אחרי שנים של ביקורת על מדדים טכניים, משחקי מספרים ופער בין הציון הרשמי לבין מה שהנוסעים חווים בפועל, הרשות לתחבורה ציבורית עדכנה את החברות המפעילות במודל החדש שהן ידורגו לפיו. הקריטריונים החדשים ינסו להזיז את הפוקוס למה שחשוב - השירות ללקוח.
דירוג מפעילי התחבורה הציבורית הוא כלי מרכזי של משרד התחבורה לפיקוח ובקרה על חברות האוטובוסים. הציון מחושב אחת לחציון על בסיס נתוני ביצוע, בקרה וסקרי שביעות רצון, ומפורסם לציבור באתרי המשרד והרשות הארצית לתחבורה ציבורית. מעבר להיותו כלי רגולטורי שמשפיע על תמריצים וקנסות, הדירוג משמש גם כמדד תדמיתי: הוא משקף לציבור כיצד כל חברה מתפקדת בשטח, ומשפיע על האמון של נוסעים ברמת השירות שהיא מספקת.
על פניו זה נשמע מבטיח, אלא שעד היום ציון המפעיל התבסס על שורה ארוכה של קריטריונים, שחלקם לא שיקפו באמת את חוויית הנסיעה. אחד הבולטים שבהם היה "אי-ביצוע ברמת קו". במקום למדוד אם נסיעות בוצעו לאורך המסלול כפי שתוכנן, השיטה סימנה "קווים חריגים" כאלה ששיעור אי-הביצוע בהם עבר רף מסוים, ואז ספרה כמה קווים כאלה יש למפעיל.
עם זאת, בפועל נוצר תמריץ בעייתי: לא בהכרח לשפר את הביצוע היומיומי, אלא לטפל במדד עצמו, למשל להוריד קו מתחת לרף כדי להיראות טוב יותר בטבלה. לצד זה נכללו בציון גם רכיבים מנהליים כמו "פרטי יצירת קשר" ו"תשלום על נסיעה". אלה סעיפים חשובים בניהול מערכת, אך הם לא עונים על השאלות שהכי מעניינות את הנוסעים, שהן אם האוטובוס הגיע בזמן, עצר בתחנה והשלים את הנסיעה עד הסוף.
"בלי מדידה שמכוונת לביצוע בשטח ובלי תגמול שמחובר ישירות לאיסוף נוסעים ולהשלמת נסיעות, אין לחברות סיבה עסקית מספקת להשקיע בנו לאורך זמן. עדכון מודל ציון המפעילים נועד לתקן בדיוק את זה - ליישר את האינטרס של החברה עם מה שהנוסע צריך בפועל, כך שהציון יושפע מאם נסיעה יצאה והגיעה ליעד, ואם הקו עובר בכל התחנות כפי שתוכנן ולא רק 'על הנייר'", מסבירה יעל שכטר סיטמן, אחראית תחום תחבורה ציבורית בלובי 99.
במודל החדש לשנת 2026 נעשה ניסיון מוצהר לתקן את הכשל הזה. קריטריונים שלא תרמו ישירות לחוויית הנוסע הוסרו, ובמקומם נכנסו מדדים ישירים וברורים יותר. אחד המרכזיים שבהם הוא מדד "יציאה והגעה", שבודק לא רק שהנסיעה סומנה במערכת או יצאה מתחנת המוצא, אלא גם שהאוטובוס הגיע לתחנת הסיום. המשמעות היא צמצום מצבים של נסיעות שמתחילות אך לא מסתיימות, או מבוצעות באופן חלקי בלי שהדבר משתקף בציון.
במדד החדש הדרישה היא שהאוטובוס יעבור ב-90% מהתחנות לאורך המסלול, יבצע את הקו כפי שהוא מופיע בלו"ז, בלי דילוגים, קיצורי דרך או השארת נוסעים מאחור. זה שינוי שמכוון ישירות לחוויה היומיומית של הנוסעים, בעיקר באזורים שבהם התרגלו לכך שקו אמור להגיע, אך בפועל לא תמיד עוצר.
חידוש משמעותי נוסף הוא חיזוק הבקרה הגלויה בתחנות מוצא: אם הנהג עוצר צמוד למדרכה ומאפשר עלייה בטוחה, אם הוא עוצר בכלל כשנוסע ממתין בתחנה ואם האוטובוס נקי ומתוחזק ברמה בסיסית. מעבר לכך, לראשונה הוכנס לשיטה גם שקלול של "מורכבות האשכול", שנועד לשקף את המאמץ התפעולי הנדרש, לאזן את הציון וליצור תחרות אמיתית על איכות השירות גם באזורים מאתגרים.
שכטר סיטמן אומרת כי "המדדים החדשים, יחד עם בקרה פיזית בתחנות, הופכים את הציון לכלי שיוצר אחריות כלפי הנוסע ודוחף לשיפור השירות. כשחלק ניכר מההכנסה של החברות תלויה באיסוף נוסעים, התמריץ הכלכלי יופנה באופן ברור יותר לשיפור השירות. ובכל זאת, אי-אפשר להתעלם מהתנאים שמסביב. בלי העדפה אפקטיבית לאוטובוסים בכביש, נתיבים רציפים, אכיפה ותפעול שיוצרים קדימות אמיתית, האוטובוס ימשיך לעמוד בפקק כמו כולם".
במשרד התחבורה מקווים שהנוהל החדש יגרום לשיפור, אך מודעים לכך שרק מורגש, עקבי ומשמעותי באמינות, בזמינות וביחס לנוסעים יוביל לכך שיותר ישראלים יבחרו להשאיר את הרכב הפרטי בבית ולעבור לתחבורה ציבורית.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.02.26
