ומתים בצינוקי הגיהינום של חמאס, ובעיקר עושה הכל כדי לא להגיע לדיון ביום שאחרי, "כי הוא יודע", כך הם כותבים זה לזה, "שאין היום שאחרי בלי הרשות הפלסטינית" שנואת נפשו.
לכל השישה יש גישה למערכת הנתונים המרכזית של אמ"ן, בריכת המידע המסווגת ביותר של מדינת ישראל, שם הם נתקלים עם הזמן בידיעות שלדעתם מתקפות את החשדות שלהם נגד ראש הממשלה.
הם החליטו לעשות מעשה ופנו עם הידיעות הללו ליאיר גולן וגורמים אחרים באופוזיציה. אחת מהן, שבכירים בחמאס אמרו בשיח פנימי שהיעד שלהם הוא להגיע לעסקה, ניסו לפרסם בארץ. כשהצנזורה פסלה, הם מדליפים ל"וושינגטון פוסט".
ידיעה אחת עיצבנה אותם במיוחד והם מעבירים אותה מאחד לשני. בידיעה המסווגת תיעוד פגישה של ראש הממשלה נתניהו בחצי השני של 2024 עם גורם בכיר מאוד במדינה מזרח אירופית, הנמצאת תחת שלטון ימין קיצוני. נתניהו גילה בפגישה שאין לו שום כוונה להגיע לסיום המלחמה בקרוב, גם אם יתמלאו כל התנאים של ישראל כי כחלק מעסקה כזו תצטרך להסכים לאיזשהו הסכם זמני, הסדר ביניים, עם הפלסטינים. ואת זה, לא משנה כמה זמן המלחמה תימשך, הוא לא מוכן בשום אופן.
אחד מהקצינים מתפוצץ מכעס ושולח לחברים האחרים. אחד מהם אומר "פאק, זה פורסם בתקשורת?" הקצין אומר לו שלא ושואל: "אתה רוצה להדליף?" והנגד אומר: "המניאק מכר אותנו. המניאק מכר אותנו. אני אישית מדליף את זה היום לאחד מהעיתונאים הביקורתיים על הממשלה".
כיצד הייתה מכונת הרעל מגיבה אם התרחשות כזו הייתה נחשפת? כמה משדרים מיוחדים היו נערכים בערוץ 14 כדי לסקר את האירוע? "מרד של הדייפ-סטייט", הם היו אומרים. "אין ספק שהיועצת המשפטית לממשלה מעורבת".
"מוגלה" היה מכנה אותם ברדוגו, כפי שקרא בשעתו לטייסים. אילה חסון הייתה פותחת אולפן. אלמוג כהן היה מגלה שהמרגל מהדרום הוא החבר השביעי ב"כנופיית המרד". נתניהו היה מכנס מסיבת עיתונאים מיוחדת, אומר שנחשף הקשר מתוך הצבא להפיל ראש ממשלה מכהן מהימין.
שילוב קטלני
האירועים הללו לא התרחשו, אבל דומים להם כן התרחשו. רק שעושי דברו, שופרותיו ומכונת התעמולה של נתניהו לא הגיבו כך. למעשה, הם הגיבו הפוך - להצדיק את הפעולות שביצעו פלדשטיין ורוזנפלד, המקור שלו באמ"ן. סביר להניח שגם את הסקופ הדרמטי של עמיתי נטעאל בנדל הם ינסו בקרוב למתג באופן שישרת אותם.
אבל מארזי התעמולה וההשפעה לא צריכים להסיט את המבט ממה שהידיעה חושפת שמתרחש כאן - מסמך סודי ביותר ובו תיעוד פגישה של איש ציבור ישראלי וגורם זר מועבר בין קצין ביחידת ההשפעה החשאית (והשנוייה במחלוקת) לנגד במחלקת ביטחון מידע. השיחה נסובה, בין השאר, על נושאים שנמצאים בלב המחלוקת הפוליטית בישראל ואיש הציבור הביע שוב את העמדות שלו, כפי שהוא עושה בפומבי. אבל בעיני אנשי הקבוצה בעלי הדעות הימניות, האמירות הללו לא מצאו חן.
הקצין המשרת ביחידת ההשפעה והנגד רוזנפלד משתמשים במערכת המסווגת ביותר בצה"ל כדי לקלל את אותו איש ציבור במילים חריפות ש”המאנייק מכר אותנו, הבן זונה” ומתכננים להדליף לאחד מאנשי התקשורת המזוהים ביותר עם נתניהו. כשהקצין והנגד רוזנפלד נעצרו הם אמרו לחוקרי השב"כ והמשטרה שזה סתם היה בצחוקים, שהם לא התכוונו להדליף לברדוגו או לאילה חסון.
אלא שזה ממש לא הרושם שהתקבל מהשיחה הכתובה ביניהם. וזה בטח לא הרושם שהתקבל לגבי המקרים האחרים בתוך אותה קבוצה. בדיוק באותו ציר החלה פרשת ה"בילד" - הקצין שולח את המסמך לרוזנפלד, וזה מדליף אותו הלאה, בואכה הפרסום ב"בילד". רוזנפלד יטען לימים כי גילה שמסתירים חומרים מנתניהו ופנה לפלדשטיין רק כי רצה שהחומרים יועברו לידי ראש הממשלה. זו טענה מוזרה, משום שרוזנפלד העביר לפלדשטיין את המסמך כבר ביום שבו הוא קיבל את המסמך לראשונה מהקצין. הוא מודה לימים כי לא חשב שמישהו יסתיר את החומר מנתניהו, אלא שחשב שההליך הצבאי מסורבל מדי והודה כי כלל לא ניסה למצות את המסלול הרגיל (והחוקי).
מדובר על קבוצה של נגדים וקצינים במילואים התומכים בממשלה ובעומד בראשה ומסחררים ביניהם, במערכת התקשורת המסווגת של אמ"ן, מידע כמוס שהגיע אליהם אגב השירות במילואים והאמון שצה"ל נותן בהם מהמקורות הכי רגישים של המודיעין הישראלי
ואלו רק שתי דוגמאות. מדובר על קבוצה של נגדים וקצינים במילואים התומכים בממשלה ובעומד בראשה ומסחררים ביניהם, במערכת התקשורת המסווגת של אמ"ן, מידע כמוס שהגיע אליהם אגב השירות במילואים והאמון שצה"ל נותן בהם מהמקורות הכי רגישים של המודיעין הישראלי.
ואז הם, כמה מהם לפחות, מחליטים שהם רוצים גם להשפיע, שילוב קטלני בין דעות פוליטיות ונגישות למידע מסווג שיש למתי מעט עם תחושת הכח המשכרת שהיא מעניקה לפעמים, בעיקר במקום בו מדובר באנשים שלא ראויים לאמון מהסוג הזה, ומערכות חוק ונורמות שאינן מרתיעות דיין.
תחושת עליונות
כמו בסרט בנטפליקס על "מחתרת השישה", שמחליטים לקחת את הנשק והחוק לידיים ולהילחם ברעים, גם הקבוצה באמ"ן מרגישה שהיא צריכה לעשות מעשה. אבל החיים זה לא סרט, אמ"ן זה לא נטפליקס, ולקבוצה אין את הידע, המנדט, או ההרשאה החוקית להחליט מה מותר ומה אסור, ואיזה מידע פוליטי ידליפו לברדוגו או חסון.
וכך, בתחושת העליונות של חלק מהם, כאילו הם שמושכים בחוטים מאחורי הקלעים ("הייתי באופוריה מטורפת", אמר רוזנפלד כשתיאר את תחושותיו אחרי הפרסום ב"בילד"), הם גם מסכנים את ביטחון המדינה, וגם את האמון שיש לצה"ל באנשי המילואים שלו, ושיש לציבור בצה"ל.
וכך, כשכל קהילת המודיעין לא מקבלת את דעתם כי מדינה כלשהי מהווה סכנה, בעוד שכלל המומחים בטוחים כי מדובר באינטרס אסטרטגי, “מחתרת השישה” מחליטה שזה בעצם לא ככה ומשפריצה לכל עבר מסמך שכתבו בעניין וכולל מודיעין רגיש ביותר, צעד שהגלים שהוא מעורר מתפרשים אצל אותה מדינה שישראל נזקקת מאוד לסיוע שלה כניסיון להחמיץ את היחסים לכל הפחות.
הפרשיות שלא נחקרו
המסקנה הראשונה, שכמו שכתבנו כאן שוב שוב בחודשים האחרונים - פרשיות ה"בילד" וקטארגייט מאכלסות בתוכן עוד שורה של תתי-פרשיות המעלות חשדות חמורים ביותר למעשים פליליים, לרבות עבירות ביטחוניות קשות. הפרשיות הללו לא נחקרו בגלל שגורמי החקירה והאכיפה, מהשב"כ, דרך המשטרה וכלה בפרקליטות, נרתעו מלחקור אותן מחשש מהמלחמה שתוחרף נגדם אם יתברר שהחקירות מגיעות לראש הממשלה עצמו.
המסקנה השנייה היא שרמת התעוזה לפעול בניגוד לחוקים ומחוץ לקווים עולה. רק במדינה ההולכת ומתפרקת מגורמי האכיפה שלה, ומהיראה מהם, ירשו לעצמם אנשים בקודש הקודשים של המודיעין הישראלי אפילו להעלות על דעתם להעביר זה לזה מסמך שאינו קשור במשימה שלהם, מסמך פוליטי מובהק, וישקלו להדליף אותו לתקשורת כדי להשיג מטרות פוליטיות. "במדינה שבה ראש השב"כ לא מגיב, אפילו לא במילים, על ההפרה הבוטה של אביו את צו איסור הפרסום בפרשייה הביטחונית", אומר גורם במערכות האכיפה, "כל אחד יכול להרגיש שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה".
ההשחתה הערכית והמוסרית והחוקית כה גדולה וההידרדרות כה עמוקה וחדה עד שדברים שהיו מביאים לסערה אדירה לפני אפילו חמש שנים, בקושי מעוררים תשומת לב
המסקנה השלישית היא שההשחתה הערכית והמוסרית והחוקית כה גדולה וההידרדרות כה עמוקה וחדה עד שדברים שהיו מביאים לסערה אדירה לפני אפילו חמש שנים, בקושי מעוררים תשומת לב. וכך, שני זוטרים במילואים מרשים לעצמם להגיד על איש ציבור שהוא "בן זונה" בזמן מלחמה במערכת תקשורת צבאית רגישה ביותר. מאידך, מה נלין עליהם אם שרה בממשלה מפרגנת לחבורת בריונים שהטרידו קשיש ניצול שואה, שבמקרה גם היה נשיא בית המשפט העליון של ישראל והמשפטן הישראלי הידוע והמוערך בעולם. או כשראש הסגל של ראש הממשלה במהלך אותה מלחמה אומר על אחד מהאירועים הקשים ביותר מאז 7 באוקטובר - רצח החטופים במנהרה - כי הוא "יטלטל את הביצים של גלנט"?
שר לשעבר ששירת בממשלות מנחם בגין אמר אמש, כי "אם היה נודע לבגין שמישהו בלשכה שלו אמר על שר הביטחון של מדינת ישראל דברים כאלה, האיש לא היה עובד שם אפילו שנייה נוספת. פה, היום, נתניהו לא אמר על כך מילה אבל ידע להגיד במילים חריפות ביותר שהכל עלילה על כך שאותו ראש סגל נחשד בשיבוש הליכי חקירה".
