גם למי שלא תומך במשל מספר ירמיהו על "אבות אכלו בוסר" וכו', שבו התפיסה היא שכל אדם אחראי למעשיו בלבד, קשה להישאר אדיש מהידיעה אתמול על כך שהפרקליטות הגישה כתב אישום נגד בצלאל זיני, אחיו של ראש השב"כ, בעבירות של סיוע לאויב בזמן מלחמה, איסור פעולה ברכוש למטרות טרור, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ולקיחת שוחד.
שיהיה ברור: אף אחד לא מאשים פה את ראש השב"כ דוד זיני במעשיו של אחיו, או בידיעה שלו על מעשי אחיו שמקורם כנראה בבצע כסף. מה עוד שלפי כתב האישום נטען שהנאשמים (בצלאל וחבריו – אחד מהם פקוד שלו בצוות מפעילי כלים הנדסיים) ידעו שהסחורה המוברחת המעורבת עשויה להגיע לגורמי טרור ובהם חמאס.
גם לא ניכנס לקלישאה מה היה קורה אם הנאשם לא היה אחיו של זיני, יקירם ומקורבם של בני משפחת נתניהו, אלא אח של רונן בר. או של הרצי הלוי. כולם מבינים איזו אש היתה ניצתת בערוצים הרלוונטיים. יש פה שאלה יותר מעניינת, ואולי אפילו דורשת תשובה: הרי ועדת גרוניס, שעל דעת הכל היא הפורום הרלוונטי והאפקטיבי לעניין בחירת זיני לראש השב"כ, הזהירה את המועמד שבמצב שבו הוא נמצא בניגוד עניינים עם מישהו מבני משפחתו – הוא צריך לפסול את עצמו מלדון בעניינו, או במקרה קיצוני להתפטר.
1 צפייה בגלריה
דוד זיני
דוד זיני
דוד זיני
(צילום: אוליבייה פיטוסי)
בשנים הרבות שבהן אני מסקרת את המערכת הזאת ראיתי לא מעט חוות דעת. באף אחת מהן לא זכורה לי אמירה שנראית כל-כך מוזרה כמו זו, שמזהירה את המועמד מפני מעשים של בני משפחתו. למה מצאה ועדת גרוניס טעם להזהיר את המועמד הספציפי הזה מפני המובן מאליו? הרי הכלל שלפיו אם בן משפחה מסתבך, הוא אינו יכול לטפל בכך – מובן מאליו. לכן, איך לומר? זו הערה מוזרה להזהיר בה מועמד. הרי זה נכון גם לגבי פקודים, חברים, האיש מבית הקפה השכונתי. חברי הוועדה לא הביאו קטלוג של כל אלה שזיני מכיר ושעשוי להיגרם לו ניגוד עניינים בעטיים. הם התמקדו בבני המשפחה. אפשר להניח שהתשובה נמצאת בחומרים שהיו על שולחנם של חברי הוועדה, שגרמו להם לדאגה.
בכל מינוי יש פשרה בין המעלות של אותו אדם לבין מגרעותיו. לפעמים מועמד שמעלותיו בולטות, נבחן ביתר סלחנות במגרעותיו. במקרה הזה, יש לומר, תועלתו של המועמד לא הייתה כל-כך מרשימה. אולי טעתה הוועדה בכך שלא נתנה משקל רב יותר לסיכון הטמון בבני משפחתו, ואז היה נחסך מאיתנו המצב שבו שני אחים, אחד חשוד בסיוע לאויב בזמן מלחמה, בעוד שהאח השני ממונה על הארגון שתפקידו להילחם באויב.
ולא פחות מטרידים הם דברי האח השלישי, שמואל, שבמסדרונות בית משפט השלום באשקלון אמר בסרקזם למצלמות, שכולם יכולים להבין שזו עלילה על האח בצלאל, כדי להגיע אל דוד: "אתם יודעים את מי הם מחפשים, עם ישראל מספיק חכם כדי להבין"
ולא פחות מטרידים הם דברי האח השלישי, שמואל, שבמסדרונות בית משפט השלום באשקלון אמר בסרקזם למצלמות, שכולם יכולים להבין שזו עלילה על האח בצלאל, כדי להגיע אל דוד: "אתם יודעים את מי הם מחפשים, עם ישראל מספיק חכם כדי להבין".
נדמה לי שמשפחה שעסוקה במחשבות מהסוג הזה, ושבה אחד מבניה כופר ביושרה, בהגינות ובמקצועיות של גופי החקירה והמשפט – מעוררת שאלה אם מישהו מבניה בכלל ראוי לעמוד בראש ארגון שהחוק הוא נשמת אפו.
ועוד לא אמרנו מילה על האבא, הרב יוסף זיני, שטען אתמול שהחקירה נגד בנו, בצלאל, נעשתה כדי לפגוע בבנו דוד. מין משפחה שכזאת.
× × ×
הרחבת הרכב השופטים שידון בעתירות הדורשות לפטר את השר לביטחון לאומי, מעידה על כך שבית המשפט העליון מתייחס ברצינות לתיק הזה. זה כשלעצמו צריך להטריד את בן גביר. אבל בואו לא נעצור את הנשימה. ההרכב שהתרחב מחמישה לתשעה שופטים הוא ברובו שמרני, ולכאורה מבחינת החוק היבש, קשה לתאר מצב שבו תתקבל החלטה להדיח שר.
אם תהיה החלטה כזאת אפשר יהיה לומר שלראשונה יתממש הסיוט של התנגשות רשויות: נתניהו יסרב לפטר את בן גביר. כדי לפטר שר, ראש הממשלה צריך להוציא מכתב פיטורים. קשה לראות אותו עושה את זה. ואז תעלה השאלה איך תנהג המשטרה עם השר העומד בראשה, שבג"ץ הורה לפטר אותו.
אפשר לנשום. כאמור, זה כנראה לא יקרה. קשה להאמין שבג"ץ יילך עם זה, כי אם הוא יילך עם הראש בקיר – הוא יפגוש קיר. מכל מקום, זה ייקח זמן. השאלה כאן, כמו בהרבה מקרים אחרים, היא מה יקרה קודם: הדיון בפיטורי בן גביר, או בחירות.
לפני בחירות, יש שני חוקים שיכולים לשנות הכל: חוק התקציב וחוק הגיוס. ברור שאין לקואליציה רוב לחוק ההשתמטות, או שהרוב הזה נע על חודו של קול
ולפני בחירות, יש שני חוקים שיכולים לשנות הכל: חוק התקציב וחוק הגיוס. ברור שאין לקואליציה רוב לחוק ההשתמטות, או שהרוב הזה נע על חודו של קול. הרוב כפי שנראה עכשיו הוא 61 נגד 59. יש כבר שבעה מהקואליציה נגד: שלושה מאגודת ישראל, והח"כים אדלשטיין, השכל, סופר ואילוז. מספיק שח"כ אחד נוסף יתנגד - וזה נגמר.
ויש פה עוד מוקש. קוראים לו אבי מעוז. חבר כנסת. פורמלית הוא באופוזיציה. אם יצביע נגד החוק – זה מספיק כדי שהחוק לא יעבור. אם יימנע – צריך עוד נמנע אחד.
מה היה נתניהו עושה במקרה שהוא היה במצבם של ראשי האופוזיציה? תשאלו את סילמן. את שיקלי. תשאלו כל אחד אחר. אין מי שלא יודע שהוא לא היה יושב בשקט עד שהיה מוצא את הח"כ הבודד שיעבור אליו. בכל מחיר.
עכשיו זה המבחן של ראשי האופוזיציה, בראשם בנט. לבנט יש הרבה מקומות על הנייר לחלק. יש לו מוטיבציה גדולה לפזר את הכנסת וללכת לבחירות, וזו הרי האג'נדה שלו – לסכל את חוק ההשתמטות. בנט צריך עכשיו להתמקד רק בדבר אחד: לא להתנצח עם שותפיו בגוש, לא להתגושש עם נתניהו, ולא להגן או להתנער מיאיר גולן. הוא צריך בכל דרך אפשרית לגייס ח"כ משורות הקואליציה כדי שיצביע נגד חוק הגיוס, או שניים שיסכימו להימנע.
והנה לך, בנט, קורס ללוחמה בטרור.