ההרג הנרחב והנורא בבית-שמש אתמול מדגים מרכיב קריטי במלחמה הנוכחית, וגם בזו של חודש יוני 2025: ישראל לא הייתה יכולה לצאת למלחמה נגד איראן או חיזבאללה, לא באמת, לפני שהיו לה מספיק יכולות ליירט טילים. כי החזון האיראני ברחבי האזור היה שכל נגיעה ישראלית בפרויקט "חגורת האש" של ציר ההתנגדות, יוביל למאות או אלפי מקרים כמו בית-שמש. פריצת הדרך של מערכת החץ ומערכות היירוט האחרות לא יכולה לספק הגנה אבסולוטית, כמו שהפגיעה הקשה אתמול המחישה. אבל היא יכולה לספק הגנה כלשהי, כזו שתקנה זמן ותאפשר להסיר את האיום.
הנה הערכה זהירה: יש שני מרכיבים למבצע האמריקאי-ישראלי נגד איראן. המרכיב הראשון הוא ההתנקשויות, שחיקת היכולת הצבאית, פגיעה במתקני הגרעין ובעיקר במשגרי הטילים, במבני המשטר. לבד מחיסול פגישת הצמרת האיראנית, או הריגת המנהיג חמינאי, חיל האוויר גם השמיד בשעות הראשונות את משרד המודיעין האיראני. בין חופי תל-אביב ועד חצי האי הקוריאני, אלפים רבים של קילומטרים, אין מנגנון ממשלתי שרצח כה רבים מבני עמו כמו שלטון חמינאי. הפגיעה במערכות שלטוניות דכאניות תלך ותגבר. עם נאום בבינה מלאכותית של ראש הממשלה נתניהו בפרסית, ישראל פצחה בניסיון פורמלי לשינוי משטר בטהרן. היא לא עשתה שום דבר דומה לכך מאז מלחמת לבנון הראשונה. אז השלב הראשון בתכנית – הערכה בלבד – היה הפגיעה הצבאית. השלב השני הוא שינוי משטרי. קשה לדמיין שהממשל וירושלים היו יוצאים למסע הזה אילולא היו להם תכנונים ליום שאחרי. היה זה הנשיא אייזנהאואר שאמר ש"תוכניות לא שוות כלום, אבל לתכנן זה הכל". והכוונה הייתה: תוכניות כמעט אף פעם לא מתגשמות אחת לאחת (טוב, אלא אם מדובר בחיל האוויר של מדינת ישראל). אבל תהליך התכנון עצמו משמעותי.
אם כך, בשלב השני של המלחמה אמורים להתחיל להיראות שינויים שיובילו לשינוי פנים-משטרי, או חוץ-משטרי, באיראן. הייתי כותב פה שזו "הערכה", אבל אתמול אמר נשיא ארה"ב את הדברים באופן גלוי למדי, כאשר הבהיר שיש לו מושג מי הם המועמדים הטובים להוביל את איראן, לאחר חיסולו של חמינאי.
הפצצות על בסיס מודיעין מדויק הן עניין מסובך, רב סכנות. ניסיון לשינוי משטר - אפילו יותר. ארה"ב וישראל בנו מערכות של אמון, מודיעין ויכולת מבצעית יוצאת דופן. הרמטכ"ל זמיר הקדיש לכך את רוב עיתותיו, והוא ענה אישית על שאלות הנשיא טראמפ יותר מפעם אחת. הנשיא האמריקאי יורד לפרטים טקטיים מדויקים למדי; הוא לא רק "מנחה מגבוה", אלא גם רוצה לדעת כיצד דברים יקרו, מה יכול להשתבש ומה יקרה במצב כזה. אילולא טראמפ היה משתכנע בסיכויי ההצלחה ובעיקר ברווחים האדירים האפשריים לאינטרס הלאומי של ארה"ב, כל זה לא היה קורה. כדאי שגורמים ישראלים יבינו זאת: אמריקה חושבת על המציאות הגלובלית, על השלכות כלכליות, ובעיקר על האינטרס של אזרחי ארה"ב. זה מה שיכתיב את אורך ומטרות הלחימה.
בשלב השני אמורים להתחיל להיראות שינויים שיובילו לשינוי פנים-משטרי, או חוץ-משטרי, באיראן. הייתי כותב פה שזו “הערכה”, אבל אתמול אמר נשיא ארה”ב את הדברים באופן גלוי
אחת הטעויות הגורליות שעשו האיראנים היא ההתקפה הפראית נגד מדינות ערביות, ובראשן איחוד האמירויות ובחריין. זו הייתה שבירת קוד יסודית מצד האיראנים, סוג של "תמות נפשי עם פלישתים". התוצאה: חיזוק ברית ההגנה (החזקה ממילא) בין ארה"ב, ישראל ומדינות ערביות כגון ירדן, האמירויות, בחריין, סעודיה ועוד. הרמטכ"ל זמיר שוחח ביממות האחרונות עם רמטכ"לים מקבילים לו במדינות הערביות.
למה לשים לב כעת?
בראש ובראשונה, עריקה. האם באיראן מנגנוני הביטחון, מהצבא דרך משמרות המהפכה ועד למשטרה ולבסיג', מגיעים לעבודה. איך חלקם מגיבים להפגנות. הרצון במערב הוא לראות תופעה של היפוך קנים, של כוחות שמצטרפים לאופוזיציה. אתמול פורסם סרטון של כטב"ם תוקף אנשי בסיג' בטהרן. אתם יכולים להניח שיהיו עוד כאלה.
עניין אחר הוא החלטה גורלית שצריכה לקבל ארה"ב. האם לתקוף, ולו באורח סמלי, את מתקני הנפט והגז האיראניים. עד כה אלה היו חסינים לגמרי. התקפה עליהם – שוב, גם באורח התחלתי – תסמן למשטר האיראני שימיו ספורים. ללא הכנסות האנרגיה, אין מדינה מתפקדת באיראן בכלל, אין משכורות. אם האמריקאים עושים זאת, או שהם החליטו למוטט כליל את המשטר, או שהם רוצים לסמן לו – תשתנה כעת, ומבפנים, אחרת לא תתקיים. מבין האפשרויות הנוכחיות – המשך המצב הנוכחי למעשה, שינוי פנימי של רפורמה כלשהי (אך עדיין עם הכותרת של "רפובליקה איסלאמית") או פוטש/מהפכה, כמובן שבמערב מעדיפים את האפשרות האחרונה. אך זו לא בהכרח יכולה להתקיים.
