בתום 11 ימי לחימה משובחים שבהם כתשו טייסינו הטובים את אדמות איראן ולבנון בו-זמנית, כבר אפשר לקבוע בוודאות שמי שחטף ורטיגו אחרי כל כך הרבה שעות טיסה הם דווקא אחדים משרי הממשלה, שאיבדו מזמן את הכיוון. כך לפחות נראו ראש הממשלה ושר האוצר בזמן שהלאימו את שעת השיא מהצופה הישראלי מוכה התשישות, לטובת הודעה חגיגית משותפת בנושא הפטור שסידרו לעצמם מהדיון על חוק הפטור: מבטם העגום שעמד בסתירה מוחלטת לטקסט רהבתני על השמדת ציר רשע ומלחמת קיום, בישר על הפער הבלתי נסבל בין צרכיו של העם לצורכי מנהיגיו.
והמנהיגים, נתניהו וסמוטריץ', צריכים שנאמין להם: "שלא הייתה שאלה אם לצאת למערכה", "שהיא עולה מיליארדי דולרים", ושחייבים לשים את "התוספת לתקציב הביטחון במרכז תקציב המדינה". הם צריכים שנתכנס סביב אקסיומת אחדות מזויפת לפני שהם מנחיתים את הגרזן על חוק הגיוס בשיאה של מלחמה, והם מעוניינים לשווק את מרכולתם הפוליטית - שחרור בני הישיבות מצה"ל בעטיפה של בשורת חופש לאזרח הקטן ונטול הוודאות – אחרת יאבדו את כיסאם. גם הם יודעים שמלחמה – מוצלחת ועתירת תקיפות אוויריות ללא מחיר בחיי חיילים ככל שתהיה – היא רק שטיק אחד בארגז הכלים האדיר שנמצא תחת אחריותם, אז הם מנצלים אותו כל זמן שאפשר.
זה צעד נוסף לתוככי כלכלת חימושים תאבת מלחמה ששורפת מיליארדים על מוות במקום על חיים, אבל ככל שמתרבות ההצלחות בשדה הקרב כך גדל הפיתוי של הממשלה, על שריה הבלתי מתפקדים, להאריך את העונג. כי מי שעצר את נשימתו לקראת הבוקר שלמחרת ההודעה, בציפייה לידיעה על עשרות אלפים של צווי גיוס שנשלחו לתלמידי ישיבות, גילה שהתעורר לעוד יום של מלחמה שאף פעם לא די לה. הרמטכ"ל לא צייץ, ראש אכ"א לא התפנה להקל את הנטל על חייליו, רחובות בני-ברק לא המו מפגינים, והמשטרה הצבאית לא אכפה את החוק – מה שהיה הוא שיהיה, כולל שר ביטחון אחד שלפתע גידל כנפיים והבטיח שהמלחמה תימשך ללא הגבלת זמן.
גם האופוזיציה לקחה חלק בחגיגת הפטור ורשמה על שמה ניצחון קטן כאילו שמישהו פה השיג משהו. מדובר בלא יותר מהפסקה קצרה בלבד של המכונה להכשרת ההשתמטות
ישראל כ"ץ בסך הכל ניתר על מקפצת ליל אמש שהשאיר שם הממונה על האוצר. מבחינתו זאת רק יריעה גמישה של מדיניות כלכלית שהונחה עבורו, כדי שיוכל להגיע הכי גבוה עם הרעיון שסידרו לו על תקציב מדינה כתנאי לביטחונה. זאת טרמפולינה של מסים שמקנה לו יתרון אינסופי על החסכונות של הציבור, פארק שעשועים מיליטריסטי שבו מותר לו לעצב מחדש את הכללים, ומאתמול – גם מרחב בלתי מוגבל לתמרון פוליטי בכסות ביטחונית. כוח החלוץ של סמוטריץ' ומפקדו נתניהו פתחו את הנתיב עבור שר הביטחון, נתנו תוקף רשמי להנחה שהציבור מוכן למכור את כספו ואת עקרונותיו עבור ניצחון על איראן, וכל מה שנותר לכ"ץ זה להיכנס לשטח ולהמשיך לבזבז אותם.
גם האופוזיציה לקחה חלק בחגיגת הפטור ורשמה על שמה ניצחון קטן כאילו שמישהו פה השיג משהו. מדובר בלא יותר מהפסקה קצרה בלבד של המכונה להכשרת ההשתמטות. מספיק לשמוע את חבר הכנסת ינון אזולאי מש"ס שזועק בשיאה של המלחמה מעל הדוכן במליאת הכנסת: "אתם רוצים לראות ארונות שיוצאים מבני-ברק, אתם רוצים לראות אותנו מתים", ולהבין את עוצמת הכישלון של המנהיגות הנוכחית ביחס לשאלת הגיוס וכמה עמוקה התהום בתוכנו. הם ימותו באוהלה של תורה ולא יתגייסו לצבא, הוא ימות באוהלה של מליאה ולא ייכנע למציאות.
סמוטריץ' מסרב להסתכל למערכת החינוך הכושלת בעיניים, מתעלם מקיומם של מיליוני תלמידים והורים שצריכים ללכת לעבודה ולהיערך למבחני בגרות, הוא מעדיף להוביל קיצוץ רוחבי חדש בכל משרדי הממשלה לרגל המלחמה, לחתוך החוצה תקציבי שיקום ומיגון, רפואה וחינוך, להעביר מיליארדי שקלים לישיבות שתלמידיהן לא מתגייסים, להוסיף מאות מיליונים למשרד למשימות לאומיות, ולהגדיל תקציבים של בתי ספר שאינם מלמדים מקצועות כמו מתמטיקה, מדעים ואנגלית.
מרב בטיטוכל האמצעים כשרים, ובמיוחד האמצעי המכונה "מלחמה עם איראן" - בכשרותו אף אחד לא יעז לפקפק. גם סתם אזרח, לא חשוב למי הוא מצביע, שרק רוצה להבין רגע מה המטרה ואיך כל זה ייגמר ואם חופשת הפורים תתחבר עם חופשת פסח תוך כדי שהמשק חוזר לעצמו למרות שהכבישים ריקים ממכוניות והרחובות נקיים מאדם, עלול לסיים עם התשובה של סמוטריץ': "זאת לא הוצאה זאת השקעה".
לסמוטריץ' אין שום בעיה ללחוש לנו דברים על ביטחון המדינה בזמן שהוא מסתכל לנו בעיניים ומכניס יד עמוק לכיס שלנו – כך נראית הגאולה שלו. אלה אנחנו שצריכים להחליט אם זאת גם הגאולה שלנו.
