במובן מסוים, חיסולו של עלי לרג'יאני משמעותי יותר מהריגתו של המנהיג העליון בראשית המלחמה הנוכחית. עלי חמינאי היה מנהיגה הבלתי מעורער של איראן, אך הוא היה גם בן 86; היו מגבלות שנוצרו כתוצאה מגילו. המוציא לפועל, בפרט מאז מלחמת 12 הימים בשנה שעברה, היה לרג'יאני עצמו. הוא זה שטיפל אישית בהיערכות למערכה הנוכחית, ובדיכוי ההתקוממות האזרחית החל מדצמבר 2025.
מבחינת תחכומו, יכולותיו ומעמדו הבינלאומי, לרג'יאני היה בעל משקל משמעותי ביותר: "מעבר להיותו מקבל ההחלטות המרכזי מאז חיסול חמינאי, זה האיש שאחראי לדיכוי ההתקוממות האחרונה, למותם של אלפים, הוא עמד בשעתו בראשות הרשות השופטת זה אומר הכל. זה האיש", אומרים במערכת הביטחון.
החיסולים בראשית המלחמה המחישו חדירה מודיעינית עמוקה של ישראל לממסד האיראני. אך הם נבעו גם מהונאה והפתעה על חשבון הצד האיראני. החיסולים שלשום בלילה ממחישים שהמנגנונים באיראן עודם חשופים, גם אחרי שהרפובליקה האיסלאמית הפעילה את תוכניות החירום שלה להגנה על בכיריה. במילים אחרות: הריגת לרג'יאני המחישה כי אמ"ן יודע להגיע למודיעין נדיר תוך כדי המלחמה, ולא רק לאסוף מטרות לפניה. "זה היה מאתגר במיוחד להגיע לאנשים האלה, הם מרגישים נרדפים - זו התנהלות של מבוקשים", אומר גורם ביטחוני בכיר. גם החיסול של ראשי הבסיג' הוא משמעותי: "הם איבדו את הנכסים, הבסיסים, הדירות, המפקדות - והם מוצאים פתרונות חלופיים. הצלחנו לחשוף את המיקומים החדשים שלהם. זה נכון גם ליחידות טילי הקרקע-קרקע, ולשאר הכוחות הקרקעיים".
ההתקפות הטקטיות על מחסומי הבסיג', והרג ההנהגה הבכירה שלשום בלילה, מיועדים להרתיע את הבסיג' מדיכוי האופוזיציה בהמשך. הבסיג', צריך להסביר, הוא ארגון יותר "התנדבותי", אידיאולוגי; החברים הפשוטים מתנדבים לתפקידם ולכן "כבר רואים פה ושם עריקות, אי-התייצבות, פשוט לא מגיעים למשמרות. תחושת נרדפות. הם הותקפו בלילה שעבר באוהלים - כי לא היה להם איפה להיות, אחרי ששאר המקומות נחשפו והותקפו". בישראל מזוהה יותר ויותר ערעור בתהליכי קבלת ההחלטות באיראן. אך גם אחרי חיסול חמינאי, מי שקיבל החלטות הוא לרג'יאני - ועכשיו איש אינו יודע, במערב או באיראן, מי יקבל את ההחלטות מעתה והלאה. לא ברור לגמרי האם המנהיג החדש מוג'תבא חמינאי יכול לתת הוראות - מבחינת מצבו הרפואי, ובעיקר משום שכל תקשורת איתו או עם פמלייתו יכול לחשוף את מיקומו.
"יש נחישות במשמרות המהפכה. הם מבינים שזה קרב חייהם, ויש יכולת תפקוד בשטח. אנשים מוכנים לצאת ממנהרה ולסכן את חייהם ולירות. אבל יש הרבה מאוד קשיים בפיקוד ושליטה, ופקודות שיוצאות עקום, רחוק ממה שהתכוונו", אומר גורם אחר, "מצד שני צריך לראות את כל התמונה. אין מפקד איראני בכיר באמת שערק, עבר למדינה אחרת - לדוגמה". זו תמונת המצב כפי שמשתקפת בהערכות צה"ל לדרג המדיני: אין קריסה של המשטר, יש סדקים רבים, אין עריקה המונית, פיקוד ושליטה קיימים אך מוגבלים ומעורערים ביותר.
בצה"ל ממשיכים להדגיש כי המשימה היא איננה החלפת משטר. זו שורה שנאמרת מראשית המלחמה, ונאמרת ביממות האחרונות בפיקוד הבכיר של צה"ל - גם אחרי חיסול לרג'יאני
למרות זאת, בצה"ל ממשיכים להדגיש כי המשימה היא איננה החלפת משטר. זו שורה שנאמרת מראשית המלחמה, ונאמרת ביממות האחרונות בפיקוד הבכיר של צה"ל - גם אחרי חיסול לרג'יאני. "התכלית היא להרחיק את האיומים האסטרטגיים על מדינת ישראל", אומר גורם ביטחוני בכיר, "זה נעשה בשיטתיות גדולה. יש לנו עבודה. גם אם המשטר שורד, ביום שאחרי החלק העצים, הוא צריך לקום ולגלות שיכולותיו נפגעו כל-כך שהוא יעסוק בעיקר בשיקום - ולא בהשמדת ישראל או בתמיכה בשלוחים באזור, עיין ערך המיליארד וחצי דולר שהם העבירו לחיזבאללה. כל יום שעובר מוסיף נזק בשווי מיליארדים לאיראן ולמשמרות המהפכה. העוצמה בה אנחנו משמידים את התעשייה הצבאית האיראנית היא ענקית. תדמיין שישראל תתעורר אחרי כמה שבועות מלחמה, תביט מסביב ואין תע"ש, ואין רפא"ל, ואין תעשייה אווירית, מחקר ופיתוח, מפא"ת. זה עומק הדברים ותעודת הביטוח ביום שאחרי".
בישראל יודעים כי נקודת החולשה המרכזית במלחמה היא הדרך בה איראן השתלטה ועושה שימוש במיצר הורמוז ובמחירי האנרגיה. ההשלכות אינן מדווחות מספיק; מדינות מתפתחות מתחילות לחתוך דרמטית בצריכת החשמל שלהן בגלל מחירי גז טבעי; בשוק הדשנים מתפתח משבר; כל יום שעובר עם מחירי נפט גבוהים ישפיע חודשים קדימה על הכלכלה האמריקנית. וזה בהנחה שהמחירים לא יעלו עוד. כפי שפורסם פה בימים האחרונים, יש שיתוף פעולה הדוק בין וושינגטון לירושלים בעניין פתיחת המעבר הימי. ההבנה בישראל היא שארה"ב מנסה להפעיל מנופי לחצים מאסיביים על טהרן - גם בעיצומה של המלחמה - לרדת מהעץ של סגירת המיצר (הוא לא בדיוק סגור; טהרן מאפשרת למדינות שהיא חפצה ביקרן מעבר חופשי). בישראל אומרים כי מניסיונם האמריקאים ידעו, נערכו ותכננו לקראת התרחיש של סגירת הורמוז. שזו הייתה הערכה במודיעין הישראלי - וגם בארה"ב.
מבחינת היכולת הצבאית של איראן להחזיק את מיצר הורמוז, ההערכה של ישראל כעת היא שרוב הכוח של משמרות המהפכה - הצי, סירות המנוע המהירות, טילי קרקע-ים, כטב"מים - זה שאמור להפריע להשתלטות על הורמוז, כבר איננו קיים
מבחינת היכולת הצבאית של איראן להחזיק את מיצר הורמוז, ההערכה של ישראל כעת היא שרוב הכוח של משמרות המהפכה - הצי, סירות המנוע המהירות, טילי קרקע-ים, כטב"מים - זה שאמור להפריע להשתלטות על הורמוז, כבר איננו קיים. מחיר ההשתלטות לא יהיה כבד, אם תהיה היערכות מוקדמת ויסודית, אומרים בישראל.
הדרג המדיני ממשיך להעריך כי לארה"ב יש יכולת לנסות לכפות פתיחה מעשית של התנועה במפרץ הפרסי, עוד לפני השימוש בכוח; "ויש לאיראנים עוד הרבה מה להפסיד, ונקודות לחץ שלא הופעלו, עוד לפני פעולה מסיבית צבאית במיצר". הכוונה, אפשר להניח, היא מתקני הנפט והאנרגיה האיראניים שזוכים לחסינות מראשית המערכה - בעוד טהרן ממשיכה לתקוף את אלה של שכנותיה.
