ערב ערב אני פותח "פוקס ניוז" ומקשיב בהערצה לכל אמרה שיוצאת מפיו של גדול ידידי ישראל, האיש והאגדה, דונלד ג'י. טראמפ. החוויה מרתקת: בניגוד לאחרים, נתניהו למשל, שחוזרים על אותו נאום כל הזמן, טראמפ יודע לגוון. מאז תחילת המלחמה הוא נתן עשרה הסברים שונים וסותרים להחלטה שלו לתקוף את איראן. את האמריקאים זה מטריד. לפי הסקרים, רובם לא מבינים למה ארצם יצאה למלחמה שעולה להם מיליארד דולר ליום ומקפיצה את מחיר הדלק. למה בכלל ולמה עכשיו.
בשורה התחתונה, זאת הבעיה של האמריקאים - לא שלנו. בינתיים, אנחנו יכולים לשמוח בעשן שעולה מכל מפעל טילים שהופצץ, מכל מחסן כטב"מים שעלה באש, מכל מחולל טרור שסוכל. טוב לדעת שמלאכתנו נעשית (גם) בידי אחרים.
בכל זאת, יש בשפע ההסברים משהו מטריד. האם ייתכן שטראמפ לא יודע בוודאות למה תקף? קודם החליט, ועכשיו הוא מנסה להבין למה? האם ייתכן ששכחו לספר לו שבאזור שלנו קל לפתוח במלחמות אבל קשה לסיים אותן? האם ייתכן שהתבלבל בין איראן לוונצואלה, ואף אחד בבית הלבן לא העז לתקן אותו? פיטר בייקר, ראש צוות הכתבים של "הניו יורק טיימס" בבית הלבן, העריך השבוע שאחת הסיבות שהביאו להחלטה של טראמפ לתקוף את איראן הייתה הגיל שלו: בקרוב יהיה בן 80; הוא התחיל לחשוב על מקומו בהיסטוריה.
היסטוריה היא נימוק מכובד
ערב סיום כהונתו, בסוף דצמבר 2008, הסכים ג'ורג' בוש הבן, הנשיא ה-43, לקבל את שמעון שיפר ואותי לראיון בבית הלבן. בין השאר שאלנו אותו על המלחמה בעיראק, שנתפסה אז כטעות טרגית. "ההיסטוריה עוד תוכיח שצדקתי", אמר הנשיא. כמעט 17 שנה עברו מאז, ואולי מוקדם לצפות למשפט ההיסטוריה. בינתיים זכר המלחמה ההיא לא מאיר לבוש פנים.
בחזרה לאיראן: כשאני מבקש ללמוד את הטיעונים של משטר האייתוללות אני קורא את מאמריו של טריטה פרסי. פרסי, איראני יליד אחהז, מחזיק באזרחות איראנית ושוודית. הוא חי בארצות-הברית. בעבר עמד בראש המועצה האיראנית-אמריקאית, גוף שעסק בלובי למען האינטרסים של הרפובליקה האיסלאמית. מאמריו מתוחכמים: הם עוטפים את מדיניות המשטר האיראני בטיעונים רציונליים, נוחים לאוזן מערבית. גם את היחס לישראל הוא מתאר במונחים פרגמטיים. אוניברסיטאות העילית באמריקה מרבות להזמין אותו; גם התקשורת. למשטר אין מסביר טוב ממנו.
המשטר, הוא כותב, לא מעוניין בהפסקת אש או במגע עם טראמפ. הוא מנמק:
(1) ראשי המשטר מאמינים ששגו כאשר הסכימו להפסקת אש ביוני - הם איפשרו בכך לישראל ולאמריקה להתכונן לסבב הנוכחי. קודם עליהם להסב לארצות-הברית נזק שירתיע אותה מלחזור ולתקוף; רק אז יסכימו להפסקת אש.
(2) הם שינו את האסטרטגיה שלהם כלפי ישראל. הם מבינים שכל עוד אמריקה לוחמת לצידם, שום מטח של טילים, יהיה נזקו גדול ככל שיהיה, לא ישכנע את הישראלים להפסיק את המלחמה. יש להם רף סבל גבוה. לכן המשטר הפחית דרסטית את כמות השיגורים. המוקד איננו ישראל אלא הבסיסים האמריקאיים במדינות המפרץ. רק חיילים אמריקאים הרוגים ונזק מסיבי למדינות שמארחות אותם יפסיקו את המלחמה.
(3) המשטר השתכנע שגורמים בפנטגון ובבית הלבן פירשו את הנכונות שלו לשאת ולתת כסימן לחולשה. המסקנה: חייבים להפגין בכל דרך שאין יותר למשטר קווים אדומים. אחת התוצאות היא ההתקפה על הבסיס הבריטי בקפריסין ועל הבסיס הצרפתי באמירויות. גם אירופה חייבת לסבול.
האיראנים שינו את האסטרטגיה שלהם כלפי ישראל. הם מבינים שכל עוד אמריקה לוחמת לצידם, שום מטח של טילים, יהיה נזקו גדול ככל שיהיה, לא ישכנע את הישראלים להפסיק את המלחמה. יש להם רף סבל גבוה
(4) המחאה הפנימית באיראן לא ממלאת כרגע תפקיד חשוב בשיקולי המשטר. למוחים הייתה הזדמנות לצאת בהמוניהם לרחובות למחרת חיסולו של חמינאי. הם החמיצו אותה. החלון נסגר.
(5) התוכנית של טראמפ הייתה לסיים את המלחמה בתוך יומיים. הוא האמין שחיסול חמינאי והצמרת הביטחונית יוביל לקריסת המשטר. המלחמה התחילה בשבת: ביום שני בבוקר הוא יחגוג ניצחון. זה לא קרה ולא יקרה בקרוב. האיראנים מבינים שטראמפ לחוץ לסיים: הזמן פועל לטובתם. כדי לשכנע אותם שהם טועים, טראמפ מדבר עכשיו על ארבעה שבועות של מלחמה.
(6) מה שהיה אמור להיות מבצע בזק, מהאוויר, יסתיים בפעולה על הקרקע, עם כוחות קומנדו אמריקאיים וישראליים. ארצות-הברית תסתבך שוב במלחמה מתמשכת, כושלת, במזרח התיכון.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיפרסי מתכוון למתקפה משולבת, כוללת לחימה על הקרקע, שתנסה לשלוף מאיראן את 450 הקילוגרם של האורניום המועשר, כרטיס הכניסה של איראן למועדון האטומי. פרשנים אמריקאים מעריכים שהאוצר הזה, הגביע הקדוש של המלחמה, מוטמן אי שם ליד איספהאן.
המלחמה התחילה במבצע צבאי מבריק, אבל בלי אסטרטגיית יציאה. הקושי הזה נדון כאן מהיום הראשון. גם היום אין לטראמפ אסטרטגיית יציאה: הוא מדבר על כניעה אבל מסייג מיד שהוא, לא האיראנים, יחליט מהי כניעה. כניעה בלי הודעת כניעה כמוה כחנינה בלי הודאה באשמה: אפשר אולי לשווק אותה למאמינים, אבל היא לא מתיישבת עם המציאות.
