שרשרת הסיכולים הממוקדים, או בשמם הפחות מכובס, חיסולים, שישראל הצליחה להוציא לפועל בצמרת האיראנית, מעורר השתאות. אפילו התפעלות. על אף שאיראן וישראל במלחמה זה כמעט שלושה שבועות והאיראנים יודעים שההנהגה שלהם היא מטרה מהלכת, על אף שהם נוקטים צעדי זהירות מרובים כדי להגן על המנהיגים שנותרו בחיים - צה"ל, אמ"ן, המוסד, חיל האוויר, מצליחים עדיין לפגוע בבכירים הללו פעם אחר פעם. הדוגמה האחרונה, לאחר חיסולו של עלי לאריג'אני, היא הפגיעה בלא פחות משר המודיעין איסמעיל חטיב, שנחשב לאחד האישים המקורבים ביותר למוג'תבא חמינאי, המנהיג העליון של איראן לאחר חיסול אביו. קשה אפילו לדמיין את המבצעים השונים שהגופים הללו הוציאו לפועל בשנים האחרונות כדי שלישראל יגיע מודיעין מדויק כל כך, בזמן חירום, בעוד הצד השני נמלט. וכך גם הפגיעה בבכירים האיראנים בימים אלה שמתאפשרת באמצעות פעולות נועזות של חיל האוויר ולא מעט פעולות מיוחדות ויוצאות דופן. המהלכים הללו דורשים משאבים, תעוזה רבה ומנהיגות. הם מערערים את האויב, הם גורמים לו לחשוב הגנה, הם מאלצים אותו להתמודד עם שאלות של הישרדות אישית במקום עם מחשבות על תקיפה של מטרות ישראליות או אמריקאיות.
אולם הסיכולים, על אף היתרונות שבהם, עדיין לא מצליחים לשנות את פני המערכה מול איראן. אולי בגלל שמדובר במדינה ענקית עם תהליך הורשה מסודר, מדינה שנערכה מראש לתרחיש של מלחמה שבה ייפגעו בכיריה. המשטר, שנשען על מאות אלפי אנשים (אם לא מיליונים) שמתפרנסים בזכותו, אינו ממהר להיכנע בגלל חיסול בכיריו. האם יש נקודה מסוימת בזמן שבה כמות ואיכות החיסולים תגרום להכרעת המשטר או כניעתו? קשה לדעת. בינתיים, אין שום סימן להיחלשות דרמטית של המשטר. ייתכן שזו תגיע בהמשך הדרך, אך בהיעדר מחאה ציבורית ברחובות, המטרה של מדינת ישראל חייבת להיות פגיעה קשה ככל האפשר באפשרות שאחד מיורשי היורשים ירצה לחדש את פרויקט הגרעין ואת מערך ייצור הטילים. כי בסופו של דבר, יימצא יורש שכזה שאליו ישראל לא תגיע, ולכן ההתמקדות בשלילת היכולות הללו צריכה לעמוד בראש מעייני ישראל.
בינתיים אין שום סימן להיחלשות דרמטית של המשטר. ייתכן שזו תגיע בהמשך הדרך, אך בהיעדר מחאה ציבורית ברחובות, המטרה של מדינת ישראל חייבת להיות פגיעה קשה ככל האפשר באפשרות שאחד מיורשי היורשים ירצה לחדש את פרויקט הגרעין ואת מערך ייצור הטילים
וכאן שוב מתחדדת השאלה הגדולה של המלחמה: האם המטרה של מדינת ישראל היא הפלת המשטר? כי במקרה שכזה גם נתניהו כבר הודה שהיכולת של ישראל מוגבלת. נראה שהמטרה היא שלילת יכולות בליסטיות וגרעיניות, ועד כה לפחות ישראל פועלת באופן מרשים למדי. השאלה היא מה יקרה ביום שלאחר המלחמה. אם הייצור של הטילים הבליסטיים יתחדש והאורניום המועשר לרמה של 60 אחוז יישאר בידיים איראניות, גם חיסול של בכיר כזה או אחר לא באמת ישפר את המציאות פוסט-המלחמה.
הסיכולים הממוקדים גורמים להרבה מאוד נחת בציבור הישראלי ואפילו בתקשורת. הבעיה שכפי שקרה עם חמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון, הסיכולים לא הובילו לשינוי של ממש במציאות המדינית. גם לאחר חיסולם של מוחמד דף, מוחמד ויחיא סינוואר, איסמעיל הנייה ומי לא, חמאס ממשיך להתבסס ברצועה בשטח שבשליטתו ואפילו מנסה לדייק רקטות שיש ברשותו - כך עלה מהודעה של מערכת הביטחון בישראל לאחר סיכולו של פעיל חמאס, שזה היה תפקידו.
אבי יששכרוףצילום: גבריאל בהרליהגם חיזבאללה אמנם נחלש לאחר הסתלקות נסראללה, אך המזכ"ל החדש נעים קאסם מתגלה כלא פחות קיצוני, ומצליח לייצב את הארגון ולהוביל את הלחימה מול ישראל. חיזבאללה שמר אמנם על יכולת מצומצמת מבחינה צבאית בהשוואה לזו שהייתה לו בעבר, ועדיין - כמות השיגורים הגבוהה של רקטות קצרות טווח לעבר ישראל, בתיאום עם שיגור טילים מאיראן, מעידה על שמירת חלק מהיכולות הללו. ובאופן מפתיע, מי שנחשף להלך הרוח של פעילי חיזבאללה בימים האחרונים, כולל פוליטיקאים בלבנון, מגלה שפעילי הארגון ובכיריו לא רק ששומרים על מורל גבוה, אלא שהם בטוחים שיש ברשותם את היכולת והכלים כדי לשנות מחדש את המשוואה, כלומר לגרום לישראל לסגת משטחי לבנון ולאפשר לחיזבאללה להיפרס מחדש מדרום לליטני. זה נשמע ונראה כמו משאלת לב בלבד, ועדיין הנחישות של פעילי הארגון ובכיריו שלא להיכנע, מזכירים לנו בפעם המי יודע כמה את הקיצוניות והעיוורון של חיזבאללה ואנשיו.
פורסם לראשונה: 00:17, 19.03.26
