הפעלת מעבר רפיח ותחילת פעילות ממשלת הטכנוקרטים ברצועה מהווים בבואה עגומה לתוצאות ההתנהלות הישראלית, ובעיקר למחיר ההתעקשות שלא לפתח אסטרטגיה מפוכחת מראשית המלחמה, ובמקום זאת לדבוק בהפעלת כוח טבולה בפנטזיות. העולם - ובראשו האמריקנים - הבינו את הבעיה לאחר התקיפה הכושלת בקטאר, דבר שגרר אכיפת סיום המלחמה ונטילת ההובלה של עיצוב היום שאחרי בעזה. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הכריז על סיום הלחימה ובהמשך על המעבר לשלב ב' של ההסכם בלי שחמאס מתפרק מנשקו, תנאי שבכל פעם, כמו כעת, נטען שיהווה קו אדום.
משלחת האיחוד האירופי במעבר רפיח, הבוקר
בעיית היסוד של ישראל היא חוסר יכולת או רצון של מקבלי ההחלטות להסביר בכנות (בפרט לציבור) שהתפתח פער כפול ברצועת עזה: ראשית בין יעדי המלחמה שנקבעו למציאות בשטח, ובמוקדה העובדה שחמאס נותר הגורם הדומיננטי ברצועה, משקם את כוחו וחותר לפעול תחת ממשלת הטכנוקרטים לפי דגם חיזבאללה; ושנית - בין אמונת ישראל שתוכל לשוב ללחימה בכל זמן, ואולי אף לכבוש את כל עזה (ויש אף המפנטזים על התיישבות ופינוי מרצון של העזתים), לעמדת טראמפ שלא נלהב כרגע משיבה למלחמה ומאיץ חלופה שמפחיתה בהדרגה את סבירות חידוש העימות.
מול המצב הסבוך שנוצר מכריזים מנהיגי ישראל בהתמדה שאין פערים ואין כישלונות. יש פה ושם עניינים, טוענים מקבלי ההחלטות או מי שמהדהד את עמדותיהם, אבל בגדול הכל מתנהל מצוין ולפי התוכנית. וכך, אין הקרנת אי-נוחות נוכח הקמת מפקדת ה-CMCC בקריית גת שמשקפת את צמצום מרחב הפעולה בעזה תוך בינאום חסר תקדים של הסכסוך, ומקודם מאמץ הרגעה אינטנסיבי כלפי אתגרים שצצים, כמו אפשרות לנוכחות טורקית וקטארית עתידית בעזה, התחזקות חמאס, או פערים בתחומי האבטחה שמלווים בהברחות מדאיגות, כמו אלה שנחשפו באחרונה.
פתיחת רפיח היא יריית פתיחה בסדרת אתגרים שישראל תפגוש בקרוב. ממשלת הטכנוקרטים כבר נושאת עיניה לתחנות הבאות: קידום מהלכי שיקום; הכנסת כוחות פלסטיניים וזרים לרצועה; וייתכן שגם לחץ על ישראל לסגת מהקו הצהוב. הפעלת רפיח בלי שחמאס נתבע להתפרק מנשקו צריכה להדליק נורת אזהרה לישראל כי ייתכן וגם יתר השלבים לא בהכרח ילוו ב"פתיחת שערי הגיהינום", כפי שמבטיח טראמפ מפעם לפעם.
בין לבין, עצם נוכחותה של ממשלת הטכנוקרטים ברצועה עלולה להשית אילוצים על ישראל בכל הנוגע לפעילותה הצבאית, במיוחד לחץ מצד גורמים בינלאומיים שתאפשר לאותה ממשלה לממש את התקווה להשלטת סדר בעזה ולמיגור חמאס. מתקפות רחבות נגד יעדי חמאס כפי שהתרחשו אמש עלולות להיות קשות יותר למימוש, כאשר בשטח הפלסטיני יפעלו גם כוחות שיוגדרו "חיוביים" על-ידי העולם.
בישראל ממשיכים להסביר בביטחון שפירוק חמאס מנשק ופירוז עזה במתווה הנוכחי לא ניתנים למימוש, ולפיכך ברור שיתאפשר לחזור ללחימה עצימה. עם זאת, נדרש להיות מוטרדים משני דברים. ראשית שלעת עתה אין שום מנגנון שמוגדר כי יהיה אחראי על פירוק חמאס מנשק; ושנית - העובדה שבעוד ישראל תובעת פירוק מלא, מנסות המתווכות לקדם נוסחת פשרה של פירוק מנשק כבד. ייתכן כי הארגון יסכים לנוסחה כזו, ואין שום ביטחון שלא תתקבל על ידי הנשיא האמריקני, השואף להציג תמונות ניצחון גם בניגוד לאינטרסים של ישראל. בהתחשב בקשר החם שבין טראמפ לנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן ולקטארים, מומלץ שלא להקל ראש בתרחיש שכזה.
וכך, בעוד גוברים הספקות סביב החזרה ללחימה, ישראל נתבעת למעשה לקבל את ממשלת הטכנוקרטים, שסביר כי תהיה ישות חלשה שלא תצליח לשנות את המציאות ברצועה אולם מתקבלת על ידי יתר העולם. אפשר כמובן להחליט על חידוש המלחמה, אבל אם הדבר יתרחש בניגוד לדעת טראמפ, סביר להניח כי מדובר במתכון לאסון. המשך גישה סרבנית ונטולת אסטרטגיה מבטיח כרסום בהשפעת ישראל בעזה וסביר כי היא תידרש לבלוע עוד צפרדעים.
ד"ר מיכאל מילשטייןצילום: יח"צבשלב הנוכחי נדרש כנראה לקבל את הסדר המתהווה בעזה כרע במיעוטו, אך במקום להמשיך לדבוק בפנטזיות ובסרבנות, להתמקד במימוש שלושה אינטרסים חיוניים: שימור חופש פעולה ביטחוני כמו בלבנון; הקפדה שלא תהיה שליטה פלסטינית במרחב פילדלפי, ובפרט במעבר רפיח; ויכולת להטיל וטו על פריסת כוחות זרים עוינים בעזה. על הדרך מומלץ שישראל תציג מה בעצם החזון שלה למעט כיבוש עזה ושהייה לא מוגבלת באזור, והמשך קידום מיזמים כושלים שגבו מחיר כבד, כמו קרן הסיוע האמריקנית לעזה (GHF) וטיפוח המיליציות.
ישראל רווית המבסוטיזם, המתקשה להודות בפערים החריפים בין מה שהובטח למה שקיים בפועל וסולדת באובססיביות מתחקירים, מבטיחה בהתנהלותה הנוכחית כי השאלה הנוקבת שהוצגה לא תקבל מענה, כישלונות העבר ישוחזרו, קונספציות חדשות ייבראו, ותיסלל הדרך לעוד מחדלים.
הכותב הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 01.02.26
