זו מלחמה צודקת. מלחמת אין ברירה. צריך לומר שוב ושוב שבהתייחס לעובדה שהמשטר האיראני הוא ככל הנראה הרצחני ביותר בעולם, בהתייחס לאידיאולוגיה הגזענית שלו, בהתייחס לאידיאולוגיה המוצהרת של השמדת מדינה אחרת – זו מלחמת חובה. עבר קצת יותר משבוע – והתחושה היא ששילוב הכוחות בין ישראל לארה"ב עובד. איראן סופגת פגיעות קשות. ייתכן גם שתושג המטרה החשובה ביותר של מיטוט או הפלת המשטר.
אלא שכבר היינו בסרט הזה, ממש לא מזמן. ישראל יצאה למלחמה הצודקת ביותר, פגעה קשות בארגון רצחני עם אידיאולוגיה גזענית – אבל כשלה במערכה. מדינית, מצבה של ישראל מעולם לא היה גרוע יותר. זה לא רק שחמאס, גם אם מוחלש, עדיין בשלטון. זו העוינות לישראל שהפכה לנורמה השלטת בעולם החופשי. אלה כבר לא רק האליטות – במדיה ובאקדמיה. עכשיו זה כבר רוב הציבור האמריקאי, שמזדהה עם הפלסטינים יותר מאשר עם ישראל. בעבר היו רבים וטובים שהשלו את עצמם שמה שקורה באקדמיה יישאר באקדמיה, ורגע לאחר שהסטודנטים יהפכולבוגרים וייכנסו לחיים האמיתיים – הם יצטרפו לרוב הנורמלי, שיודע להבדיל בין טוב לרע. זה לא קרה.
1 צפייה בגלריה
נתניהו וטראמפ
(צילום: Maxwell Orlosky / US DEPARTMENT OF DEFENSE / AFP, REUTERS / Kevin Lamarque, AP Photo / Evan Vucci)
דעת הקהל בארה"ב הייתה משענת כוח אסטרטגית. איבדנו אותה. זה לא התחיל ב-7 באוקטובר. גְרף השינוי, שפורסם לאחרונה על ידי גאלופ, מצביע על צניחה חופשית בתמיכה בעיקר בקרב שני ציבורים – דמוקרטים וצעירים. אצל האחרונים, המהפך התחולל בדיוק ב-2023. חמאס הגיע כדי לבצע טבח – ודווקא ישראל החלה לאבד תמיכה. 53 אחוז מהצעירים מזדהים עם הפלסטינים ו-23 אחוז עם ישראל. פער מדהים של 30 אחוז בקרב בני 18-34.
עכשיו זו המלחמה נגד איראן. אנחנו מכים אותה קשות, אמר נתניהו ביום שישי. נהדר. השאלה היא איך מונעים עוד מפולת. איך הופכים הישג צבאי להישג אסטרטגי. נכשלנו לחלוטין מול חמאס. בהתחשב בעובדה שמצבה של ישראל בדעת הקהל קשה מלכתחילה – המפולת האסטרטגית עלולה להיות הרבה יותר כואבת. ולא, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את המפולת הזאת. משום שבלי שנשים לב היא עלולה להפוך לאיום קיומי.
איך תיראה המפולת? ובכן, המועמד המוביל במרוץ הבא לנשיאות, מטעם המפלגה הדמוקרטית, הוא מושל קליפורניה, גאווין ניוסום. "ההנהגה הנוכחית בישראל", אמר ניוסום בשבוע שעבר, "מובילה אותנו בדרך שבה אני לא חושב שיש ברירה אלא לשקול את הסיוע לישראל"
איך תיראה המפולת? ובכן, המועמד המוביל במרוץ הבא לנשיאות, מטעם המפלגה הדמוקרטית, הוא מושל קליפורניה, גאווין ניוסום. "ההנהגה הנוכחית בישראל", אמר ניוסום בשבוע שעבר, "מובילה אותנו בדרך שבה אני לא חושב שיש ברירה אלא לשקול את הסיוע לישראל". ועל רקע צעדי הממשלה, שמתפרשים כסיפוח, הוסיף ניוסום ש"ישראל היא מדינת אפרטהייד". כאשר סמוטריץ', בן גביר ויוסי דגן חוגגים ורוקדים, על כל מאחז נוסף, גם תומכי חמאס וה-BDS חוגגים ורוקדים. משום שמעגל המתנגדים לכל סיוע לישראל הולך וגדל.
התחזית שניוסום יהיה הנשיא הבא של ארה"ב היא לא מופרכת. במפלגה הרפובליקנית – זה עלול להיות ג'יי.די ואנס, חברו הקרוב של טאקר קרלסון. וזה מפחיד. בהתחשב בקצב השינוי בדעת הקהל בארה"ב, עד הבחירות הקרובות לנשיאות ארה"ב כבר יהיו 80 אחוז מתנגדים לסיוע לישראל. לא יחסים מיוחדים. לא ברית הגנה. לא וטו באו"ם. לא הגנה על ישראל במוסדות בינלאומיים. ברק חוסיין אובמה ייחשב לציוני קיצוני לעומת ההנהגה המסתמנת של המפלגה הדמוקרטית, ואולי גם הרפובליקנית.
ההזדהות ההולכת ופוחתת עם ישראל היא גם פועל יוצא של התחושה שישראל רומסת את הפלסטינים. נכון, זו ההנהגה הפלסטינית, שוב ושוב, שדחתה כל הצעה להסדר של שתי מדינות לשני עמים. אבל קשה להשמיע את הטענה על סרבנות הפלסטינים כאשר סמוטריץ' והחוליגנים משתוללים בשטחים
ההזדהות ההולכת ופוחתת עם ישראל היא גם פועל יוצא של התחושה שישראל רומסת את הפלסטינים. נכון, זו ההנהגה הפלסטינית, שוב ושוב, שדחתה כל הצעה להסדר של שתי מדינות לשני עמים. אבל קשה להשמיע את הטענה על סרבנות הפלסטינים כאשר סמוטריץ' והחוליגנים משתוללים בשטחים, ומתעקשים לסייע לעמדה שלפיה הפלסטינים הם קורבנות של הדיכוי הישראלי.
אפשר לשנות. לצורך כך – ישראל צריכה לגלות נדיבות מדינית. הרי הפלסטינים תמיד אמרו לא. הרי הם לא יעמדו אפילו בתנאים המוקדמים שמופיעים ביוזמה הצרפתית-סעודית, שכוללים את פירוק חמאס מנשקו, שינוי ספרי הלימוד, ועוד. משום שללא שינוי בדעת הקהל – גם ניצחון צבאי חשוב יהפוך עם הזמן למפולת אסטרטגית. כבר היינו בסרט הזה. אין שום צורך בסרט נוסף, שהופך את המפולת לאיום קיומי.
