מדובר במחלה הולכת ונמשכת של הדמוקרטיות באשר הן. הן מתקשות להתמודד עם משטרים עריצים. בדיוק לפני חודש בוצע אחד ממעשי הטבח החמורים ביותר של המשטר האיראני באזרחיו שלו. ואחרי אינספור איומים על אותו משטר אימים, מעניק טראמפ לגיטימציה לשליחיו של חמינאי עם מפגש עמוס חיוכים. האיראנים שיצאו לרחובות, אלה שנותרו בחיים, מתבוננים ומתפלצים.
נוויל צ'מברליין התקבל בכבוד מלכים, כגיבור לאומי, כאשר חזר ללונדון לאחר ועידת מינכן, שבה ויתרו מדינות המערב על חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה. כוונותיו היו נהדרות, אמר על כך יריבו וינסטון צ'רצ'יל, הוא רק "נפל קורבן לרגשות הטובים ביותר שבלב האדם – אהבת השלום, הכמיהה לשלום והחתירה לשלום".
הבעיה היא שתמיד, או כמעט תמיד, הכמיהה לשלום ולפיוס מגיעה עם עיוורון. אבל כדאי לזכור שלמתנגדי המעורבות האמריקאית יש טענות טובות. מלחמת העולם החופשי בג'יהאד – נכשלה. זו מלחמה שהחלה בעקבות פיגועי התופת ב-2001, ומאז למעשה לא נפסקה. כל המדינות שהשתתפו במלחמה יצאו חבולות. את המחיר, בדרך כלל, משלמים אזרחים, גם אם רבים מהם תומכים בג'יהאד. כמיליון בני אדם נהרגו באופן ישיר, ועוד כ-3.5 מיליון באופן פחות ישיר. 38 מיליון בני אדם הפכו לפליטים. כך שההפחדות של מתנגדי המלחמה בנוגע למחיר - הן ממשיות. היינו בסרט הזה. אנחנו בתוכו כבר רבע מאה. וגלובלית, הג'יהאד היום חזק יותר ממה שהיה בזמן מתקפת 11/9. אז עוד מלחמה?
מה עושים עם המפלצת? ראשית, הפצצות נגד כל מוקדי השלטון והכוח הצבאי הן לא פלישה. הן אלטרנטיבה מתבקשת, גם אם איראן תממש, ככל שהיא תוכל, את האיום להגיב בעוצמה
העניין הוא שאנחנו לא ב-1938 וגם לא ב-2001. הלקח העיקרי כבר נלמד. פלישה לא נמצאת על הפרק. אבל פייסנות מובילה להתחזקות ציר הרשע. אז מה עושים עם המפלצת? ראשית, הפצצות נגד כל מוקדי השלטון והכוח הצבאי הן לא פלישה. הן אלטרנטיבה מתבקשת, גם אם איראן תממש, ככל שהיא תוכל, את האיום להגיב בעוצמה.
יש דרך נוספת להפלת המשטר
ב-2018 ביטל טראמפ את הסכם הגרעין. הסנקציות חזרו. ויסלחו לי כל מתנגדי הביטול - זה עבד. כבר בסוף 2019 הודה חסן רוחאני, שהיה אז נשיא איראן, שחידוש הסנקציות גרם לאיראן נזק כלכלי של 200 מיליארד דולר. עד סוף 2020 המצב הלך והחמיר, ומי שהיה אז שר החוץ, ג'וואד זריף, הודה שהנזק עומד על 250 מיליארד. ההכנסה לנפש ירדה ב-14% והאינפלציה עלתה מ-9.6% ל-40%. איראן הייתה על סף פשיטת רגל. היא נאלצה לקצץ 28% מתקציבי הביטחון. אלא שאז הגיע חבל הצלה. ב-19 בפברואר 2021, פחות מחודש לאחר כניסתו לבית הלבן, החליט ג'ו ביידן על חידוש השיחות עם איראן ועל צעד של רצון טוב – ביטול הסנקציות. איראן ניצלה מפשיטת רגל. השיחות לא הובילו להסכם גרעין חדש. הסנקציות לא חודשו. הפייסנות של ביידן הובילה להתחזקות החות'ים, החיזבאללה וחמאס. אולי גם למתקפת 7 באוקטובר.
מה עכשיו? בסוף דצמבר החלו המהומות באיראן. היה נדמה שהמשטר על סף נפילה. הרי למדינה המייצאת נפט אין מספיק חשמל, ההכנסות בירידה, המטבע המקומי מתמוטט, ואיתני הטבע הוסיפו בצורת שגורמת למשבר מים חמור. המשטר היה במסלול ודאי להתמוטטות, בעקבות ההתמוטטות הכלכלית. אבל אז הודיע טראמפ שהוא מגיע לסייע. ההפגנות זכו לשדרוג אדיר. והשלטון יצא לבצע דיכוי שכל כולו טבח המוני של מפגינים. אולי אלפים. אולי עשרות אלפים.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיהעזרה דווקא הגיעה. טראמפ הבטיח וטראמפ מקיים. אלא שנכון לעכשיו השיחות עצמן הן עזרה למשטר. רוב הפרשנים טוענים שהפערים גדולים ושתקיפה אמריקאית היא רק עניין של זמן. הלוואי שהם צודקים. אבל לשיחות יש דינמיקה משלהן. הן נמשכות. שני הצדדים משדרים אופטימיות. הלחץ הפנים-אמריקאי נגד תקיפה רק יתחזק. קטאר וטורקיה ימשיכו להפעיל מכבש לחצים משלהן. שלא יהיו אשליות. לקואליציית המתנגדים יש השפעה אדירה. ובמקום הפלת משטר, ייתכן שאנחנו בדרך לחיזוק המשטר. ביידן כבר היה שם. עם כוונות נהדרות. יש חשש אמיתי שטראמפ צועד בדיוק, אבל בדיוק, באותו מסלול.
