"בימים אלה אנו עדים למסע צייד לא חוקי ומכוון שמטרתו אחת - הפלת ממשלת הימין על ידי הדיפ סטייט הישראלי ועושי דבריו בפרקליטות, במשרד היועמ"ש ובמשטרה". זו הייתה הודעת הליכוד, במסגרת הקמפיין הבלתי נגמר להפנות אצבע מאשימה לכל גורם אפשרי. וזה נמשך: לפי הליכוד, מדובר ב"מסע ציד שמטרתו הפלת ממשלת הימין על ידי הדיפ סטייט", ומטרת החקירות, לפי ההודעה, היא "יצירת טבעת חנק סביב האנשים הסובבים את ראש הממשלה".
לא כל טענות הליכוד הן טענות סרק. נכון, בישראל מכהן שר המשטרה הגרוע ביותר בתולדות המדינה. הרי בכל פעולה או הצהרה גורם האיש הזה נזק איום למדינה, גם בזירה הפנימית וגם בזירה הבינלאומית. אבל בדמוקרטיה הישראלית יש חוק. והחוק לא מאפשר להדיח שר רק משום שהוא נוקט במדיניות בריונית, ביזיונית, פוגענית ואנטי-ציונית. העילות בחוק להדחת שר הן מאוד ברורות. במדינה מתוקנת עבריין מורשע כמו בן גביר לא היה מגיע מלכתחילה לכהונת שר. אבל במדינה מתוקנת – כל עתירה להדחת שר, ללא עיגון בדין, הייתה נזרקת מכל המדרגות ולא עוברת לדיון רציני בהרכב מורחב של שופטים. מי שמכם?
כך גם בעניין הקמת ועדת חקירה ממלכתית. הסמכות היא של הממשלה. אין שום רמז, וגם לא שמץ של רמז, שהסמכות יכולה לעבור למועצת חכמים כלשהי, וגם לא למשאל עם. אכן, לפי כל סקר אפשרי רוב הציבור תומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. אבל ככל הידוע, אין שום הפניה בחוק לאופציה של "התחשבות בדעת הקהל". נכון, עמדת הממשלה היא בלתי סבירה. ואת עילת הסבירות, שבוטלה על ידי הכנסת, החזיר בג"ץ, ומשפטית היא שרירה וקיימת. אבל היא שנויה במחלוקת. ובכל מקרה, יש להפעיל אותה בזהירות ולהשתמש בה רק במקרים קיצוניים. ולכן, עצם הדיון בעתירה מכניס את בג"ץ למלכודת. אם יכפה בג"ץ על הממשלה הקמת ועדה ממלכתית – הממשלה לא תציית להחלטה. ואם יחליט בג"ץ לדחות את העתירה, זה יהיה ניצחון של ממשלת 7 באוקטובר. אז למה, לעזאזל, להיכנס למלכודת חוקתית שכל תוצאה שלה תהיה רעה לשלטון החוק ולמדינה?
אבל העובדה שלליכוד יש גם טענות נכונות כלפי האליטה המשפטית, לא מסתירה את העובדה שההודעה נגד ה"דיפ סטייט" היא עוד תעלול של התנערות מאחריות. וכי חקירת יועצים של ראש הממשלה שפועלים עבור מדינת אויב הם "מסע ציד"? הרי לא רק שנתניהו לא מתנער מהיועצים שלו, שביצעו פעולות שהן הדבר הקרוב ביותר לבגידה, תמורת בצע כסף, אלא שהוא מגונן עליהם. הוא לא שמע. הוא לא ראה. הוא לא ידע. הרי הם דיברו איתו רק על מזג האוויר ועל גידול חסה בירח. בשלטון לאומי-ימני היה מנהיג המדינה, שבאמת לא ידע מה עושים אנשי לשכתו, הקרובים אליו ביותר, מתפטר רק מהבושה, וקורא למצות את הדין עם אלה שהיו יועציו. אבל לא נתניהו. הוא שולח את הליכוד לחרטט את הציבור עם "מסע ציד".
יש הרבה חקירות נגד בכירי ליכוד, וביניהם שרי ממשלה. מה בדיוק רוצה הליכוד? לסגור את החקירות? זה כבר קורה
יש הרבה חקירות נגד בכירי ליכוד, וביניהם שרי ממשלה. מה בדיוק רוצה הליכוד? לסגור את החקירות? זה כבר קורה. אצל מירי רגב התיק נסגר, בנסיבות תמוהות משהו, בלי שנקראה להעיד. זה דיפ סטייט? חקירות התנהלו, או עדיין מתנהלות, נגד אלי כהן, מאי גולן, חנוך מיליביצקי, דוד ביטן, אלי פלדשטיין, צחי ברוורמן, יונתן אוריך, ישראל איינהורן, וייתכן ששכחתי מישהו. זה באמת יותר מדיי. אבל מי אשם? האם חקירה כלשהי מכל אלה שהוזכרו היא חקירת סרק "כדי להפיל את ממשלת הימין"? הרי מי שיצר "טבעת חנק סביב האנשים הסובבים את ראש הממשלה" היא לא גלי בהרב-מיארה. היא לא מינתה את פלדשטיין ולא את אוריך ולא את ברוורמן. היא לא תיווכה בין היועצים לבין קטאר. הרי הקטארים, או מי מטעמם, פנו לעוד גורמים שעוסקים ביחסי ציבור ובייעוץ אסטרטגי. ודווקא אלה שעובדים בלשכת ראש הממשלה, בעיצומה של מלחמה, התפתו לכסף הקל שמגיע ממדינה שמימנה את החמאס ואת הקמפיינים הארסיים נגד ישראל. אז הפרקליטות אשמה?
ה"דיפ סטייט" האמיתי בישראל הוא זה שרומס את רוב הציבור. למשל, על ידי חוק ההשתמטות. או זה שמתנהל בחדרי חדרים, ומאפשר, בדרכים נכלוליות, העברת מיליארדים לצרכים פוליטיים. זה הגיע, לאחרונה, כדי העברת מיליארדים לחינוך החרדי ללא אישור ועדת הכספים. אבל דיפ סטייט. ועוד מיליארדים לפרויקט המאחזים של סמוטריץ'. כך שהבעיה של ישראל הפוכה מזו שהליכוד מתבכיין עליה. הבעיה היא מיעוט דורסני ששולט במדינה, בסדר העדיפויות, בתקציבים. זה הדיפ סטייט האמיתי. והוא אכן פוגע במדינה.
