במשך כשנתיים תקף מינית רב-סמל בכיר ערן ישראלי את סגן ש', ששירתה תחת פיקודו כנגדת חימוש. בשנת 2018, לאחר שהתפרצה אצלה פוסט-טראומה, היא החליטה להגיש נגדו תלונה במשטרה. רס"ב ישראלי הואשם בעבירות של אונס, מעשים מגונים בכוח, מעשי סדום, ומעשים מגונים בכפייה. הוא הורשע ב-15 סעיפי אישום ובחודש נובמבר האחרון שוחרר לאחר שריצה שבע שנות מאסר.
מאז, ולאורך כעשור, מתמודדת ש' עם ההשלכות החמורות של ההתעלמות שעברה. בשנת 2020 הוכרה ש' על-ידי משרד הביטחון כפוסט-טראומטית ונפסקו לה 40% נכות. מאז, מתארת ש' הידרדרות במצבה שכללה אשפוזים פסיכיאטריים, טיפול בנזעי חשמל, נזקי זיכרון וקוגניציה, ואף ניסיונות אובדניים. בעקבות אלו, ביקשה ש' שיכירו בהחמרת מצבה, והבקשה נידונה בוועדה רפואית של אגף השיקום - אלא שזו דחתה את הבקשה בטיעונים שעוסקים בקשר הזוגי שלה.
בין הנימוקים להחלטת הוועדה, מופיע גם הטיעון המקומם שלפיו "אין הימנעות מקשר זוגי וקיום יחסי מין, שהינם סימפטומים בסיסיים ל-PTSD על רקע פגיעה מינית". ש', המיוצגת על ידי עו"ד אלה הראל, הגישה ערעור על החלטת הוועדה, שיעלה לדיון מחר (שלישי).
"לא רוצה לצאת מהבית"
"חלק מההחלטה לא להתלונן באותו הזמן היה כי רציתי להמשיך בצבא. הבריחה האולטימטיבית הייתה לצאת לקורס קצינים", אומרת ש' על ניסיון ההתחמקות שלה מהמפקד שהתעלל בה מינית בשנים 2016-2014.
באשפוז הפסיכיאטרי הראשון שלה, כשש' עדיין שירתה בקבע, היא הגישה את התלונה. "לא דיברתי על זה לפני עם אף אחד. פתאום הבנתי שהוא יכול לפגוע בעוד אנשים ורציתי למנוע את זה. בנוסף, אם זה כבר קרה למישהי, רציתי שהיא לא תשמור את זה בבטן", היא אומרת.
על המאבק לחשיפת ההתעללות הקשה שעברה, אומרת ש': "זה תהליך ממש לא קל, בלשון המעטה. המשפט, העדויות, להיכנס לזה שוב. בסוף, התוצאה לא עזרה לי אחורה, אבל היא כן יכולה להרתיע. אבל הנה, עכשיו הוא השתחרר, יכול לעשות מה שהוא רוצה. זה גורם לי להרגיש רע מאוד ואני לא רוצה לצאת מהבית שלי".
על מצבה לאורך השנים היא אומרת כי "לא כל כך ישנתי בלילות, יש לי כל הזמן סיוטים ופלאשבקים. אני פוחדת לצאת מהבית. כשמדברים איתי אני לפעמים לא יודעת לענות לשאלות בסיסיות, ושוכחת דברים שאני מתכננת לעשות. בתקופה הזו לא רציתי להמשיך לחיות".
החל מ-2019, כששוחררה מצה"ל עקב מצבה, היא לא הצליחה לחזור למעגל העבודה. לצד ההתמודדות המורכבת עם האתגרים הללו, הצליחה ש' לפנות לאגף השיקום שיכיר בהידרדרות במצבה. אלא שכאמור, הוועדה הרפואית דחתה את בקשתה. חלק מהטיעונים שעלו בה התייחסו לסטטוס הזוגי של ש', שנישאה ב-2024 לבן זוגה ולפני תשעה חודשים נולד להם בן. "מה שרשמו שם לא הגיוני בשום צורה", אומרת ש'.
היא זועמת על כך שהוועדה נימקה את החלטתה בניסיונותיה להשתקם ולהקים משפחה. "לא יכול להיות שאני אנסה איכשהו להתקדם בחיים?" היא שואלת בכעס, "במקום לנסות ולדרבן את זה שאני כן מנסה, שאני איכשהו עוברת את היום-יום שלי לא רק בלשכב במיטה, אלא בלעשות משהו, למרות שזה לא עוזר יותר מדי למצב הנפשי שלי, מענישים אותי על זה".
לדברי הפסיכיאטר ד"ר דותן בראון, "אין כל סתירה פסיכיאטרית בין פגיעה מינית ממושכת לבין נישואים וקיום יחסי אישות לאחר מכן. קורבנות אונס עשויות לקיים זוגיות ומיניות כחלק ממנגנוני הסתגלות לטראומה, חיפוש אחר ביטחון, שייכות ושליטה, ולעיתים תוך ניתוק רגשי או מצוקה פנימית שאינה גלויה. לפיכך, נישואים וקיום יחסי אישות אינם שוללים טראומה מינית קודמת ואינם מהווים מדד קליני לאי-אמינות או להיעדר פגיעה".
"משפט מנותק מהמציאות"
לקראת הדיון מחר בערעור שהוגש לוועדה, ש' מקווה ש"קודם כל, שלא יגידו את המשפטים המזעזעים והפוגעניים שאמרו, שרק גרמו לי ליותר הידרדרות. אני מקווה שהוועדה תבחן את הצד המקצועי ולא את הפרשנות השגויה שלהם".
עו"ד אלה הראלצילום: נדב כהן יונתןעו"ד הראל מוסיפה כי "למרות שיש מסמכים רפואיים רבים על חומרת המצב, בחרה הוועדה הרפואית של מחוז חיפה באגף השיקום, להתמקד בכך שש' התחתנה והרתה. הכי תמוה היה שהוועדה הרפואית סברה שבגלל שש' נישאה והרתה, הרי שסברה שזה אומר שהיא לא נמנעת מקשר זוגי ומיחסי מין ולכן זה לא מסתדר להם עם היותה נפגעת עבירות מין.
"זהו משפט מנותק לחלוטין מהמציאות ומראה שהוועדה הגיעה עם דעה קדומה שמנעה ממנה לבחון את המצב לאשורו, תוך שהיא מנכסת לעצמה סמכויות של גורם חוקר ומפספסת את תפקידה כגורם שתפקידו לאפשר לנכי צה"ל לקבל את דרגת הנכות שמגיעה להם", אומרת.
ממשרד הביטחון נמסר: "אגף השיקום מלווה את ש' ברגישות משנת 2020 בשל התמודדותה עם פוסט-טראומה. ערעור בבקשתה להכרה בהחמרת מצבה נבחן בימים אלו בוועדת עררים. יודגש כי רופאי הוועדות הרפואיות הם דרג שיפוטי עצמאי ולאגף השיקום אין יכולת להנחות או להשפיע על החלטותיהם. נמשיך לסייע לה וללוותה".
