"אין ולא תהיה שום סובלנות לאזרחים שלוקחים את החוק לידיים", הצהיר מפקד פיקוד המרכז לאחר עוד תקרית שבה יהודים פשטו על שטח פלסטיני בגדה המערבית, הציתו מבנים, יידו אבנים ולקינוח הביאו למותם של שלושה פלסטינים: שניים נורו למוות, אחד נחנק מגז. לא צריך להיות מומחה בפלילים כדי לקבוע, שאף אחד לא "לקח את החוק לידיים", משום שאין שום "חוק" שמתיר גם לגופים חמושים לפעול ככה. ספק אם אדם במעמדו של אלוף אבי בלוט אינו יודע את ההבדל הדרמטי בין "אזרחים שלוקחים את החוק לידיים" ל"טרור", אבל כשמכבסת המילים על אוטומט – ואין לה מצב הפעלה אחר – אין לה בעיה גם להמציא חוקים.
סביר להניח, או לפחות יש לקוות, שבלוט גם נחשף לדברים שאמר אלישע ירד, שמגדיר עצמו "פעיל התיישבות" והיטיב לתאר בביטחון עצמי מרשים מה כולל תפקיד: "אנחנו חד-משמעית יוזמים חיכוך, ואנחנו גם גאים בזה", סיפר לפודקאסט "על המשמעות". האמת, נחמד מצידו לפזר את הערפל מאחורי השימוש הנפוץ של הרשויות במונח "חיכוך", כמו גם להבהיר שתעשיית ה"חיכוך" אינה כוללת רק נערים משועממים עם עודף הורמונים, בניגוד לטענות ראש הממשלה ("70 נערים מבתים הרוסים", דצמבר 25') וגם בלוט עצמו ("נוער שוליים אנרכיסטי", נובמבר 25'). ירד אף לועג לניסיון של ראשי ההתנחלויות להרחיק עצמם גיאוגרפית מהפורעים, ומצהיר שהם רבים מאוד ומגיעים "מתוך יהודה ושומרון".
והנה אתמול, באופן שאינו אלא אירוני לאחר עוד סוף שבוע מדמם בגבעות, פורסם מאמר בעיתון זה מאת דוידי בן-ציון, סגן ראש מועצה אזורית שומרון, שהצביע על המלחמה באיראן כ"חלון הזדמנויות נדיר" ל"טיפול שורש" ב"תשתיות הטרור" בגדה. הטרור הפלסטיני, כמובן. בן-ציון נשען על "תיאוריית החלונות השבורים" של רודי ג'וליאני בניו-יורק, לפיה "אם מתעלמים מחלון שבור אחד, מהר מאוד הרחוב כולו ייראה כמו שטח הפקר...אבל אם מטפלים מיד בכל סימפטום קטן של הזנחה, הפשיעה הגדולה מתקשה לצמוח".
לא נראה שיש מה למהר לאפליקציית פולימרקט ולהמר שם על תאריך שבו בשורת "תיאוריית החלונות השבורים" תגיע גם למאבק בטרור היהודי. קראו לזה תחושת בטן, המבוססת רק על שבוע שבו נהרגו שישה פלסטינים ב"חיכוכים"
מילים כדורבנות, שמעלות שאלות קשות מאוד על האופן שבו עולה כפורח הטרור היהודי בשנים האחרונות וביתר שאת מאז 7 באוקטובר. הן גם מלמדות על חוסר הרצון של הממלכה – כי יכולת יש לה, היישום פשוט מגיע עם תג מחיר תרתי משמע – להודיע שזה כבר מזמן לא "חלון שבור אחד" אלא "שטח הפקר" ולפעול בהתאם. אפילו בלוט הצהיר כי אותם "מעשים מסוכנים... מסיטים אותנו ממשימת ההגנה וסיכול הטרור ואף מערערים את הביטחון והיציבות באזור", כלומר אותו "טיפול שורש" מיוחל מתעכב בגלל אוזלת היד הלאומית נגד תופעה, שאין חולק על כך שממדיה ופוטנציאל הקטלניות שלה פחותים משמעותית מהטרור הפלסטיני - ולכן גם המיגור שלה לא נשמע כמו משימה סבוכה סטייל תקיפה באיראן.
ובכל זאת, לא נראה שיש מה למהר לאפליקציית פולימרקט ולהמר שם על תאריך שבו בשורת "תיאוריית החלונות השבורים" תגיע גם למאבק בטרור היהודי. קראו לזה תחושת בטן, המבוססת רק על שבוע שבו נהרגו שישה פלסטינים ב"חיכוכים". לעומת זאת, מי שינסה לנחש מתי תהיה הפעם הבאה שאלוף פיקוד מרכז יציג פוגרום בתור "לקחת את החוק לידיים" יכול לעשות אחלה מכה.
