גם הפעם מצליח ראש הממשלה בנימין נתניהו לקרוא את המפה מהר מכולם. מזה כשבוע הוא מבין שההתקפה על איראן לא משיגה את המטרות שהוגדרו לה, בכל הנוגע למי שישלוט באיראן עם סיומו הכפוי של עידן עלי חמינאי במכת הפתיחה שלה.
ואם המתקפה לא מתנהלת כמתוכנן, היא גם לא מביאה את הפירות שהייתה מתוכננת להביא לנתניהו בתוך ישראל: לא מבשילה את הפרי הפוליטי נוטף עסיס נדידת המצביעים במפת המנדטים, התחזקות הליכוד, והעלייה באחוזי התמיכה בנתניהו כראש הממשלה הבא.
כשנודע מנתניהו סופית על כך שהנשיא טראמפ מסכים להתקפה משותפת ומשולבת של צבאות שתי המדינות, ההמשך – כלומר הביצוע עצמו, המלחמה – היה נראה לרבים בסביבתו כמעט מובן מאליו. ההצלחה במערכה מול חיזבאללה בספטמבר 2024, בהתקפה על איראן באוקטובר אותה שנה, ומה ששווק בהצלחה רבה, כהצלחה אדירה במבצע "עם כלביא", הולידו לא מעט זחיחות והחלק של לרתום את טראמפ נראה הקשה ביותר. באווירת האופוריה הזו כבר החלו כמה גורמים המקורבים לנתניהו להרהר בקול רם בתאריך. לא בתאריך ההתקפה, אלא בתאריך הבחירות שאותן חשבו לקבוע לסוף חודש יוני 2026, או ליום שלישי, 7 ביולי. אבל תוכניות ופנטזיות על מזרח תיכון חדש מחד, ומציאות מאכזבת שמבשרת שמה שהיה הוא שיהיה, ואולי בחלק מהדברים אפילו טוב פחות, מאידך.
וכשהדברים התחילו להסתבך – המשטר באיראן לא התערער באחת כשערפו את ראשו של הראש; במקום מבוכה ותבוסה משמרות המהפכה תקפו בחזרה בכל הכוח; המפגינים לא יצאו שוב לרחוב; חיזבאללה הצטרף באופן מלא ולא הסתפק בתשלום סמלי של ירי כמס חבר לוועד ציר ההתנגדות; בארצות-הברית התעוררה ביקורת ציבורית חסרת תקדים על מה שנראה לרבים כמו היגררות מיותרת למערכה בשעה שאין סכנה ברורה לאינטרסים שלה; משבר אנרגיה עולמי עלול לפרוץ בגלל סגירת מצרי הורמוז; והאורניום המועשר, בינתיים לפחות, נותר אצל האיראנים – נתניהו היה הראשון לזהות.
ההוכחה לכך היא שכאשר הוא הבין שהסיכוי להשיג את מטרות המלחמה – הצלחה שהייתה עשויה להביא לו ניצחון בבחירות – נמוך מאוד, הוא הזדרז להגיב ופשוט שינה את המטרות, האסטרטגיה והגדרת ההצלחה.
בסדרת תדרוכים, רשימות מסרים וציוצים, שאפשר למצוא את סיכומם במסיבת העיתונאים שערך ביום חמישי האחרון, נתניהו שינה את התפיסה הביטחונית-אסטרטגית של ישראל מהקצה אל הקצה
בסדרת תדרוכים, רשימות מסרים וציוצים, שאפשר למצוא את סיכומם במסיבת העיתונאים שערך ביום חמישי האחרון, נתניהו שינה את התפיסה הביטחונית-אסטרטגית של ישראל מהקצה אל הקצה, וניסח חדש מהו ניצחון, מהו איום, וכיצד צריך להבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל.
בזמן שכל המדינה הייתה עסוקה בדרישה שלו לבטל הליך משפטי על עבירות חמורות נגד ראש ממשלה מכהן, ובחוסר נכונותו המביש לגנות את דברי טראמפ על הנשיא הרצוג (מעניין מה הייתה תגובת הרעלנים לו המצב היה הפוך, נשיא אמריקאי שהיה מחרף ומגדף כך את נתניהו, משקר שהוא הבטיח לו משהו, והרצוג היה מסרב לגנות זאת), בזמן שכולם מסתכלים על ההתרחשויות הללו – נתניהו ניסח מחדש את ספר ההוראות.
"הישגנו הישגים עצומים, הישגים שמשנים את מאזן הכוחות במזרח התיכון וגם מעבר לו", אמר נתניהו בפתח דבריו. "ההישגים הללו מבססים את מעמדה של ישראל כמעצמה חזקה מאי פעם. והשינוי הדרמטי הזה, בכוח שלנו מול הכוח של אויבינו, הוא המפתח להבטחת קיומנו. איומים עולים ואיומים יורדים. אבל כשאנחנו הופכים למעצמה אזורית ובתחומים מסוימים למעצמה עולמית, יש בכוחנו להרחיק מעלינו סכנות ולהבטיח את עתידנו".
אלו דברים לא פחות ממדהימים, בעיקר כי הם, ודברים אחרים שנתניהו אמר באותו פורום ובמקומות נוספים בשבוע האחרון, אומרים שנתניהו החליט להותיר מאחור את כל מה שחלם והטיף לו.
בנאום הסיכום של מבצע "עם כלביא" אמר נתניהו את צמד המילים "איום קיומי", או אחת מהנגזרות שלהן כמו "איום קיומי מיידי" כמה וכמה פעמים, כדי להסביר מדוע בכלל יצאה ישראל להתקפה הזו ומה מטרותיה - הסרת האיום הקיומי של פרויקט הגרעין האיראני והאיום הקיומי של הטילים הבליסטיים.
זה היה כמובן אחרי עשרות רבות של פעמים שבהן הוא אמר זאת במהלך המבצע, וכנראה מאות אלפי פעמים שהוא חזר על צמד המילים מאז הפך את האיום האיראני, כלומר האיום הקיומי, לציר המרכזי של מדיניות החוץ והביטחון של ישראל, ובוודאי גם למפתח להצלחות קלפי רבות. אין אדם בעולם שהמילים "איום קיומי" מזוהות איתו יותר מאשר עם נתניהו, בוודאי בכל הנוגע לאיראן.
ואכן, על פי אותו נאום, מה-24 ביוני, לא מסכנה קיומית אחת הציל אותנו נתניהו בסיבוב הקודם, אלא משתיים. "ב-12 הימים של מבצע 'עם כלביא' השגנו ניצחון היסטורי, והניצחון הזה יעמוד לדורות. הסרנו מעלינו שני איומים קיומיים מיידיים: איום ההשמדה בפצצות גרעין, ואיום ההשמדה ב-20 אלף טילים בליסטיים. אם לא היינו פועלים עכשיו, מדינת ישראל הייתה עומדת בקרוב בפני סכנת השמדה".
שמונה חודשים מאוחר יותר ומעשה כשפים: בנאומו השבוע במלחמה, אליה יצא כדי לסכל (שוב) את אותו איום קיומי, צמד המילים הזה כלל לא הופיע בטקסט שעלה בפרומפטר שמול נתניהו
שמונה חודשים מאוחר יותר ומעשה כשפים: בנאומו השבוע במלחמה, אליה יצא כדי לסכל (שוב) את אותו איום קיומי, צמד המילים הזה כלל לא הופיע בטקסט שעלה בפרומפטר שמול נתניהו. נתניהו אמר אותו פעם אחת בלבד, רק כדי להתנפל על היועצת המשפטית לממשלה שמעלה על דעתה לפטר את בן-גביר בזמן שהמדינה במאבק קיומי נגד איום קיומי.
וזהו. נתניהו גם הסביר למה הוא לא מדבר יותר על איום קיומי - פשוט כי התברר פתאום שזה, כלומר האיום הקיומי שמאיים להשמיד את מדינת ישראל, פתאום לא כל כך חשוב, כי "איומים עולים ואיומים יורדים" – מן תהליך טבעי שקורה בכל מקום ולא צריך להתרגש ממנו.
ואם ביוני הסרת האיום, כלומר השמדה של הפרויקטים לנשק להשמדה המונית, הייתה המטרה של האירוע כולו, והטענה של נתניהו שהם הוסרו הייתה הסיבה מדוע המערכה הוצגה כניצחון שיאפשר למדינה לשרוד לדורי דורות, מתברר שבמארס 2026 משהו אחר לגמרי יבטיח את נצח ישראל. איך אמר נתניהו? "הדרך היחידה להבטיח את הקיום שלך, את העתיד שלך, את השגשוג שלך ואת הבריתות שעושים איתך זה שתהיה חזק מאוד ואין שום ספק שממערכה לממערכה, ממלחמת התקומה, לעם כלביא ועכשיו לשאגת הארי, ישראל יוצאת חזקה כפי שלא הייתה מעודה.... והיום אנחנו מעצמה לפחות אזורית וכל העולם משתאה... ולכן אם נתחיל לחשוב במונחים כאלה אנחנו יכולים להבטיח את עתידנו בגלל העוצמה האדירה הזאת, גם הרוחנית וגם הפיזית. השילוב הזה מבטיח את עתידנו".
רגע, מה הוא אמר שם? הרי אם איראן מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל, כפי שנתניהו לימד את כולנו כל השנים, אז זה צריך להיות מרכז העניין, כי הרי כל דרדק יודע שמדובר על משטר טרור שרק רוצה להשמיד את מדינת ישראל ומוכן להתאבד כדי שזה יקרה. במצב הזה נתניהו הישן היה שואל 'למה זה חשוב עם מי יש לך בריתות או כמה מדינות בעולם הצלחת להרשים, כל עוד לא הסרת את האיום הקיומי?'. 'זהו זמן למעשים ולפיצוצים, לא לדיבורים', הוא היה אומר.
ביוני "הסרת האיום הקיומי" היא שהבטיחה את קיומנו לדורי דורות. אבל מבחינת נתניהו החדש "איומים עולים ואיומים יורדים" ואין צורך להתרגש. נתניהו החדש מאמין שמילים, ובריתות וגויים שמשתאים על העוצמה הישראלית, הם הם הנשק הסודי שיאפשר לנו לשרוד לדורי דורות
ביוני "הסרת האיום הקיומי" היא שהבטיחה את קיומנו לדורי דורות. אבל מבחינת נתניהו החדש "איומים עולים ואיומים יורדים" ואין צורך להתרגש. נתניהו החדש מאמין שמילים, ובריתות וגויים שמשתאים על העוצמה הישראלית, הם הם הנשק הסודי שיאפשר לנו לשרוד לדורי דורות. התפיסה הביטחונית החדשה של נתניהו, עליה הקפיד לחזור ארבע פעמים ב-37 דקות, ממלאת את החללים הריקים שנותרו בשני הסבבים האחרונים מול איראן בין ההצהרות של שני המנהיגים, לבין התוצאות בשטח.
לא ברור מה עבר לטראמפ בראש כשהוא אמר שאתרי הגרעין המרכזיים של איראן "הושמדו לחלוטין" (obliterated), אבל סביר מאוד להניח שכשנתניהו צייץ על הסבב ביוני ש"זוהי הצלחה אדירה לעם ישראל וללוחמיו שהסירו את שני האיומים הקיומיים למדינתנו והבטיחו את נצח ישראל", הוא ידע מצוין שקשה לאתר מילה טובה יותר משֶׁקֶר כדי לתאר את הדברים.
שהרי איך יכול ראש הממשלה להגיד דבר כזה, כשבידי איראן באותה נקודת זמן אורניום מועשר בדרגה שקרובה מאוד להעשרה קרבית לייצור נשק בכמות שמספיקה לעשר ואולי 11 פצצות גרעין, מאות צנטריפוגות וציוד נילווה חיוני נוסף שלא נפגעו כלל, ואיש לא יודע היכן הם נמצאים, וכן את הידע לבנות תוך זמן קצר מתקן פצצה גרעיני ראשון? או איך הוא יכול להגיד שהוסר האיום הטילי לדורי דורות כשבידי איראן נותרו אלפי טילים, וכמות משמעותית של אמצעי פיתוח וייצור?
בקצב האירועים הזה נתניהו מגיע לבחירות עם שלוש חזיתות לחימה ששום דבר לא סגור בהן: לא בעזה שם החמאס שולט ביד רמה; לא בלבנון שם נותר חיזבאללה ככוח הצבאי והפוליטי החזק במדינה; ולא באיראן ש"עם כלביא" הרחיק אותה לפי התסריט האופטימי חודשים אחדים לכל היותר מפצצה.
נתניהו כנראה חשב שהעסק יתנהל אחרת ודחף גם לטפל במקביל לאיראן בעוד חזית, עם חיזבאללה, בתקווה כנראה שהמלחמה האדירה במפרץ תאפשר לישראל לסגור עניין עם ארגון הטרור השיעי ולפתור לפחות את החזית הזו. בחזית האיראנית הצטרף נתניהו לתחזיות אופטימיות של גורמי ביטחון מחוץ לצבא, שהאמינו שניתן ליצור את התנאים לשינוי שלטון לא רק איפשהו בעתיד, אלא ממש בטווח הקצר. לדברים היו כנראה השפעה על הנשיא טראמפ שבתחילת המלחמה קרא להמונים לצאת לרחובות.
ההמשך היה פחות מלבב: ההמונים לא יצאו; דליפה מהבית הלבן חשפה את ההכנות למבצע קומנדו להביא את האורניום; והנשיא טראמפ זועם על פיקוד המרכז שלו שלא העלה על דעתו את האפשרות שאיראן תחחסום את המיצרים, למרות שזו מאיימת כבר שלושה עשורים שתעשה כן בזמן מלחמת הקיום שלה.
וכך, במצב שבו לא נראה סוף לאף אחת מהחזיתות, נתניהו קובר למעשה את רעיון "הניצחון המוחלט" ומבהיר שאין דבר כזה, ושיש בהחלט אפשרות לסבבים נוספים. וזה הרגע הנכון עבורו לשלוף מטרות חדשות למלחמה ולעזאזל האיום הגרעיני או הטילי – העיקר שיהיה אפשר להכריז ניצחון.
כבר לא מוחלט כמובן.
