אם השר איתמר בן גביר בצעירותו היה עסוק פחות בלפרק סמלים ממכוניות של ראשי ממשלות ובהפיכת דוכנים בשוק חברון, ומתפנה לקריאת מאמרים של דור מקימי המדינה, הוא היה מגלה את מאמרו של ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל דוד בן גוריון: "השוטר ושליחותו".
"החוק בישראל לא גזירה היא אלא ביטוי לרצונו וחזונו של העם", כתב בן גוריון, "ואין דבר נעלה יותר מאשר לשרת את רצון העם המתבטא בחוקים שהוא יוצר לעצמו באורח דמוקרטי".
משטרת ישראל נמצאת בתקופה מורכבת. תקופה שבה שר עבריין מורשע פועל בניגוד לפקודות המשטרה, נוטל את סמכויות המפכ"ל לידיו באופן דורסני, פוגע בסגל הפיקוד הבכיר של המשטרה והופך אותו לכלי ריק.
ייאמר לזכותו של בן גביר שזיהה מיד עם כניסתו לתפקיד את המגבלות שהטיל החוק על השר לביטחון לאומי ואת הסמכות שניתנה למפכ"ל המשטרה, וניסה לשנות את פקודת המשטרה באופן שיהפוך אותו למפכ"ל בפועל.
מצא את נקודות התורפה
משלא הצליח החליט השר שהוא רואה בפקודת המשטרה המלצה בלבד וזיהה שהדרך להטיל את מוראו על מפקדי המשטרה היא בנקודות התורפה שבהן ניתן להבהיר לאותם מפקדים שקידומם תלוי בנאמנותם אליו, ולא בכישורים שנמדדים על ידי מפקדיהם.
ביטוי לכך נתן השר לפני כמה שבועות בנאומו בטקס סיום קורס פיקוד ומטה כשאמר: "אומץ פיקודי זה האומץ לקיים את מדיניות השר". מכלל ההן ניתן להבין את הלאו: צייתו למדיניות השר ולא לפסיקת בג"ץ, לא להנחיות היועצת המשפטית לממשלה, ולא להוראות המפכ"ל.
השר מרבה להשתמש באמירה "אני לא עציץ, זכותי לקבוע מדיניות". הוא צודק, אלא שהוא משתמש במילה מדיניות כמילה מכובסת ל"אידיאולוגיה של עוצמה יהודית".
מאז כניסתו לתפקיד השחית בן גביר כמה מהערכים המרכזיים בארגון, ביניהם את ערך המצוינות, הציות לחוק, וריסון הכוח – והפך אותם למרמס.
לפני כמה חודשים החליט השר לחזור בו מאישור קידומה של רב-פקד רינת סבן לדרגת סגן-ניצב, על אף שעברה תהליך סדור ואושרה לקידום על ידי המפכ"ל וסגל הפיקוד הבכיר של המשטרה. אמנם לשר לביטחון לאומי הסמכות לאשר או לפסול קידומם של קציני משטרה מדרגת סגן-ניצב ומעלה, אך כשהוא בוחר לפסול את המלצת המפכ"ל הוא חייב בנימוקים מקצועיים ולא בשיקולים זרים.
בן גביר לקח על עצמו באופן אישי את הובלת קידומם של קציני המשטרה, תוך העברת מסרים שנאמנותם אליו ולדרכו עדיפה על פני נאמנותם למפכ"ל ולמפקדיהם. הוא מקדם קצינים בניגוד לנהלים ואף הגדיל לעשות כשקידם קצין שהוגש נגדו כתב אישום, ומנגד הוא פוסל קידומם של קצינים שדעתם אינה נוחה לו.
ראינו בכך מטרה לעצור את העברת מסר לקצינים ולחוקרים הנוספים, העתידיים להעיד בקרוב במשפט המתנהל בבית המשפט המחוזי בבחינת - ראו הוזהרתם!
חבריי ואני מקבוצת "מפכ"לים וניצבים להגנת המשטרה והדמוקרטיה" החלטנו לעתור יחד עם התנועה לאיכות השלטון ועם רב-פקד רינת סבן נגד החלטת השר לעצור את קידומה.
כל חטאה הוא שהעידה דברי אמת
ראינו בעתירה לא רק מזור נדרש לפגיעה הבסיסית בקצינה מצטיינת כסבן, שכל חטאה הוא שהעידה דברי אמת בתיקים המתנהלים נגד ראש הממשלה, אלא הרבה יותר מכך: ראינו בכך מטרה לעצור את העברת מסר לקצינים ולחוקרים הנוספים, העתידיים להעיד בקרוב במשפט המתנהל בבית המשפט המחוזי בבחינת - ראו הוזהרתם! ראו מה קורה לקצינה שעמדתה אינה לטעמי. יותר מכך: ביקשנו לעצור מסר מרתיע שעלול לחלחל לכל קציני המשטרה שלא לחקור תיקים של נבחרי ציבור, כי זה יהיה גורלם.
כעת התבשרנו שהשר פוסל גם את המלצת המפכ"ל לקדם את סגן-ניצב רותי האוסליך לדרגת ניצב-משנה ולמנוע את מינויו של סגן-ניצב איציק אלפסי לתפקיד דובר אגף החקירות. האם זה מקרי שהשר עוסק בפסילת קצינים שהמכנה המשותף ביניהם הוא השירות באגף החקירות?
משה קראדיצילום: שאול גולןנדמה שמדובר בהתנהגות שמאפיינת ארגונים שנגדם פועלת המשטרה, כשהם מעבירים מסר של "ראו מה יקרה לכם אם לא תיענו לדרישותינו". האם המסר הוא שכל עוד תיק חקירת כלי הנשק של אנשי המשרד לביטחון לאומי לא יומלץ להיסגר על ידי אגף החקירות, לא יקודמו אנשי האגף?
אתמול, כשנודע לי על החלטתו האמיצה של השופט גדעוני זעקתי משמחה. פעם אחרונה שצעקתי כך הייתה ב-1977 כשמכבי תל-אביב ניצחה את צסק"א מוסקבה בווירטון. השמחה אינה רק על ניצחונה של רינת סבן, השמחה לפני הכל היא על ניצחון שלטון החוק בישראל.
רב-ניצב (בדימוס) משה קראדי הוא לשעבר מפכ"ל משטרת ישראל
